כשאני מדברת על משהו אישי מאד שמציק לי, או שאני נעלבת, אני מרגישה, כיצד בלי הודעה מוקדמת וללא כל שליטה, דמעות חונקות בגרון, אם הדבר קורה כשאני במשפחה אני מתחילה מיד לבכות. אם בעבודה, אני "נחנקת" ואיני מצליחה לבטא את עצמי מחשש שאבכה, מובן שזה מגביל מאד את התקשורת שלי.
אמרו לי שאולי זו תופעה פסיכאטרית של גלובוס היסטריקוס ותרופות יעזרו, האם כך ?, האם יש דרך אלטרנטיבית למתן את החנק ?
[אני בת 49, רזה, ספורטיבית, ב"ה, ללא מחלות ותרופות].
התוכלו לסייע ?
תודה, נורית

שלום רב.

אני כחודש  סובלמהפפרעת נשימה כמו קוצר כאילו לא נכנס לי מספיק אוויר

וכאבים בחזה וחוסר איזוןבגוף שמלווה בטישטוש קל



הלכתי להמון בדיקות התאשפזתי אפילו לשבוע השגחה..

רופא עניים אמר שיש לי ראייה 6על6

רופא ריאות אמר שהכל תקין אפילו הלכתי לפרופסור שחשד אולי שחזר לי האסתמא.

שהייתי ילד היה לי עד גיל 13-14

פחות או יותר כל הרופאים אמרו לי שהכל בסדר איתי ויכל ליהיות חרדה.

הלכתי לפסיכולוגית שהיא איבחנה אות שיש לי חרדה קלאסית.

המליצה לי ciperlax לחצי שנה כדור ביום.. לא זוכר ניראה לי 15 מג

שזה יחסית קצת גבוהה לא?

כי רק מתחילים אמורים להתחיל מ 10 מג?

השאלה היא כזאת אני פוחד להתחיל עם הכדורים האלה למרו תשאני מרגיש חסר אונים כבר עם המצב ואני כבר חודש לא הלכתי לעבודה..

ואני משתגע בביית למרת שאני מרבה לצאת גם במצבי.

יוצא לבית של חברים יושב עם החברה ועוד ועוד לא אוהב להישאר בבית יותר מידי כי אני נכנס למחשבות לגבי מה יש לי ומתחיל לאבחן את עצמי ואני לא רוצהאת זה כי זה מכניס אותי להיפוכונדריה קלה... ואז כמובן יגיע ההתקף לאחר מכן

אז להתחיל עם הכדורים או לא זאת השאלה ואם כן חצי שנה זה לא הרבה?

ואחרי זה זה בטוח להפסיק איתם לא יחזור לי החרדה שאני יפסיק?

האם זה בכלל חרדה באמת??

אני בגילך וסובל מבעיות דומות.
אולי נוכל לדבר זה עם זה.
אתה מוזמן לשלוח לי מייל ל:
shlishit@gmail.com

האם תרופות נוגדות דיכאון וחרדה למשל כמו ציפרלקס. האם התפקיד שלהם נועד לעשות אנשים יותר שמחים ומאושרים באופן כללי. או שדווקא התפקיד שלהם אמור לשמור על יציבות רגשית. ושהתפקיד שלהם לא באמת אמור לעשות אותך יותר שמח ביום יום וחייכן ומבסוט כמו אדם שלוקח סמים או אלכוהול לפני מסיבה אלא דווקא למנוע ממך להגיע למצב של דיכאון ומנוע הידרדרות. בעצם התרופות רק מטפלות בתסמינים ולא משפרות את מצב הרוח אם הוא כבר טוב אלא רק משמרות אותו? מקווה שהבנתם את השאלה

מעוניין לקבוע פגישת ייעוץ פסיכולוגי, אך לפני כן לספר בקצרה את הסיפור שלי.

אני בן 27. בתור נער הייתי מבולבל מינית. הדחקתי זאת. יצאתי עם בנות. הייתה לי חברה במשך חצי שנה. נהנתי מהסקס איתה.
אף פעם לא הייתי שלם עם בנות. אבל גם לא ראיתי אופציה עם גבר. לא היה חסר לי.
במקום העבודה התאהבתי בבחור. התחברתי אליו בכל דרך אפשרית. עבדנו על פרוייקט מקצועי מחוץ לעבודה.
הוא נקשר אלי ושיתף אותי שהוא הומו. האהבה אליו התעצמה. קודם כל אינטלקטואלית, אבל גם פיסית.
החבר גר עם בן-זוג מזה 6 שנים. באותה נשימה הוא סיפר שבן-זוגו בגד בו בעבר. שהוא לא בטוח שהוא רוצה להקים איתו תא משפחתי כי יש להם פער מנטלי.
אני מיד הסקתי שהוא מעוניין בי כי נושאי השיחה שלנו כ"כ דומים. הוא אמר לי שהוא מדבר איתי בפתיחות שהוא לא מדבר עם אף אחד.
שבועיים לאחר מכן התוודתי בפניו שאני נמשך אליו. הוא לא ציפה ואני התאכזבתי.
מאז אני חותר להתקרב אליו יותר ויותר. הוא משתף פעולה. בהתחלה חשבתי שיש לי סיכוי איתו אם וכאשר יפרד.
אבל לאחרונה אני חושש שזה סתם חזיון שווא. כל הסימנים מראים שהוא רואה בי אחד החברים הקרובים ותו לא.
אני חושב עליו כל הזמן. אני חסום רגשית. לא מסוגל לחשוב על מישהו/מישהי אחרת.

לפני כמה ימים ספרתי לאמא על בילבול מיני. שתפתי בקנאה שלי לאותו חבר.
ככה שאת עול היציאה מהארון כבר עברתי חלקית.

אחי הקטן יצא מהארון ואנחנו חושדים שאחי הקטן יותר גם כן הומו.
אמא מקבלת בכאב, אבל בהבנה מלאה.
אני חושב שרק לאחרונה משיחות עם החבר הבנתי שהשד לא כ"כ נורא.
מה שחסם אותי זה שאני יודע שאני מסוגל להיות עם נשים.
אבל האושר שאני חווה איתו הוא מעל לכל מה שהכרתי.
ייתכן שהמשיכה היא על בסיס חסך שיש לי או תכונה שחסרה לי ואני רואה אצלו.
קשה לי להאמין שאוכל לנתח בוודאות.
אולי אני יוצא בכח מהארון כדי לממש משהו איתו. פנטזיה.

על פניו אני מכיר פתרונות לבעיה, אך בכל זאת מתקשה ליישם:
* אני צריך להתרחק - אבל אני נהנה כל-כך להיות איתו. הוא עוזר לי ומדריך אותי מבחינה מקצועית וזה אומר שאאבד פן מקצועי.
* אני צריך למצוא עיסוקים כדי לא לחשוב עליו - אני טרוד מהביצועים שלי בעבודה. אני לומד הרבה ספרים טכנים. זה לבד מעסיק אותי. אבל זה כמו פלסטר על שט"ד.
* אח"כ אני צריך להכריח את עצמי לצאת עם בנות ולנסות גם בנים - אני מבזבז זמן כל עוד אני יודע שהוא קיים.
* אני צריך לקבל ממנו סתירת לחי - להבין מפורשות שהוא לא רואה בי אופציה עתידית.
אבל דחיקתו לקיר רק תחזק את התשובה השלילית שגם ככה צפויה. מה גם שאאבד חבר קרוב.

אני יכול לנתח מה יהיה לי יותר קל, מה יעזור לי יותר בעתיד (אפילו לרשום טבלה)
אבל זה עדיין קשה לבצע.

לצערי הפתרון דיכוטומי- להמשיך להתראות איתו או להיות מאושר.
אני חושב שאני דו מיני. או נמשך לאדם קודם בגללו בלי קשר למגדר.
אני יכול לפנטז על גברים ועל נשים. לצערי יותר גברים גרמו לי לריגושים משיחה איתם.
אני מחפש מישהו עם החלטויות - כשכנראה חסרה אצלי.

האם לדעתך אני זקוק לטיפול? האם את מתאימה לטיפול בבעיה שלי?
אם לא- האם את מכירה קולגה שמתאים?
האם זה שאני מכיר את הפתרונות, מודע מאוד לעצמי - "פוטר" אותי מטיפול מקצועי ?

אני חושש מהמחיר הכללי. חשבתי ללכת לפיסכולוגים המסובסדים של כללית מושלם.
מישהו יודע להמליץ?

אני חושש להשאב לסדרת טיפולים שקשה לגדוע.
אודה לכל התייחסות.

שלום,
אני בחופשת לידה כבר חצי שנה, ובשבועיים האחרונים אני מפחדת לצאת מהבית.
מהרגע שאני יוצאת אני בלחץ ומרגישה לא בשליטה ורק מחכה לחזור הביתה וזה מגיעה גם למצב שקשה לי לנשום.
בימים האחרונים אני גם בבית מאד מפחדת להיות לבד ומקפיצה את בעלי שיחזור מהעבודה כי לא מסוגלת להיות לבד.
יש לציין שעד עכשיו הייתי בסדר גמור ואני מאד עצמאית ואוהבת לצאת וזה מאד קשה לי!
מה לעשות?

שלום לכולם,

אני שמחה לשתף אתכם בספר החדש שיוצא לחנויות בשבוע הבא.

הספר "קופסת המחשבות הצבעוניות" עוסק בפחד פרידה ונותן טכניקות התנהגותיות קוגנטיביות להתמודדות עם הפחד.

אתם מוזמנים להציץ באתר הבית של הספר :

www.cbtbook.co.il

אשמח לקבל תגובות



שלי

מה עושה בן אדם שצריך לעשות טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי של פעמיים שלוש בשבוע למשך כמה שנים. איך לעזאזל הוא יכול לממן את זה אם הוא לא במקרה מיליונר? בתחנה לבריאות הנפש לא מסכימים לקבל יותר מפעם אחת לשבוע מה שלא אפקטיבי עבורי. דיברתי על כך עם הפסיכולוגית שלי והיא לא מוכנה לעשות לי הנחה וזה גורם לי לחשוב שפסיכולוגים לא באמת אוהבים את מטופליהם ושהפסיכולוגית שלי סתם מנצלת אותי מה אני אמור לעשות? אני חושב לעזוב את הטיפול כי אין לי מספיק כסף וכנראה זה עסק רק לעשירים בלבד

שלום,
אני סובלת מחרדה על בריאות ילד. הצתננות או מחלה קלה
מציא אותי מהשיגרה החיים:יש בעיות בריכוז ובלבול. במשפחה
יש מקרים של מוות ילדים וכתוצאה סיפור משפחתי של חרדות.
האם כדי להתחיל טיפול תרופתי קבוע?

שלום.
חבר מאוד קרוב שלי סובל מהיפוכונדריה. (הוא נכנס ללחץ מכל בדיקה רפואית שגרתית - פעם אחרונה הייתי צריכה לשבת לצידו בזמן קריאת התוצאות ולאחר שהוא ראה שהכל בסדר הוא נרגע והתחיל לנשום)
אני חוששת שכעת יש לו התקף יותר חמור וברצוני להתייעץ אתכם כדי לדעת איך לפעול מולו.
ראשית אתאר מה קרה:
אבא שלו צריך לעבור ניתוח. לדעתי זה ניתוח שלא צריך להיות מסובך אבל אני לא בטוחה. אמנם כל אחד היה דואג מדבר כזה, אך ברצוני לתת פירוט על התנהגותו של חברי:
בעבר אני והוא היינו מדברים כל יום לפחות פעם אחת ונפגשים מינימום 3 פעמים בשבוע (היו תקופות שגם כל יום). לפני שלושה שבועות הוא סיפר לי על הניתוח שאביו צריך לעבור. ואז בהדרגה קרו הדברים הבאים:

- בהתחלה הוא התנתק מהפייסבוק (הוא מאוד אהב להיכנס לשם והיה פעיל בזה).

- הטלפונים ממנו הלכו והתמעטו.

- הוא התחיל להימנע מאירועים חברתיים שבעבר הוא לא היה מוותר עליהם.

- בהתחלה שדיברתי איתו היה נדמה לי שנמאס לו ממני כי הוא נשמע לי חסר עניין - עד שגיליתי שכך הוא מדבר עם שאר חבריו.

- הוא הפסיק לענות לטלפונים ולהודעות sms דבר שמאוד חריג ולא אופייני לו (ביררתי עם עוד חברים שלו הוא עושה את זה לכולם). כרגע הוא עונה להודעות רק שאני מבקשת שיענה ומציינת שאני דואגת. לרוב תשובתו היא בסגנון "אל תדאגי אני ישן עכשיו אדבר איתך בזמן אחר" (ודי ברור שלא יתקשר כבר)

- כשהוא כן עונה לטלפון הוא מדבר אמנם בחביבות אבל ניראה שהוא מנסה לגרור לסיומה של השיחה.

בהתחלה חששתי שהוא סובל מדיכאון - לכן ביררתי אם הוא מגיע לעבודה - הוא כן מגיע ועושה את תפקידו - אבל גם שם הוא מדבר עם הסביבה בחוסר חשק.

ברצוני לקבל תשובה לשאלות הבאות:

- האם מדובר בסימפטומים של התקף היפוכונדריה חמור יותר?

- האם אחרי הניתוח של אביו (במידה ויעבור בשלום - צריך להתקיים בקרוב) ההתנהגות הזאת שלו תעבור? (חשוב לי לציין שתמיד הוא התנהג בדיוק ההפך)

- איך אני אמורה להתנהג איתו?

-אני מתקשרת אליו כל יום ושולחת לו הודעות שיעודדו אותו (אומרת לו שאני אוהבת אותו מאוד, מחזיקה אצבעות וכ') האם זה עוזר או רק מפריע לו? בפעמים המועטות שהוא עונה לי הוא אומר לי שאני חמודה ומודה לי אבל שוב - גורר לסיומה של השיחה

- האם לא מדובר גם בהתחלה של דיכאון?

- האם אני צריכה לדאוג מאוד ולנסות לערב גורם נוסף (קרוב משפחה, פסיכיאטר) או שזה יחלוף מעצמו - לפחות עד לפעם הבאה?

- האם יש משהו נוסף שכדאי שאדע לגבי איך להתמודד איתו ו/או לעזור לו?

תודה מראש על העזרה,