שלום אורית,
הרגרסיה בהתנהגות של הילדה נשמעת כתוצאה מהלידה של אחותה הקטנה. כדי להתמודד איתה מומלץ לעבוד מולה בשני ערוצים.
בערוץ אחד- להיות אמפתי למצוקה שלה, לתחושה שהמקום היחיד והנסיכי שלה נלקח, ולפחד שלה לאבד את האהבה של ההורים שלה לטובת אחותה הקטנה. כמו כן, כדאי לאפשר לה זמן איכות רק עם אימא במהלך השבוע (אבא שומר על התינוקת), ואם אפשר אז גם רק עם אבא ואמא. זמן איכות קבוע במהלך השבוע - נגיד אחר צהריים אחד בשבוע, קבוע, שרק היא ואמא הולכות ביחד לשעתיים לעשות משהו. בלי האחות הקטנה. אפשר להגיד משהו על זה שזה בטח "מעצבן שיש עכשיו עוד אחות, ושהיא צריכה להתחשב בה, אבל חשוב שתדע שאמא ואבא אוהבים אותה בדיוק כמו קודם, גם אם הם לא פנויים אליה כמו קודם".
בערוץ השני - לשים גבול ברור להתנהגות הלא רצויה. אבל מבלי להיכנס ליותר מדי עימותים איתה. כרגע זאת הדרך שלה לשאוב מכם תשומת לב, גם אם שלילית.

בנוסף, מרגיש לי שהבת שלכם קצת "בוגרת וממושמעת" מדי.  ואולי היא נטתה עד עכשיו לרצות אותכם יותר מדי. אולי היא פחדה שאם היא לא תהיה "בוגרת וממושמעת" אז פחות יאהבו אותה ויכעסו עליה מדי.
במידה ויש אמת בדברים הללו, אני ממליץ לכם לפנות להדרכת הורים אצל איש מקצוע.

צור ברוש
פסיכולוג קליני

שלום שרון,
לא ברור לי איפה קורה ילדה בת שש מתפשטת ליד ילדים אחרים? בטח אם היא כבר בכיתה א', באיזה פעילות זה יוצא. זה נראה התנהגות תואמת להתחיל להתבייש להתפשט בגיל שש ליד ילדים אחרים.
בכל הנוגע להתנהלות מול בעלך-אבא שלה, זה עניין זמני, תואם גיל ושלב התפתחותי. לא צריך להתרגש מזה יותר מדי.
צור ברוש
פסיכולוג קליני

נראה לי שעדיף לעשות בהדרגה.
בהתחלה אפשר להחזיר אותה הביתה למטפלת אחרי חצי יום, ואחרי זה בהמשך להציע לה לנסות להישאר בגן ליום שלם. כמובן שלפני היא צריכה לעבור הסתגלות אפילו כדי להישאר רק חצי יום, וגם אותה מומלץ לעשות באופן הדרגתי אם אפשר.
בהצלחה
צור ברוש
פסיכולוג קליני

שלום נתי.
סביר המעבר שלה למסגרת של גן תהיה לא פשוטה, במיוחד לאחר לידת אחות קטנה. בצד זאת, זה צעד התפתחותי שחשוב שהיא תעשה והגיע הזמן כבר שהיא תשתלב במסגרת עם עוד ילדים ולא עם מטפלת פרטית שפנויה רק אליה.
כדאי לעשות את הדברים בהדרגה. זה לא עניין של חצי יום או יום שלם. בהתחלה לכמה שעות ביחד עם אימא בצד, אחר כך כמה שעות עם אימא וכמה שעות לבד, ואחר כך כבר כמה שעות לבד, עד שמסתגלת ליום שלם. זה תהליך וחשוב לראות איך אתם מצליחים להתפנות אליו.
מה שכן, חשוב לזכור לא להיבהל מהבכי שלה או מהמצוקה שלה סביב הפרידה והמעבר למסגרת של גן. אני ממליץ לך לראות בבכי ובמצוקה הזאת "כאבי גדילה". לעשות דברים בקצב שלה, אבל לזכור במקביל שגם אם היא בוכה וכואבת, עדיין היא גדלה ומתפתחת. והתמודדות עם פרידה וילדים אחרים במסגרת של גן, היא התפתחות בריאה ותקינה, גם אם לפעמים קצת כואבת וגורמת לבכות..
שיהיה בהצלחה,
צור ברוש
פסיכולוג קליני

שלום דרורית
הדרך הטובה ביותר היא לחזור לשגרה. גם את וגם הוא. לא בטוח שצריך להתייחס לזה באופן מפורש, אלא אם כן את רואה חששות שלו סביב נהיגה, או איזושהי רגרסיה בהתנהגות.
בכל מקרה, מה שצריך לעשות זה לנסוע בקרוב שוב ביחד איתו באוטו, כשאת נוהגת. אם אין לכם נסיעה מתוכננת, אז תזמי נסיעה כזאת. מה שכן, חשוב שתבדקי קודם את התחושות שלך לגבי נסיעה כזאת, ואם גם אצלך נשאר איזשהו פחד סביב נסיעה ביחד איתו באוטו. אם כן, חשוב לבדוק איך את מצליחה להיכנס איתו לאוטו עם פחות פחד וחרדה.
לגבי ביטוחים וכו' - אני מאמין שהחברת ביטוח שדרכה ביטחת את האוטו תוכל לתת לך את כל התשובות.
בהצלחה
צור ברוש
פסיכולוג קליני

שלום הורה טרי,
הורים מרגישים מגוון של רגשות כלפי הילד שלהם. באופן טבעי אהבה ורצון לחבק ולהיות איתו, ובאופן טבעי מרגישים לפעמים  במקביל לאהבה  גם כעס ו"עצבים"  על הילד, או רצון לחזור לתקופה שלפני הילד... כל אלו הם רגשות טבעיים בקשר של הורה ותינוק.
זה פחות נפוץ שלא מרגישים כלום, ושיש אפטיות כלפי הילד. ואתה מזהה נכון שיש כאן משהו שיש מקום לדבר עליו. אני לא מאמין שהאפטיות "תעבור לבד" עם הזמן, ובהחלט יש מקום לפנות לטיפול.
אני ממליץ לך בחום לברר בתוך מסגרת טיפולית מכילה ולא שיפוטית מה קורה לך מול הילד, איזה רגשות יש מתחת לאפטיות, איזה מחשבות עולות בך, איזה חלומות התחילו להופיע, וככה לפרום לאט לאט את התחושה האפטית שבה אתה נמצא כרגע.

הורים מגדלים ילד באותה מידה שילד מגדל את ההורים.
חבל לפספס את ההזדמנות הזאת לגדול.

בהצלחה,
צור ברוש
פסיכולוג קליני
054-7917350