חוזרים הביתה: זוגיות אחרי המלחמה

צוות בטיפולנט

על אף שישראל שרויה בימים אלו בחוסר ודאות לגבי המשך הלחימה בעזה, חלק מהחיילים אשר השתתפו במבצע 'צוק איתן' כבר שבו לבתיהם. לצד השמחה על שובו של בן הזוג בשלום, חלק מהזוגות מגלים שהחייל שב הביתה עם קיטבג מלא זיכרונות קשם וקשיים. איך מתמודדים ושומרים על הזוגיות גם לנוכח הקשיים המתעוררים סביב החזרה הביתה? על כך בכתבה הנוכחית.

זוגיות בימי שלום, זוגיות בימי מלחמה

כאשר בן הזוג מצוי בשדה הקרב, הדבר היחיד שמעסיק אותנו הוא חזרתו הביתה בשלום. בהתאם, רגעי החזרה- הכניסה הביתה, החיבוק, השינה יחד אחרי שבועות של פרידה- הם רגעים מרגשים ומלאי שמחה ותקווה. מרבית החיילים אכן ישובו לשגרה האישית והזוגית תוך ימים או שבועות למרות המראות הקשים, החוויות המטלטלות, החשיפה לסכנת חיים ולעיתים גם האובדנים הכבדים שחוו. עם זאת, חלק מהחיילים יתמודדו לאורך זמן עם ההשפעות הפסיכולוגיות של ימי הלחימה, וחלקם אף יפתחו הפרעת פוסט טראומה או סימפטומים חלקיים שלה, שביניהם פלשבקים מאירועי המלחמה, דריכות וחרדה מוגברות, הימנעות מגירויים "תמימים" המזכירים את האירועים הטראומטיים ועוד.

לצד ההשפעות הפיסיולוגיות והפסיכולוגיות הנרחבות של ההפרעה הפוסט טראומטית על החייל השב לביתו, ממצאים מצביעים על כך שגם בנות הזוג והקשר הזוגי מושפעים באופן משמעותי מההפרעה.
לדוגמה, מחקר שנערך על חיילים אמריקאים ששבו מעיראק ואפגניסטן ועל בנות זוגן השווה בין זוגות בהם החייל סבל מהפרעה פוסט טראומטית לבין זוגות בהם החייל לא אובחן כסובל מההפרעה. בקרב הזוגות בהם החייל אובחן כסובל מהפרעה פוסט טראומטית נמצאו רמות גבוהות יותר של מתח זוגי, ופעולה לבבית מוגברת בתגובה לקונפליקט הזוגי. עם זאת, הממצא המפתיע ביותר במחקר היה כי האוכלוסייה המצויה בסיכון הגבוה ביותר להשפעות אלו היתה דווקא בנות הזוג של החיילים אשר סבלו מהפרעה פוסט טראומטית.

איך לעזור לחייל ששב הביתה?

כיצד, אם כן, אפשר לעזור לבן הזוג אשר שב הביתה לאחר לחימה?
ראשית, חשוב לזכור כי רבים מהחיילים נחשפו במהלך הלחימה למראות קשים ולסכנת חיים ממשית ואלו, באופן טבעי, אינם נשכחים בין רגע. חוויות אלו מערערות את תחושת הביטחון הבסיסית ומביאות במקרים רבים לא רק למצוקה רגשית אלא גם לסימפטומים המשפיעים על ההתנהלות הזוגית- משפחתית. כך, למשל, כדאי להתכונן מראש לכך שהחייל החוזר יחווה ירידה בעניין בפעילויות שעד כה העסיקו אותו, יהיה מכונס יותר בעצמו ויהיה פחות נגיש וקשוב לענייני היום יום כמו גם לפעילות זוגית ומינית. כמו כן, כדאי לקחת בחשבון שייתכנו דריכות מוגברת וקשיי שינה אשר "יקצרו את הפתיל" ויגבירו את הסיכוי לביטויי חוסר סבלנות וחיכוכים זוגיים. בהקשר זה, חשוב לנשום עמוק ולתת לבן הזוג זמן להסתגל ולהירגע לשגרת היום יום.

במקביל, חשוב מאוד לשים לב כי הניסיונות שלכם להקל על החייל ולהיות לצידו אכן מותאמים לצרכיו. אנשים מגיבים באופן שונה לאירועים מטלטלים מסוג זה: חלק מהחיילים השבים ירצו לשתף ולספר, חלקם יעדיפו לחלוק את החוויות רק עם חיילים אחרים ואחרים יעדיפו שלא לשתף. בדומה, חלק מהחיילים ירגישו שהם זקוקים לשקט ורגיעה ואחרים יעדיפו דווקא לחזור לפעילות אינטנסיבית שתסיח את דעתך מהחוויות. לכן, בררו עם בן הזוג מה מתאים לו ומה לא, ואל תנסו לכפות עליו דרכי סיוע ותמיכה אשר אינן מתאימות לו.

לצד ההמלצה לרגישות והבנה לצרכי בן הזוג, חשוב מאוד שלא להפעיל לחץ מוגזם למנוחה והתאוששות על חשבון חזרה לתפקוד: מחקרים רבים מצביעים על כך שחזרה לשגרה תפקודית מסייעת בהסתגלות ומעצימה את תחושת היכולת והחוסן.
כלומר, בשורה התחתונה חשוב לאזן בין רגישות והכרה בחוויות הקשות והשפעתן, לבין ציפייה לתפקוד וחזרה לשגרה. לצד זאת, חשוב מאוד להקדיש תשומת לב לא רק לטיפול ותמיכה בבן הזוג, אלא גם לעצמך ולבני משפחה נוספים: כאשר בן הזוג חוזר-לא חוזר מהמלחמה, חברי המשפחה מושפעים מכך וחשוב למנוע מעגל קסמים של השפעות שליליות (למשל, עצבנות של בן הזוג שיוצרת מתח זוגי המחמיר את מצבו או הפרעות התנהגות של ילד המתפתחות כניסיון להשיב את תשומת ליבו של האב המנותק רגשית).
בנוסף, חשוב מאוד לשים לב האם לאורך הזמן חל שיפור בתפקוד, ברמת המצוקה ובקשיים בתחום הזוגי-משפחתי, אם התעוררו. במידה והקשיים אינם משתפרים ואף מחמירים גם חודש לאחר השיבה הביתה, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע ולבדוק האם יש צורך בסיוע מקצועי לחייל עצמו, לבני הזוג או לכל אחד מחברי המשפחה.