פסיכולוגיה של הרעב

צוות בטיפולנט

מה קורה לנו כאשר אנו רעבים? רובנו מכירים את תחושות החולשה, חוסר השקט והתסכול המתעוררות במצבים אלו. אך מה קורה במצבי רעב ממושכים? מחקר שנערך ב-1944, אשר ספק אם היה עומד בכללי האתיקה המקובלים בימינו, בחן את השאלה.

ב-1944 התנדבו 36 גברים צעירים להשתתף בניסוי בן כשנה אשר עסק בהשפעות הפסיכולוגיות והפיסיולוגיות של רעב ונקרא "ניסוי ההרעבה של מינוסוטה". בתקופה זו של שלהי מלחמת העולם השניה, רעב היה מציאות חייהם של אנשים רבים בעולם, והספרות המחקרית החזיקה בידע מועט מאוד לגבי השלכותיו ולגבי אפשרויות השיקום והטיפול לאחר תקופות ממושכות של רעב.

36 הנבדקים נבחרו מבין 200 מתנדבים על סמך מצבם המשפחתי (רווקים), בריאותם הטובה ויכולותיהם הבין אישיות הטובות. במסגרת המחקר הנבדקים ידעו שיאבדו כ-25% ממשקלם. שלושת החודשים הראשונים כללו תפריט דיאטה סטנדרטי (3,200 קלוריות ליום), ששת החודשים שלאחר מכן כללו תפריט חצי-הרעבה (1,570 קלוריות ליום) ושלושת החודשים שלאחר מכן כללו תקופת שיקום של 2,000-3,200 קלוריות ליום. בחודשיים האחרונים של המחקר הנבדקים יכלו לאכול כרצונם, ללא מגבלת קלוריות.
הדיאטה כללה מזונות אשר היו זמינים יחסית באירופה של תקופת המלחמה והתבססה בעיקר על תפוחי אדמה, ירקות שורש, לחם ומקרוני. כמו כן, הנבדקים נדרשו לעבוד 15 שעות בשבוע במעבדה, ללכת כ-35 ק"מ בשבוע ולהשתתף בפעילויות העשרה במשך 25 שעות שבועיות. במהלך השנה החוקרים עקבו אחרי השינויים הפיסיים והפסיכולוגיים.

• שאלות ותשובות על הפרעות אכילה
  

  
• הפרעת אכילה - מה גורם לזה?

  
• הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות

  

במהלך תקופת חצי-ההרעבה חלו שינויים דרמטיים שמעבר לירידה במשקל. חלה ירידה דרמטית בכוחם ועמידותם של הגברים לצד ירידה בטמפרטורת הגוף, קצב הלב והדחף המיני. בהיבט הפסיכולוגי, ניכרה אובססיביות משמעותית סביב נושאים הקשורים למזון. הנבדקים חלמו ופנטזו על אוכל, קראו ודיברו על אוכל והתענגו על שתי הארוחות היומיות שניתנו להם. במהלך הארוחות, הם השתמשו בטקטיקות שונות אשר גרמו להם להרגיש כי הם אוכלים יותר, כהספגת המזון במים, החזקתו בפה לאורך זמן רב ואכילה איטית. כמו כן, הם דיווחו על עייפות, עצבנות, דיכאון ואפתיות. על אף שלתחושה זו לא נמצא בסיס באבחונים שהועברו, הנבדקים דיווחו גם על תחושה של ירידה ביכולת המנטלית. שלושה נבדקים פרשו מהמחקר מאחר והיה קשה מדי עבורם.

באופן לא מפתיע, בתקופת השיקום בה הנבדקים יכלו לאכול כרצונם חלקם הפגינו דפוסים של אכילת יתר מוגזמת, על אף שהוזהרו מהאפשרות להתפתחות דפוס זה. מעבר לנתונים אשר עסקו בהשפעות הפיסיות והרגשיות של ההרעבה, תוצאות המחקר הצביעו על כיוון שיקומי-טיפולי ברור: אוכל, והרבה. לצד זאת, היבטים רגשיים-גופניים מסוימים, כתחושת עייפות, חולשה והיעדר חשק מיני, השתפרו רק באופן איטי והדרגתי גם לאחר חזרה לדפוסי אכילה נורמטיביים.

כך, אחת המסקנות המרכזיות של המחקר היא ההבנה כי רעב מתמשך מביא לשינוי אישיותי ממשי, על אף שמדובר בתופעה פיסיולוגית. הבנה זו רלוונטית ביותר לתקופתנו, המאופיינת הן בריבוי הפרעות אכילה והן בעיסוק רב באכילה, דיאטות וניסיון לשמירה על רזון.

לקבלת מידע נוסף ואנשי מקצוע בתחום הפרעות אכילה

מקורות