בחודשים האחרונים התפרסמו בתקשורת מספר מקרים של חטיפות בהן הוחזקו החטופות בשבי במשך שנים ארוכות. עיתונאים ואנשי טלוויזיה עטו על השבויות המשוחררות בניסיון להבין את חווית השבי ואת האופן בו נחווה השחרור. באופן מפתיע, הסתבר שחלק מהחטופות חשות צער ודאגה כלפי חוטפיהן, ולאו דווקא זעם ורצון לנקום. תגובה זו לשבי מכונה בשפה מקצועית 'תסמונת סטוקהולם'.

התעללות מינית בילדים מוזכרת כבר בספרות המיתולוגית העתיקה של חלק מהתרבויות, אך רק בסביבות 1960 החלה התופעה להתפרסם ולזכות להכרה ציבורית מקיפה. בעשורים האחרונים נחקרו השפעותיה קצרות וארוכות הטווח של ההתעללות ותשומת לב רבה הוקדשה לזיהוי דרכי טיפול והתערבות אשר יצמצמו את נזקי ההתעללות.

עבור מרבית הילדים הבית הוא המקום הבטוח וההורים הם הדמויות המספקות ביטחון והגנה. תפיסות בסיסיות אלו מתערערות באופן קיצוני בבתים בהם מתרחשת פגיעה מינית בתוך המשפחה: אמונו של הילד מופר והוא מתמודד עם ההבנה כי האדם אותו אהב ובו בטח ניצל אותו והשתמש בו לסיפוק צרכיו.