"אני נשבעת, היא פשוט לא עושה את זה. היא לא מהמהמת, היא לא מסתכלת עלי בעיניים מלאות חמלה והדבר הכי קרוב להנהון שראיתי אצלה היה כשהיא באה עם שפעת קשה ורעדה מקור"

"...רק כדי להמנע מאמירות כאלו ואחרות בעתיד אני מוכנה לצאת מהארון במלוא מובן המילה ולהודות: כן, אני יכולה לדקלם בקלות את פרטי המלתחה של הפסיכולוגית שלי וכן, הסיכוי שאני אסתדר עם פסיכולוגית שלובשת דגמ"ח כחול עם טוניקה ירוקה שואף לאפס"

"זה לא שאני משתעממת כשאני מסתכלת על הפרצופים שאנשים עושים לעצמם מול המראה בחדר כושר או כשההליכון הפנוי היחיד נמצא מול טלוויזיה שתקועה על ערוץ "ויווה פלאטינה". בכלל לא. אבל בכל זאת, כל חווית הספורט נעשית פחות משמימה כשבנוסף לשרירי הרגליים הנרפים שלי אני מפעילה לשם שינוי גם את שריר המודעות".

"לטובת מי שטרם הגיע לחדר הפסיכולוג, אני אסביר: ביום יום, המשמעות של השעון היא להגיע בזמן או לאחר, להראות אלגנט או ספורט אלגנט, לפזול אל היד או לחפש את הפלאפון ועוד זוטות חסרות חשיבות. בטיפול, המשמעות של השעון גדולה הרבה יותר. נקודת הסיום של ה-50 דקות היא זאת שקובעת, לפעמים, מי אשם- אמא או אבא"

"אני מבינה שזה 'מעניין' שאני מאחרת רק אחרי פגישות קשות ושייתכן שזו הדרך שלי להקל על עצמי, אבל אמירות כאלו גורמות לי לתהות- האם למציאות באמת אין שום משקל בעיני הפסיכולוגית שלי? האם הקונקרטי, המוחשי והממשי הן מילים גסות באקדמיה לפסיכולוגיה?"

"...זה המשיך ישר לתשליך- אני אל מול רשימת החטאים שלי, ורק אלוהים יודע אם משהו באמת ייסלח בסוף. אבל אני חושבת שמה שבאמת הפתיע אותי הוא שבמקום מכובד ברשימת האנשים שאני חייבת להם התנצלות נמצאת הפסיכולוגית שלי".