"בניגוד לכבישי ישראל המשובצים בדוכני סברס וחנויות Yellow, בתהליך הטיפולי אין ממש תחנות התרעננות. נראה אתכם 'עוצרים בצד הדרך' לנמנום קצר במהלך השעה הטיפולית או מבקשים כוס קפה בטענה המוצדקת שפשוט התעייפתם"

בפרק 2 בו מגיעה ענת, אמא של גל לפגישה אצל המחנכת. גל, מפוחד ומודאג מהדברים שיאמרו עליו והתלונות שישמעו באזני אימו, מתכנס בעמדת  "לא אכפת לי..... מה זה משנה כבר?" ומצד שני לא יכול כבר לחכות לרגע בו תדווח לו אמו  מה נאמר באותה פגישה ומה ייעשה בעקבותיה. גל נאלץ להמתין, מתוח,  עד שובה של אימו בערב

"בפעם הראשונה שהפסיכולוגית שלי עמדה לצאת לחופשה של שלושה שבועות פשוט לא הרגשתי כלום. לא קולות פנימיים, לא תהיות על איך זה יהיה, אלא בעיקר משב אופטימי לגבי האפשרות לשקם את המינוס בבנק. הפסיכולוגית שלי, לעומת זאת, הרגישה קצת אחרת"

גל חוזר הביתה בריצה בקושי מחניק את הדמעות. בטיול משותף בגשם גל מספר לאימו ברגע של שבירה שהמורה שלו חושבת שהוא: "תלמיד טיפש ומשועמם..." (מקווה שהייתי עובר לכיתה אחרת כדי שהיא לא תצטרך לסבול בגללי").

אמו, למרות רגשותיה, מגיבה לסערת הנפש של בנה ברוך ובהבנה אולם מודיעה לו כי תאלץ לרדת לעומקם של דברים בשיחה עם המורה

הקיץ מגיע ואיתו גם עונת החופשות. הבעיה? כרטיסי האשראי והבנקים דווקא ממשיכים לפעול כרגיל. עמותת פעמונים לשיקום כלכלי מציעה מספר טיפים לחסכון גם בזמן חופשה

"הבורות בחלומות מסמלים את אותם מקומות אליהם אנו נופלים שוב ושוב בחיינו, את אותן טעויות עליהן אנו חוזרים שוב ושוב (למרות שהבטחנו לעצמנו שזוהי הפעם האחרונה שאני מתרגז בגללה, או הפעם האחרונה שאני נכנסת למערכת יחסים עם גבר שאינו פנוי רגשית, או הפעם האחרונה שאתן לפחד לשתק אותי...מוכר, נכון?)"