"למרות שאחרי כמה שנים של התענגות על אגדות ילדים אנחנו נאלצים לעבור לספרות מתוחכמת יותר, יש מקומות בהם האגדות נשארות רלוונטיות. בבחירת פסיכולוגיות, למשל, אנחנו בהחלט מצפים לנסיכה על הסוס הלבן: גם חכמה וגם רגישה; גם אמפתית אבל גם שלא תוותר לי; גם סבלנית ועמידה וגם יודעת להציב גבולות ובקיצור- גם תבונה וגם רגישות".
"לא מספיק שאת גורמת לי להיזכר בדברים האלה", הטחתי בה בייאוש, "את אפילו לא טורחת לזכור אותם אחרי זה? את לא אמורה להיות החוויה הרגשית המתקנת שלי, של אכפתיות ואהבה ללא תנאי? את לא זאת שאני משלמת לה בשביל לא לפהק, לא לאבד את חוט המחשבה ולא לחלות אף פעם בימי שלישי?"
"ממבט ראשון, אולי, זאת נשמעת כמו פרשנות תמימה ובלתי מזיקה בעליל אבל ממבט שני, או יותר נכון מהפגישה השניה בה הפסיכולוגית שלי דבקה בה, הבנתי שמדובר בעניין רציני. "אז על מה את רוצה שנדבר אם לא על היחסים בינינו?", ייבבתי לה, "הרי את לא מצפה שנתחיל לדבר על הקשיים הזוגיים או הרגשיים שלי...?"
"...אלה, אני חושבת, שלושת החטאים הגדולים של פסיכולוגים. מלבדם, כמובן, קיימים עוד עשרות חטאים קטנים- פיהוקים, קליניקות ברחובות ללא חניה, כורסאות לא נוחות- שאותם אנו נושאים באורך רוח מאחר ורובם מחווירים לאור רגעי החסד והתועלת שבטיפול"
"אני לא בטוחה -בלשון המעטה- שאחד ממנהגי החג הוא הרמת כוסית לחיי בריאות הנפש. ובכל זאת, לאור החיפוש הממושך אחר הפסיכולוגית המתאימה לי, מדי שנה עגולה אני מוצאת לנכון לברך על נוכחות הפסיכולוגית שלי בחיי. הפעם, אני רוצה גם להעלות על הכתב את תולדות המסע המופלא לקליניקה שלה"
"...אני לא תמימה. ברור לי שהחיוך אותו מנסה הפסיכולוגית שלי להסוות בכל פעם שאני מתחילה לספר חלום אינו נובע מתקווה שחלמתי את המספרים הזוכים בלוטו. החיוך הזה הוא השמחה הכנה על כך שהנה הזדמנה לידיה פיסת מידע נפשי גולמי, כזאת שטרם נוגעה בציניות, בושה או זלזול"
על הספה: הרהורים מחדר הטיפולים. והפעם- על תבונה ורגישות
