"על הרקע הזה, לרגע היה נדמה לי שראיתי זיק של שביעות רצון בעיניה של הפסיכולוגית שלי כשסיפרתי לה על שיחת הפידבק. אבל אבוי, מסתבר שהיתה זו רק פטה מורגנה של חום, או אולי קרן שמש לוהטת במיוחד שפגעה במשקפי הפראדה שלה"

"מהכרותי עם הנפשות הפועלות אין לי ספק שגם אם אבלה עוד עשור בטיפול יהיו לי קונפלקטים ואיזורי מורכבות, ובאותה רמת ביטחון אני מוכנה להתחייב לכך שלפסיכולגית שלי יהיה מה להגיד עליהם. ובכל זאת, גונבה לאוזניי שמועה לפיה אנשים באמת מסיימים טיפולים פסיכולוגיים"

"'אולי הגיע הזמן לבדוק את הדברים האלה יותר לעומק', היא נאנחה. ואז, באותה הנשימה, היא הוסיפה: 'את די מרוצה מהפסיכולוגית שלך, נכון? אולי תתני גם  לי את המספר שלה?'. בכנות, אני חושבת שלא הייתי נדהמת הרבה פחות אילו היא היתה מבקשת ממני, נניח, את הטלפון של בעלי".

"השתיקה הרועמת בתגובה לשאלה 'מה שלומך'; ההכרה בכך שלא משנה כמה פשוטה הפעולה שביצעת, תמיד הפסיכולוגית שלך תמצא בה מניעים נסתרים; העובדה שכל אי הסכמה שלי לדבריה מקוטלגת כהתנגדות; העובדה שכל אי הסכמה שלה לדברי מקוטלגת כיכולת לראות את הסאב-טקסט של הדברים. תאמינו לי, אני יכולה להמשיך הרבה מעבר לעשר מכות של טיפול פסיכולוגי".

"אז זה אני או היא?", תהיתי לעצמי. "אני הופכת פחות משעשעת עם השנים? האם יכול להיות שירדתי לשפל המדרגה של מיחזור בדיחות? או שמא זאת היא שהזדהות יתר עם פרויד, קליין ושות' הפכה אותה לחמורת סבר? או אולי- לא יכלתי להמנע מהמחשבה המבעיתה- אולי מעולם לא היה לה חוש הומור והחיוכים בחודשי הטיפול הראשונים היו חיוכים נימוסיים בלבד?"

"חברים, טיפול פסיכולוגי עובד.

לא, לא התנדבתי לייצג את ועדת שוחרי המודעות ובוודאי שהפסיכולוגית שלי לא הציעה לי הנחת חבר מביא חבר. פשוט, עם התחלת מקום עבודה חדש שמתי לב שמשהו השתנה בי".