חשיפת שימוש בממריצים על ידי ספורטאים המבקשים לשפר את הישגיהם כבר לא נחשבת לידיעה יוצאת דופן. עם זאת, נתונים ממספר מחקרים אשר פורסמו בשנים האחרונות מצביעים על שימוש בחומרים כימיים על ידי סטודנטים ותלמידים המעוניינים לשפר את הישגיהם האקדמיים.
התחרותיות הרבה המאפיינת את תקופתנו הביאה לאורך השנים למספר לא מבוטל של ניסיונות להשתמש בחומרים כימיים שונים לשיפור העירנות והספקי הלמידה. כבר בשנות ה-80' גילו חלק מהסטודנטים כי ממריצים מסוימים מאפשרים להם לוותר על שעות שינה וללמוד במשך שעות ארוכות.
החל משנות ה-90' גילו סטודנטים ותלמידי תיכון את פלאי הריטאלין: הריטאלין נועד במקור לסיוע במיקוד הקשב בקרב ילדים ובוגרים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז. עם זאת, ריטאלין ותרופות נוספות המיועדות לטיפול בקשיי קשב וריכוז מביאים לעוררות ומיקוד מוגברים בקרב אנשים שאינם סובלים מקשיים אלו ומאפשר למידה ממושכת וויתור על שעות שינה.
בסקר שנערך בשנת 2006 בארצות הברית נמצא כי 2.5%-4.5% מתלמידי התיכון השתמשו בתרופות ללא מרשם במטרה לשפר את הישגיהם הלימודיים ונראה כי מגמה זו הולכת ומתרחבת.
השימוש בתרופות כריטאלין ללא פיקוח רפואי מעורר דאגה מסיבות רבות.
ראשית, על אף שמדובר בתרופות בטיחותיות ולא בסמים בלתי חוקיים, הרי שמדובר בשימוש בחומר כימי ללא השגחה רפואית. ריטאלין, למשל, עשוי לפגוע בדפוסי השינה הסדירים ובתהליכי הגדילה, ובמינונים גבוהים מדי אף להביא להתקפים והתפרצויות. כמו כן, חלק מן התרופות בהן השתמשו סטודנטים ותלמידים באופן בלתי חוקי היו בעלות אפקט ממכר. כלומר, השימוש בתרופות אלו ללא פיקוח רפואי עשוי להיות מסוכן.
מעבר לכך, מביעים אנשי חינוך וחוקרים דאגה עקב חוסר ההגינות שבשימוש בתרופות אלו: בעוד שתלמידים בעלי הפרעות קשב וריכוז משתמשים בתרופות שונות כדי להגיע לרמת קשב וריכוז סטנדרטית, הרי ששימוש "עצמאי" בתרופות אלו יוצר פער מלאכותי בין התלמידים. נושא זה מעורר דאגה רבה עוד יותר בקרב אנשי מחקר המודעים לכך שבשנים הקרובות תלך ותגדל תפוצתן של תרופות המשפרות יכולות קוגניטיביות, כתרופות נגד אלצהיימר.
למרות חששות אלו, אין ספק שהטיעון המשכנע ביותר אשר עומד לרשותם של המתנגדים לשימוש העצמאי בתרופות בא דווקא מהתחום האקדמי: לא נמצאה כל עדות מחקרית לכך שהשימוש ה"עצמאי" בריטאלין ותרופות אחרות הביא לשיפור ההישגים הלימודיים, וממצאי הסקר שנערך בארה"ב הצביעו על כך שציוניהם של משתמשי התרופות העצמאיים היו ממוצעים לגמרי.
ביבליוגרפיה:
Better studying throuth chemistry?, Beth Azar, Monitor on psychology, September 2008, Vol.39 (8) p.32
