קטינים פוגעים מינית

תקיפות מיניות נתפסות בעיני רובנו כמעשה בלתי נסלח, במיוחד כאשר מדובר בפגיעה מינית בקטינים. אך כיצד יש להבין את המצב כאשר גילו של התוקף עצמו הוא עדיין חד ספרתי? וכאשר התוקף חווה גם הוא התעללות מינית? ומה אם הנפגע/ת לא הביע/ה התנגדות חד משמעית, ואם בני נוער אחרים היו עדים למעשה?

מספרן ההולך וגדל של הפגיעות המיניות המתבצעות על ידי קטינים מעלות סוגיות אתיות, משפטיות, חברתיות וטיפוליות.

לא פחות מכך מעלות פגיעות אלו את השאלה מי הם אותם תוקפים, ומה גורם להם לבצע עבירות קשות בשעה שבני כיתתם עדיין עסוקים בכדורגל ושיעורי בית?

ילדים ומיניות- האמת העירומה

יותר קל לנו לחשוב על ילדים כעל יצורים נטולי מיניות ה"מגלים" את מיניותם בגילאי ההתבגרות (ואם אפשר- גם קצת אחרי...). עם זאת, ידוע היום כי כבר פעוטות צעירים מגלים עניין באיברי המין ונהנים ממגע בהם, משחקים משחקים בעלי גוון מיני ומגלים סקרנות לגבי עירום ויחסי מין. התנהגויות אלו הן נורמטיביות, ומרבית הילדים לומדים בקלות את קוד ההתנהגות המצופה מהם בהקשר זה (איסור על מגע באיברי מין בציבור, איסור על מגע בילדים אחרים וכד'). בדרך כלל, קודים של התנהגות מינית נורמטיבית מופנמים ומלווים את הילד גם בגילאי ההתבגרות, אך כפי שמעידות מהדורות חדשות רבות מדי לאחרונה- בחלק מן המקרים קודים אלו מופרים בבוטות, וילדים ונערים לוקחים חלק בפעילות מינית בעלת אופי פלילי- החל מהטרדה מינית מילולית, דרך הצצה או התערטלות בפני נשים ללא הסכמתן ועד אונס מלא.

קו הגבול בין התנהגות מינית נורמטיבית להתנהגות מינית בעייתית לא תמיד ברור, אך מספר מאפיינים מסייעים להבחין בין השתיים. בגילאי הילדות (עד גיל חמש, פחות או יותר), אמורות להידלק נורות אזהרה כאשר הילד מפגין ידע מיני מוגבר או התעניינות מוגזמת במין גם לאחר שקיבל הסבר מספק, או כאשר הילד מפגין התנהגות מינית בלתי נאותה גם לאחר איסור ברור- הצצה, התערטלות, שיחות על מין עם אנשים זרים וכד'. כמו כן, כאשר הילד כופה על ילד אחר לגעת או לתת לו עצמו לגעת באיברי המין- מדובר בהתנהגות מינית חריגה הדורשת התערבות מקצועית. בגילאים בוגרים יותר, מזוהה התנהגות מינית עבריינית כאשר מתקיים מגע מיני בין ילד/נער לילד צעיר ממנו או כפוף לו (בייביסיטר, מדריך, "מלך הכיתה"), וכאשר המגע המיני נעשה ללא הסכמה ותוך הפעלת לחץ פיסי או רגשי ("אספר לכולם שנתת לי"; "אעזוב אותך אם לא תעשי את זה") או מתן שוחד (החל ממתקים ועד להבטחות לזוגיות או שיפור מעמד חברתי).

קטינים פוגעים מינית- עבריינים או קורבנות?

שוב ושוב אנו מופתעים לשמוע על אותם "בני טובים" שביצעו מעשי אונס, אך בפועל, קטינים פוגעים מינית עשויים לבוא מכל רקע סוציו-אקונומי. גילם הממוצע של פוגעים מינית הוא 14, וכשליש מהם לקחו חלק בפעילות עבריינית קודם לביצוע העבירה המינית. למעלה מחצי מהפוגעים מינית חוו אובדן הורה ומרביתם לומדים במסגרת לימודית אך מאופיינים בבעיות התנהגות, קשיי למידה וההיעדרויות רבות מבית הספר. עם זאת, מרבית הפוגעים מינית אינם בעלי אפיונים דמוגרפיים או אישיותיים ייחודיים ביחס לבני גילם. מה, אם כן, גורם לילדים ובני נוער 'נורמטיביים' אלו לבצע עבירות מיניות קשות?

כאשר ילדים צעירים מפגינים אלימות מינית, במרבית המקרים מדובר בביטוי של מצוקה רגשית קשה המתעוררת על רקע של התעללות פיסית או רגשית, הזנחה וחשיפה אינטנסיבית לתכנים מיניים בלתי הולמים. בחלק מן המקרים (בעיקר בגיל הרך), ההתנהגות המינית היא ביטוי לחוסר ידע ממשי של הילד על ההתנהגות המינית המצופה, או ניסיון להשיב את השליטה לחייו על ידי פגיעה בחלש ממנו, באותו האופן בו הוא עצמו נפגע על ידי חזקים ממנו.

בגילאי ההתבגרות התמונה הולכת ונעשית מורכבת יותר, מאחר והמתבגר ניחן ביכולות הקוגניטיביות המאפשרות לו להבין היטב את אופיים השלילי והפוגעני של מעשיו. בהתאם, חלק מהמתבגרים חווים בושה ואשמה בנוגע למעשיהם, ומפחדים מגילויים הן מתוך חשש מעונש והן מתוך חוויתם את עצמם כסוטים, מוזרים ולא נורמליים. לעומת זאת, חלק מהמתבגרים הפוגעים נוטים לצמצם את משמעות מעשיהם ("היא קטנה, היא לא תזכור"; "רק נגעתי, לא אנסתי או משהו כזה"). תפיסה מצמצמת זו מחוזקת על ידי גורמים סביבתיים: משפחה אשר מעדיפה להתעלם ולהעלים את הפגיעה מתוך בושה או חשש שחשיפתה תביא לגילוי התעללות מינית במשפחה; אנשי חוק הרואים בפגיעה "מעידה חד פעמית", במיוחד כאשר מדובר במתבגר שהתנהגותו נורמטיבית בהיבטי חיים אחרים; מסרים חברתיים לפיהם טבעי שנער מתבגר יימשך להתנסויות מיניות.

מעבר לנסיבות החיים והמאפיינים הדמוגרפיים של הפוגעים מינית, מצביעים מחקרים על מעגל פגיעה אשר מביא לפגיעות מיניות חוזרות. על פי מודל מעגלי שהציע ד"ר בנג'יס, פגיעה מינית מתחילה בטריגר אשר מעורר חוויה רגשית שלילית (כעס, חוסר אונים, פחד) שמלווה בפנטזיות על האופן בו תפחית אלימות מינית תחושות אלו. לאחר מכן עשוי להתבצע שימוש בחומרים אשר פוגעים בעכבות הטבעיות (סרטי פורנו, חומרים פסיכו-אקטיביים) ולאחר מכן- תכנון וביצוע של הפגיעה המינית. בהמשך, כאשר הפוגע זוכר את ההקלה, ההנאה או תחושת הכוח שסיפקה לו הפגיעה המינית- גדלה הנטייה לפנייה נוספת אליה גם בעתיד.

טיפול בקטינים פוגעים מינית

הכעס והסלידה מפוגעים מינית מביאים לא פעם לתפיסה לפיה יש להעניש ולא לחנך אותם-"אחרי מה שהוא עשה שולחים אותו לטיפול פסיכולוגי?! שיירקב בכלא!". אלא שממצאי מחקרים מצביעים על כך שללא טיפול הולם קיים סיכוי גבוה ביותר שהפוגע מינית ישוב ויפגע בקורבנות נוספים: פגיעה מינית נוטה להחמיר ולהפוך לתדירה יותר בהיעדר התערבות טיפולית ומשפטית. מרבית עברייני המין אינם פונים לטיפול מרצונם החופשי עקב הנטייה להכחיש או להפחית בחומרת מעשיהם, או מתוך חשש מדיווח לרשויות החוק.

הטיפול בעבריינות מינית של ילדים ובני נוער מכוון למניעת פגיעות נוספות ושיקום תפקודו של הפוגע. הטיפול מכוון לחידוד ההבנה ותחושת האחריות האישית למעשה, הבנת הפגיעה הנגרמת לקורבנות, הקניית מיומנויות לשליטה בדחפים לפגיעה מינית וחיזוק כישורים בהיבטים חברתיים ורגשיים אשר יאפשרו לפוגע להשתלב בקהילה באופן נורמטיבי.

ההכוונה למטרות טיפוליות אלו נערכת באמצעות בניית סביבה טיפולית תומכת בה יוכל הפוגע לחוש מוגן דיו כדי לחשוף את מעשיו ומצד שני- באמצעות מגוון טכניקות המעמתות את הפוגע עם השלכות מעשיו כצפייה בסרטים בהן מספרות קורבנות תקיפה מינית על שעברו וסימולציות. כמו כן, הטיפול כולל הקניית מיומנויות לנטרול והפחתה של גירוי מיני לא הולם, ושל המרת קוגניציות מעווותות ("גם ילדה בת 9 יכולה לרצות מין"). במקביל, ממוקד הטיפול בהקניית מיומנויות חברתיות ובין אישיות. במקרה הצורך, משולב הטיפול בטיפול משפחתי אשר יסייע בהתמודדות המשפחתית עם המעשה שביצע הילד, וישפר את תפקוד התא המשפחתי בו הוא חי.