פסח: האתגר, או: איך עוברים בשלום את החג

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

אין ספק שתלונות וקיטורים הם חלק מהמסורות של פסח: הניקיונות והשיפוצים; האיסור על אכילת חמץ; הבישולים ל-25 איש; הילדים שחיכו לחופש ועכשיו מטפסים על הקירות משעמום... אבל יותר מהכל, פסח הוא חג משפחתי אשר לא פעם מעלה על פני השטח קונפליקטים וקשיים רדומים, אשר כדאי להיערך אליהם מראש.

"לא חשוב החג, העיקר הילד": הורים גרושים בחג

החגים היהודיים הם חגים משפחתיים באופיים, המתבססים על ארוחות משותפות, מפגשים עם המשפחה המורחבת וכן הלאה. כמעט כולנו הפנמנו עם השנים את הציפייה לחגוג עם כל המשפחה וכאשר המשפחה נאלצת להתפצל- עשויים להתעורר רגשות של כאב, אכזבה ואשמה. עבור הורים גרושים אשר נאלצים "להתחלק בילדים" עשויה תקופת החגים לעורר רגשות אלו בעוצמה. זאת, במיוחד כאשר מדובר בגרושיים "טריים" וכאשר הסביבה מלבה את הקושי ("אתה רואה איזה טעות עשית?! כמה כיף היה שנה שעברה כשנועה וגילי היו איתנו...").

איך מתמודדים? קודם כל, דואגים לילדים: לוקחים בחשבון שכפי שלנו כהורים קשה לבלות את החג בלעדיהם- כך הם מתקשים לבלות את החג ללא אמא או אבא. לכן, אין להעמיס עליהם את ההחלטה היכן לבלות את החג או להדגיש בפניהם את הקושי של ההורה שלא יבלה איתם. עם זאת, כדאי לאפשר להם לבטא את רגשותיהם לגבי הפירוד ולחלק את החג באופן שיאפשר בילוי עם שני ההורים. כמו כן, להורה שאינו מבלה את החג עם הילדים כדאי לדאוג לבילוי חליפי כדי להקל על תחושת הבדידות וההחמצה.

"עם משפחה כזאת, מי צריך את פרעה": קונפליקטים משפחתיים בחגים

פסח הוא חג של משפחה ומשפחה- כפי שרבים מאיתנו יודעים- היא גם מקור לקונפליקטים ואכזבות אשר עשויים להתעורר גם ברמה הזוגית וגם ברמת המשפחה המורחבת.

ברמה הזוגית, עשויים להתגלות קשיים הנוגעים לציפיות ההדדיות (מי מבשל? אצל מי עושים את הסדר? מה עושים עם הילדים בחג? מי יקח חופש מהעבודה כדי להיות איתם בחול המועד?), להוצאות הכספיות ("מתנה בכמה אמרת שקנית?!") ולקונפליקטים סביב היחסים עם המשפחה המורחבת ("תגיד לאמא שלך שהפעם היא לא משתלטת על הכל!").

ברמת המשפחה המורחבת עשוי המפגש לעורר קונפליקטים (מי תמיד מארח ומי תמיד לא מביא כלום), תחרות גלויה או סמויה ("תראה איך הילדים שלה מתנהגים"; "בת שלושים ועדיין אין לה אף אחד?!") ועוד.

איך מתמודדים? קודם כל- נושמים נשימה עמוקה וזוכרים שמדובר בסך הכל בחג: החותנת השתלטנית לא תהפוך את עורה רק בגלל שהתאריך בלוח השנה השתנה, וגורלך כרווקה לא נחתם רק בגלל שליל הסדר הגיע. מעבר לכך, כדאי לערוך תיאום ציפיות אשר ימנע הפתעות ואכזבות מיותרות בחג עצמו: כדאי לתאם מי אחראי למה בארגון הבית ובבישולים, להקצות מראש "זמן חופש" לכל אחד מבני הזוג וכן הלאה. כמו כן, ניתן להפחית מראש גורמים אשר ידועים כטריגרים ללחץ ומריבות: מתמודדים עם קשיים כלכליים? אפשר לבקש מכל אחד מבני המשפחה להביא משהו, ולא לבשל הכל לבד. מתקשים להסתדר עם המשפחה המורחבת? קצרו את הביקור וסעו לליל הסדר בלבד, ולא למשך החג כולו.

"חג? לא אצלי": בדידות ואובדן בחגים

האווירה החגיגית והציפייה החברתית לשמחה והנאה מהחג עומדת לא פעם בפער מהמצב האישי והתחושה הפנימית.

אנשים בודדים אשר לאורך השנה התחום התעסוקתי ופעילויות הפנאי ממלאים את זמנם עשויים למצא עצמם בודדים וחסרי תעסוקה. פער זה בין האווירה הכללית למצב האישי מעורר לא פעם תחושות של כאב, אשמה, החמצה ועצב, ומחריף את תחושת הבדידות. תחושה קשה של בדידות עשויה להופיע גם לאחר אובדן בן זוג או ילד: החגים עומדים בניגוד לתחושת האבל והאובדן, ומדגישים את הקושי לשוב לשגרת החיים ולחזור וליהנות מאירועים שפעם היו מוקד לשמחה והנאה.

איך מתמודדים? פער בין הציפיות למצב בפועל הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לקושי בתקופת החגים. לכן, חשוב להכין את עצמנו מראש לקשיים הצפויים, להזכיר לעצמנו כי למרות הסמליות הכרוכה בו- מדובר בסופו של דבר רק בחג, ולנסות להתאים את הציפיות למציאות. כמו כן, כדאי להתכונן מראש לקושי הצפוי על ידי הכנת תוכניות לחג (סרט, הליכה רגלית וכד') וניסיון לגייס מערכת תמיכה, במידת האפשר (למשל, לקבוע עם חברה ליום החג עצמו גם אם אין עם מי לחגוג את ליל הסדר).

"אבל מה שונה היום?!": קשיים רגשיים בחג

אנשים המתמודדים עם דיכאון וקשיים רגשיים נוספים עשויים לחוות את קשייהם ביתר שאת בתקופת החג אשר "מזמינה" לשמחה והנאה. הפער בין הציפייה החיצונית לכאב הרגשי הפנימי עשוי אף הוא לעורר אשמה ותחושות החמצה וכאב: למה אני לא מסוגלת להשתחרר מהדיכאון אפילו היום? איך קרה שבמקום לשמוח עם המשפחה אני מהווה נטל עבורם?

איך מתמודדים? למרות הלחץ שמפעילה לעיתים המשפחה ("נו, רק היום... בכל זאת חג...") חשוב לזכור כי התחושות והקשיים הרגשיים אינם ניתנים לשליטה. לכן, חשוב לכוון לפעילויות חג אשר אינן מלחיצות יתר על המידה (למשל, לא חייבים לארח תמיד!) ולבני משפחתו של האדם המתמודד עם קשיים רגשיים- מומלץ לזכור כי הנפש אינה מכוונת על פי שעון החגים היהודי, ויש להציב ציפיות ריאליות בלבד.