לרגל יום האישה: איך לבסס שוויון אמיתי בבית?

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

את שאפתנית. מוכשרת. אינטליגנטית. מנהלת ביד רמה ובהצלחה צוות שלם במשרד. אבל בבית? טוב, גם את ובן זוגך בעד שוויון, ואתם מעבירים לילדים מסר של התנגדות לכל אפליה על רקע של דת-גזע-מין, אבל בינינו, מי אחראי על הכביסות ומי מוותר על יום עבודה כשהילד חולה? ובמילים אחרות, עד כמה את נאבקת על שוויון זכויות גם בתא המשפחתי?
מי הזיז את השוויון שלי? או: איך נשים משמרות את אי השוויון המגדרי

שוב ושוב אנחנו מתלוננות על אפליה בין נשים וגברים, ובצדק: נכון לשנת 2014 שכרן הממוצע של נשים עדיין נמוך מזה של גברים במשרות דומות, ונשים עדיין פגיעות יותר לאלימות והטרדות מיניות. נתונים אלו מטרידים, אך לא פחות מהם, מטרידה המידה בה אנו כנשים משמרות לא פעם את אי השוויון דווקא ב"מגרש הביתי" המשפחתי שלנו, עליו יש לנו השפעה מכרעת. שימור זה מתבטא פעמים רבות בכך שאנו נותרות מזוהות ומחוברות באופן עמוק לתפקידי המגדר עליהם התחנכנו. גם אם לא נודה בכך באופן גלוי, רבות מאתנו מחזיקות בתחושה הכללית שבן זוגנו יקדח ויתקע מסמרים באופן קצת יותר מוצלח מאתנו, ושאם אנחנו רוצות אירוח מושקע או שהילדים ילכו לישון בפיג'מה נקייה- כדאי שניקח על עצמנו את ניהול משק הבית. כך, לא פעם אנו מעבירות לבני הזוג שלנו מסרים גלויים או סמויים המחזקים את חלוקת התפקידים המסורתית.

דוגמא קלאסית ונפוצה לכך היא הדינמיקה המתבססת בין בני זוג רבים עם הולדת הילד הראשון. מאחר והאישה היא שנושאת את העובר ויולדת אותו, ומאחר והחל מינקותנו אנו סופגות מסרים הנוגעים ל"אינסטינקטים האימהיים", מרבית הנשים חשות כי הן המטפלות המרכזיות של הרך הנולד. תחושה זו מתבטאת פעמים רבות בעמדה ביקורתית ושתלטנית כלפי מאמציו של האב הטרי לטפל בתינוק, דבר שמביא לא פעם ל"התקפלות" ולהעברת הסמכות הטיפולית לידיה של האם. תוך זמן קצר מתבססת חלוקת תפקידים ברורה בה אין ספק מי ההורה המרכזי ומי ההורה המשני ותוך שלוש שנים, כשהאב מגיב בבעתה לאפשרות להיות עם הילד במשך סופ"ש שלם לבד אנחנו לא מבינות: "מה, אבל הוא גם הילד שלך!"
מהפכת שוויון הזכויות הביתית שלך

אז למה בעצם אנחנו מתקשות כל כך לוותר על תפקידי המגדר הבלתי רצויים, או במילים אחרות, למה כל כך קשה לנו להרפות מהמוצץ ומכף הבישול, למרות שבהיבטי חיים אחרות אנחנו מבטאות היבטים אסרטיביים, דומיננטיים ומלאי כוח וחיות של אישיותנו?
סיבה אחת לכך היא שתפקידי המגדר טבועים בנו באופן עמוק ביותר והפרתם מעוררת חרדה ואשמה. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית מצביעים על כך שכבר מהינקות המוקדמת תינוקות בנות זוכות לחיזוקים חיוביים על התנהגות עדינה, רכה, נדיבה ומתרפקת בעוד שתינוקות בנים מעודדים על גילויי אסרטיביות, אינדיווידואליות ואפילו אגרסיביות. כלומר, עם חלב אמנו אנו "יונקות" מסרים המעודדים נתינה ויצירת קשרים אינטימיים ומחלישים התנהגויות מתעמתות או "אגואיסטיות". בהתאם, התנהגות המנוגדת לערכים ומסרים אלו הטבועים בנו מילדות מלווה פעמים רבות בתחושת אשמה, אי נוחות וחרדה לגבי המידה בה נהיה נאהבות ורצויות. בהתאם, נשים רבות חשות כי הן האחראיות על רווחתם הפיסית-רגשית-קולינרית-היגיינית של הבעל והילדים ומתקשות להתמודד עם האשמה ואי הנוחות הרגשית המתעוררת בהן כאשר הן מפרות קודים בלתי כתובים אלו.

גורם נוסף הקשור בקושי של נשים רבות לצאת נגד תפקידי המגדר המסורתיים הוא הרווחים המשניים הנלווים להם. אמנם אנו נוטות להתלונן על העומס שיוצרת המחויבות לתפקידי המגדר הנשיים, אבל עם יד על הלב- כמה מאתנו מתנדבות באופן יזום לטפל באותן מטלות הנחשבות "גבריות" מבחינה מסורתית כפתיחת סתימה, קדיחה או לקיחת האוטו לטסט?

במילים אחרות, מחויבות לתפקידי המגדר המסורתיים לעולם אינה כפייה גברית חד צדדית אלא דינמיקה אשר בני הזוג בונים ומשמרים יחד, באופן מודע או בלתי מודע. בהתאם, הדרך לשינוי אינה כרוכה בהפגנות או במהפכות אלא בניסיון להגמיש ולהרחיב את גבולות התפקיד של כל אחד מבני המשפחה. גמישות אמתית ומתן אפשרות כנה להתנסות בתפקידים מגדריים שונים תאפשר לכם, עם הזמן, לבחור את חלוקת התפקידים המתאימה לכם באופן אישי שאינו מבוסס על חלוקה מגדרית שרירותית.

תחומי מומחיות:
טיפול זוגי ,ייעוץ זוגי