הפרעות אכילה ודפוסי אכילה הרסניים הפכו לקשיים נפוצים בחברה המערבית של ימינו, ומי שהתנסתה בהם בוודאי יודעת עד כמה קשה להיפרד מהם. בכתבה זו ברצוני להציג את שיטת הטיפול הדיאלקטי התנהגותי (DBT), אשר מספקת מענה טיפולי נאות לחלק מהסובלים והסובלות מהפרעות אכילה.
DBT: היכרות ראשונית
גישת ה-DBT פותחה במקור בידי פסיכיאטרית בשם מרשה לינהן מארה"ב לפני למעלה מ-15 שנה, עבור מטופלות הסובלות מהפרעת אישיות גבולית. הפרעת אישיות גבולית מתאפיינת בין השאר בתנודות רגשיות רבות, כתוצאה מקושי בויסות דחפים, והיבטים אלו רלוונטיים לעיתים גם בקרב הסובלים מהפרעות אכילה.
באופן כללי ניתן לאמר שגישת ה-DBT ידידותית למשתמש, מאחר ושפת הטיפול מובנת ומערבת את המטופל באופן חיוני בתהליך הטיפול, כשותף מלא ופעיל. השיטה מחייבת השתתפות מעורבת גם בהכנת מטלות בין הפגישות.
לפני מספר חודשים ד"ר לינהן חשפה בעיתונות את העובדה שהיא עצמה סבלה בנערותה מהפרעת אישיות גבולית, ומניסיונות אובדניים, כך שהיות הגישה ידידותית למשתמש אינה מפתיעה, מאחר והיא נובעת מהיכרות מבפנים.
המרכיב הדיאלקטי שבשם, הניזון הן מהפילוסופיה המערבית, ועוד יותר מכך מגישות מזרחיות, מתייחס לראיית המציאות האנושית כמורכבת ממתחים דיאלקטיים. כך, למשל, גישת ה-DBT עצמה מורכבת מצד אחד ממרכיב התנהגותי- 'מה ניתן לעשות, ובאילו טכניקות התנהגותיות ניתן להשתמש במצב נתון כדי לשפר את המצב?', ובו זמנית מזמינה הכרה במוגבלות של פתרונות התנהגותיים, טובים ככל שיהיו, ובהיעדר יכולתם לפתור את כל המועקות. בהתאם, הגישה קוראת לקבלה, ולהבנה, שיש בחיים כאב שצריך לחפש בתוכנו את היכולת לשאתו.
הדואליות הזאת מתבטאת גם בעמדה כלפי המטופל או המטופלת- הבנה שביטויי הפרעת האכילה הינן הדרך הטובה ביותר שנמצאה להתמודדות עם הקשיים, ובו זמנית אמונה בכך שניתן לחפש דרכים, בעזרת הטיפול, להיטיב עם המצב. על-כן ישנו מרכיב נוסף, המרכיב ההתנהגותי, שבו מלמדים את המטופלים דרכי התמודדות עם מצבי חיים שונים.
DBT: תהליך הטיפול
DBT מתמקדת בלימוד דרך ארבעה תתי-נושאים.
הראשון הינו הגברת היכולת לקשיבות עצמית (mindfulness), שמשמעותה הגדלת היכולת שלנו לשליטה טובה יותר, ומובחנת טובה יותר של תהליכי התודעה שלנו, מתוך הבנה שהדרך להתחזקות מתחילה בקשר שלנו עם עצמנו.
המרכיב השני הינו רכישת כלים לויסות מצב הרוח, מתוך תפישה שמרכיב משמעותי בהפרעות אכילה קשור בקשיי ויסות.
המרכיב השלישי הינו ברכישת כלים להתמודדות עם תיסכול.
המרכיב הרביעי עוסק בהגברת היעילות הבינאישית, מתוך ההכרה שהזירה המרכזית שבתוכה פעמים רבות נוצרים הקשיים הינה זירת המפגש עם האחרים.
ניתן לטפל בגישת ה-DBT באופן פרטני, אך לעתים המיומנוית נלמדות בקבוצה. כך מתאפשר למטופלים לחלוק ולשתף באופנים בהם עלה בידיהם לבצע את המטלות שקיבלו בפגישה הקודמת. פעמים מומלץ התמהיל של שילוב בין קבוצת מיומנויות DBT, וטיפול אישי.
בעולם, מטפלים בכל סוגי הפרעות האכילה בשיטת ה-DBT, אשר מתאימה במיוחד לכל מי שמתמודד או מתמודדת עם קושי בשליטה בדחפים. בשל כך, זו גישה שיכולה להועיל לסובלים ולסובלות מאכילת יתר כפייתית, ומקושי בויסות הרעב והדחף.
אוכלוסייה נוספת שנמצאה מתאימה לשיטת הטיפול הזאת היא של הסובלות מהפרעה בולימית על גווניה השונים. הסיבה לכך גם כאן הינה, שבדומה להפרעה הגבולית, בבסיס ההפרעה הבולימית גם ישנו קושי רב בויסות דחפים.
חשוב לציין שזו גישה מאד מעשית, ומיועדת למי שבאמת נמאס לו או לה מהשתלטות ההפרעה על החיים, ומוכנ/ה לעבוד ולעשות כדי להלחם לשינוי.
מיכה וייס הוא פסיכולוג קליני, פסיכולוג ראשי במרכז להפרעות אכילה, תל-השומר.
ליצירת קשר: micha.weiss@live.biu.ac.il או 052-8777698
למידע נוסף:
