המסכות שאנחנו לובשים כל השנה

פורסם על ידי צוות בטיפולנט


"היה עצמך, כל השאר כבר תפוסים" (אוסקר ויילד)

כולנו רוצים להיות הכי טובים שאפשר, שיחשבו עלינו דברים טובים, יעריכו אותנו ויאהבו אותנו. כדי לגרום לכך לקרות, אנחנו עושים מאמצים גדולים להתאים את עצמנו למה שאנחנו מאמינים שאנשים אחרים מצפים מאיתנו.

מתוך המאמצים האלו, רובנו לובשים מסכות. המסכות שלנו הן פרסונות שמחביאות את המחשבות, הרגשות והצרכים העמוקים שלנו ומציגות חזות נקייה ומלאת שליטה לעולם שמתאימה למה שאנחנו מאמינים שאחרים רוצים לראות. המסכות האלה נוצרו בילדות שלנו והן משרתות אותנו ומשמשות אותנו להגנה מכאב ופחד.

אנחנו משתמשים במסכות רבות ושונות. לכל אחד מסכות המתאימות לו בדיוק, אותן הוא שולף ברגע הנכון. במאמר נציג שלוש מסכות שכיחות, שנראה שכולנו התנסינו לפחות באחת מהן במהלך חיינו.

המסכה החיובית: אנחנו מעמידים פנים שאנחנו בסדר גמור, שאנחנו מסתדרים לגמרי עם כל הקשיים שהזדמנו לנו. אנחנו מתפקדים ונראים בסדר או אפילו שמחים גם כשרע לנו, מעלים תמונות מחייכות לפייסבוק גם כשעובר עלינו יום קשה. נראה שהמסכה הזו קיימת כי אנחנו מתקשים להודות במגבלות שלנו, אך הן אלה שהופכות אותנו לאנושיים וייחודיים. למעשה, המגבלות שלנו מאפשרות לאחרים להבין ולהזדהות איתנו. כאשר אנחנו חושפים את העצמי האמיתי והלא מושלם שלנו, אנחנו פותחים את עצמנו לעולם של מערכות יחסים עמוקות, בעלות משמעות, ותומכות הרבה יותר.

המסכה הנחמדה: אנחנו נעימים לאחרים גם כשלא מתחשק לנו או כשאנחנו כועסים, לא אומרים בישירות כשמשהו מפריע לנו ולא מביעים את הצרכים שלנו או מוותרים עליהם כדי לרצות אחרים. אנחנו מחייכים חיוך גדול ומשתדלים שאף אחד לא ישים לב שבפנים אנחנו לא ממש מעוניינים לחייך. אנו עוטים את המסכה הנחמדה כי אנחנו חוששים שאם נשים את הצרכים שלנו בעדיפות ראשונה, אנשים יתרחקו מאיתנו ונהיה בודדים. עם זאת, לשים את צרכיך ראשונים, הינה הדרך היחידה בה באמת תוכל להרגיש נאהב ולעזור בכנות ובלב שלם לאנשים אחרים. לסרב לבקשה של מישהו או להביע את דעתך הכנה על אדם אחר, היא ההתחלה של אהבה עצמית והיא נמצאת בהישג יד, אפשר לבחור לתת לה להתקיים בעזרת שבירה של ההרגלים המרצים צעד אחר צעד.

המסכה הזועמת: אנחנו מתנהגים בצורה מאצ'ואית ותוקפנית, כועסים על האחר כאשר הוא אינו מתיישר בדיוק לפי מה שרצינו, מתקשים לאפשר לאחרים להתקרב ושומרים על הרגשות העדינים שלנו כל כך בפנים, עד שלעיתים אנחנו אפילו שוכחים שהם קיימים. לרוב, המסכה הזו קיימת כדי לנסות ולהגן על תחושה שאנחנו לא מספיק טובים או על ערך עצמי פגיע. המסכה הזו מגינה ממבוכה, מכאב ומדחייה. בדרך כלל מסכה כזו מסמנת כי האדם בודד ומבוהל, אך באופן אירוני לבישת מסכה כזו רק מרחיקה אותו יותר מאחרים בסביבתו. כאשר אנחנו מתחילים להסיר את המסכה, אנחנו חושפים את החלקים הפגועים שלנו ולמרות הסיכון שבפגיעה, אנחנו יכולים להרוויח עזרה וריפוי אמיתיים, כאלו שיכולים לקרות רק בתוך קשר קרוב ואמיתי.

כפי שניתן להבין משלוש המסכות הנפוצות, המסכות עוזרות לנו פעמים רבות, כאשר אנחנו חוששים להביא את עצמנו, רוצים להרשים אחרים או חשים פגיעים, אך יש להן גם חסרונות.

בכדי להיות אותנטיים, עלינו להתחיל להכיר את עצמנו. להכיר את תכונות אישיותנו, ההתנהגות, הערכים, האמונות, הצרכים, המטרות והמניעים. בשביל להשיג את כל זה אנחנו זקוקים לאומץ להודות במגבלות שלנו ולאמץ את הפגיעות שבנו. המסכה מגינה עלינו מפגיעה, אך כאשר אנחנו לובשים אותה אנחנו מתנגדים לאמת שלנו, אנחנו מתכחשים לחיים בהם אנחנו רוצים.

כשאנחנו עוטים מסכות, לעיתים קרובות קורה שהמסכה שלנו עומדת מול המסכה של האחר. כך אנחנו מפספסים מפגש אמיתי עם אחרים. הורדת המסכה מהווה סיכון, הפתיחות עלולה לאפשר לאחרים לפגוע בנו ולגעת במקומות הכואבים באמת. אבל הרווח שיכול להיווצר ממפגש אמיתי עולה בסופו של דבר על הסיכון הכרוך בו.

שלוש סיבות בגללן כדאי לנו להיפטר מהמסכות שלנו

1. בכדי למצות את הפוטנציאל שלנו. בכדי לעשות זאת עלינו להביא את עצמנו באמת, לדברים אותם אנחנו עושים. יש מליון אנשים שיש להם יכולות דומות לשלנו או אפילו טובות יותר בחלק מהדברים, אבל אף אחד מהם הוא לא בדיוק אנחנו, ולא יכול להביא את אותה אישיות ואותה יצירתיות לעבודה שאנחנו עושים.

2. בכדי להקל עלינו. זה מתיש לחיות חיים לא אותנטיים. ללבוש ולפשוט מסכות כל הזמן. בנוסף, זה עלול לגרום לנו לשכוח מי אנחנו באמת. תנו לעולם לראות אתכם כפי שאתם באמת ולא כפי שאתם חושבים שאתם צריכים להיות.

3. בכדי לרפא את החלקים הפצועים בתוכנו. כשאנחנו לובשים מסכה, אנחנו מאבדים חלק מהאדם שאנחנו באמת ושופטים חלקים בעצמנו כלא ראויים. אבל מערכות היחסים הקרובות והאהובות בחיינו לא יכולות לרפא אותנו אם לא נוכל לחשוף בהן את כל החלקים הנמצאים בתוכנו.


כשאנחנו מסירים את שכבות המסכות המסתירות את פנינו, אנחנו מתחילים ליצור אפשרות לאינטימיות כי אנו חושפים את האני האמיתי שלנו. כאן אנחנו אותנטיים, ייחודיים ומלאי נשמה. כאן איננו מוגבלים על ידי סיפורים ואיננו מוגדרים על ידי אירועי חיים, נסיבות או אנשים אחרים. במקום הזה אנחנו מה שאנחנו, פה נמצא השקט הנפשי והקבלה של מי שאנחנו באמת ושל כל המסכות שאנחנו סוחבים איתנו.