איך מתמודדים עם תופעת הליצנים?

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

ליצנים הם בדרנים שמטרתם להצחיק ולשעשע את הקהל שלהם. לשם כך, פניהם מאופרות בהגזמה: עור פניהם מולבן, אפם בצורת כדור אדום, ומצויר להם חיוך גדול על הפנים. לעיתים הם עוטים מסיכות, לובשים בגדים עם צווארונים מסולסלים, אובורול צבעוני ונעליים גדולות. ההשראה לדמות הליצן של ימינו היא ממקצוע "ליצן החצר" בימי-הביניים, וכיום ליצנים מוזמנים לבדר ילדים במסיבות יום-הולדת, מופיעים בקרקסים ובירידים, וחלקם אף לומדים מקצוע טיפולי – ליצנות רפואית – כדי לאפשר לחולים (בעיקר ילדים) שמתמודדים עם מחלות, לצחוק וליהנות ולהיעזר בהומור כמשאב טיפולי.

מדוע יש מצבים שהליצן המצחיק מעורר דווקא פחד?

אם כי הליצן במהותו הוא דמות בידורית, הוא יכול לעורר אצל חלק מהילדים והאנשים גם חששות ופחדים. פחד מליצנים – או בשמו הלא רשמי "קולורופוביה" – עלול להתעורר לנוכח מאפייני הלבוש והאיפור המלאכותיים, הססגוניים וחסרי הפרופורציה של הליצן - שמבנים אותו כ"אחר" וכ"זר", ואולי גם לאור התנהגותו הגרוטסקית והלא צפויה המלווה לעיתים בצחוק לא מותאם ובסאונד חזק. כל אלו עלולים לעורר עוררות ודריכות, במיוחד אצל אלו שגירויים חיצוניים נחווים עבורם כעוצמתיים כמו במקרים של רגישות חושית.

מהי תופעת "הליצנים המפחידים"?

לאחרונה, על רקע יציאה לאקרנים של סרט העוסק בליצן אלים ("It"), החלה תופעה עולמית, ובה בני נוער מתחפשים לליצנים, ויוצאים לשוטט ברחובות, לעיתים עם אביזרים שנדמים ככלי נשק במטרה להפחיד עוברי אורח. התופעה שמכונה "הליצנים המפחידים" החלה בארה"ב, התפשטה דרך המדיה החברתית, והגיעה גם לישראל. תופעת "הליצנים המפחידים" מעוררת חששות רבים בקרב הורים וילדים הן מעצם הבריונות עצמה, והן בשל האימה שנוצרת מהחיבור בין דמות הליצן, שתפקידו לשעשע, לבין קונספט של אלימות. מעבר לכך, תופעה זו מעוררת גם חששות מצד גורמי משטרה לאור פוטנציאל הפגיעה בליצנים עצמם במקרים בהם אנשים שייתקלו בהם ייבהלו, ויפעלו באלימות כנגדם.

מיהם "הליצנים המפחידים"?

על פי חלק מהעדויות שנאספו, ניכר כי "הליצנים המפחידים" הם למעשה ילדים ובני נוער שמשתמשים בהפחדה לשם "שעשוע". עם זאת, אין הכרח שהתנהגותם נובעת מכשל בהבנה ובהפנמה של החוקים החברתיים, אלא ייתכן שלפחות עבור חלק מהם, זוהי הדרך להגן על עצמם מפני חולשה. צפייה בתכנים מפחידים מעוררת באופן טבעי חרדה, ובמקרים מסויימים יש שינסו למתנה דווקא דרך הזדהות עם הגורם המפחיד (במקרה זה הליצן), והפנמתו תוך רכישת תחושת שליטה. בנוסף, ייתכן וחלק מהילדים ומבני הנוער שנחשפו לתופעה זו במדיה החברתית, פנו לחקות התנהגות זו בעצמם כדי לחוש שייכים לקבוצה שנתפסת לדעתם כ"מגניבה" או "בעלת כוח". התופעה של ילדים ובני נוער המחקים התנהגות אלימה או קיצונית בעקבות צפייה בסרטים ובסדרות טלוויזיה, אינה חדשה, ומדי פעם אנו רואים שגשוג של תופעות כאלו ואחרות, שגם נוטות לדעוך כפי שבאו.

מה חשוב שתדעו כדי לעזור לילדכם להתמודד עם התופעה?

חשוב מאוד לקחת בחשבון שילדים ובני נוער נחשפים היום לדברים רבים דרך קבוצת השווים במסגרות החינוכית כמו גם דרך המדיה החברתית. ניכר כי כיום רבים מהילדים מקבלים קבצי-מידע בוואטסאפ לכאורה מ"הליצנים המפחידים", המעדכנים את מקום השוטטות שלהם בלילה הקרוב או מעלים תכנים עם איומים. מאחר ולא ברור מה מעשה קונדס ומה איום אמיתי, ילדים ובני נוער רבים עלולים לחוש מבולבלים ומאוימים מכך.

רצוי לשמור על ערוץ תקשורת פתוח עם הילד, להתעניין בשלומו, לשים לב האם נחשף לנושא, האם ובאיזה אופן מדבר עליו. ניתן לבדוק איתו מה יודע על התופעה, ומה הרגשות שמתעוררים בו בהקשר לכך. חשוב להבין שייתכן וילדכם יהיה חשוף לעמדות שונות מסביבו - ילדים שמפחדים מהתופעה לעומת ילדים שחושבים שזה "מגניב" ולגיטימי.

חשוב להסביר לילדכם ללא שיפוטיות, שאפילו אם יש ילדים שתופסים את ההתחפשות לליצנים כ"מצחיקה" או "מגניבה", זוהי התנהגות לא לגיטימית - התנהגות חוצת גבולות שיוצרת פחד גדול. כדאי להוסיף הסבר שעבור ילדים רבים, התנהגות כמו ההתחפשות לליצנים, מהווה הגנה מחולשה, ושחשוב לא לתקוף אותם בביקורת, כי זה עלול להחמיר את תחושת החולשה שלהם, ולהגביר את הנטייה להתנהגות זו. ההסבר המומלץ הוא זה שנותן לגיטימציה לעולם המנטלי והרגשי ("אפשר להבין את המשיכה להתחפשות לליצנים המפחידים"), לצד הבהרה חד משמעית ועניינית מבחינה התנהגותית ("התחפשות לליצנים אינה לגיטימית, והיא התנהגות אסורה ומסוכנת").

למאמרים נוספים

10 עובדות עלבריונות שכל הורה צריך לדעת

בריונות – לא רק בעיה של הקורבן

8 דברים שתוכלו לעשות על מנת להגן על ילדכם מבריונות ברשת