'פיגוע השנאה' בו נרצחו ונפצעו צעירים עקב השתייכותם לקהילה ההומו-לסבית מהווה תשובה חד משמעית לויכוח בדבר קיומה של הומופוביה.
מקרה קיצוני זה מצטרף ללמעלה מאלפיים מקרי רצח אשר בוצעו בעשרים השנים האחרונות בעולם על רקע הומופובי: בחלק מן המקרים, מדובר בהוצאות להורג מטעם הממשל המגנה הומוסקסואליות ורואה בה פעילות בלתי חוקית. במרבית המקרים, מדובר בהתארגנות לא פורמלית של יחידים או קבוצות הפוגעים בקורבן ספציפי עקב היותו הומוסקסואל או טרנסג'נדר.
מקרי הרצח מהווים את קצה הרצף בשלל התנהגויות הומופוביות איתם מתמודדים רבים מבני הקהילה הגאה, ומעלים על פני השטח את השאלה מדוע מתעוררת ההומופוביה.
שורשי ההומופוביה
ההתנגדות להתנהגות הומוסקסואלית קיימת כבר משחר ההיסטוריה ומעוגנת פעמים רבות באמונה הדתית. עם זאת, חלק מן החברות הקדומות גילו סבלנות להתנהגות הומוסקסואלית וחלקן ראו בה נורמה אשר אינה פוגעת בסדר החברתי. בעשורים האחרונים מתפתחת במדינות המערביות ההבנה כי הומוסקסואליות אינה הפרעה נפשית, סטייה או עיכוב התפתחותי כפי שנהוג היה לחשוב בעבר. עם זאת, שינוי המדיניות הפורמלית אינו מספיק לעקירת שורשי ההומופוביה, המושפעת מגורמים פסיכולוגיים ופסיכוסוציאליים.
הומופוביה והחברה
חברות אשר אינן מדגישות את הדיכוטומיה בין הטרוסקסואליות להומוסקסואליות ומעודדות גמישות מבחינת ההתנהגות המינית (למשל, יוון העתיקה או שבטים מסוימים בפפואה ניו-גיני) מאופיינות בהיעדר או ברמות נמוכות של הומופוביה. נתון זה עומד כנגד הטוענים כי הומופוביה היא אינסטינקט מולד בעל ערך אבולוציוני (הפילוסוף והפסיכולוג וויליאם ג'יימס, למשל) ומדגיש את תפקידה הקריטי של החברה ביצירת הומופוביה. בהתאם, נמצא כי הומופוביה מבוססת במקרים רבים על סטריאוטיפים ודעות קדומות הנפוצות בחברה: הומוסקסולים נתפסים כנשיים, בודדים, בלתי יציבים ומועדים לפגיעה בילדים; לסביות נחשבות לאגרסיביות ו'שונאות גברים'. סטריאוטיפים אלו נוטים להתבסס באופן משמעותי במיוחד כאשר להומופוב אין הכרות ישירה עם האוכלוסייה ההומו-לסבית, אשר מאפשרת עימות של הסטריאוטיפים עם המציאות. בהתאם, נמצא כי אנשים הומופוביים במיוחד התנסו בפחות מפגשים עם הומוסקסואלים ולסביות.
על אף התפקיד המשמעותי שממלאת החברה ביצירת ושימור ההומופוביה, מצביעים מחקרים על השפעתם המכרעת של גורמים אישיותיים ופסיכולוגיים.
גורמים אישיותיים בהומופוביה
הומופוביה, מעבר להיותה רתיעה או שנאה המכוונת להומוסקסואלים, מהווה ביטוי לשנאת קבוצת מיעוט בעלת מאפייניים ייחודיים. בהתאם, עסקו מחקרים רבים בבחינת המאפיינים האישיותיים של אנשים המדורגים גבוה במדדים של הומופוביה והעלו מספר משתנים רלוונטיים:
- מגדר: גברים נוטים להיות הומופוביים יותר מנשים, כאשר באופן כללי ניכרת נטייה הומופובית יותר כלפיי בני אותו המין. כלומר, נשים יהיו יותר הומופביות כלפיי נשים מאשר כלפיי גברים, וגברים יהיו הומופוביים יותר כלפי הומוסקסואלים מאשר כלפי לסביות
- השכלה: אנשים משכילים נוטים להיות פחות הומופוביים מאנשים שאינם משכילים
- מסורתיות: אנשים דתיים או מסורתיים נוטים להומופוביה יותר מחילוניים. עם זאת, חשוב לציין כי גם אדם המשתייך לקהילה המתנגדת להומוסקסואלית אינו בהכרח הומופוב
- שמרנות מינית: הומופוביה שכיחה יותר בקרב אנשים שמרניים מבחינת תפיסתם את התפקידים המגדריים שממלאים נשים וגברים, ומבחינת גישתם למיניות בכלל, המתבטאת בתפיסה שלילית ואשמה סביב נושא המיניות
- אמפתיה: אנשים בעלי יכולת גבוהה יותר לאמפתיה נוטים פחות להומופוביה
הומופוביה כמנגנון הגנה
מאחר והומופוביה מתפתחת פעמים רבות על רקע סגנון אישיותי, פעמים רבות היא מלווה גם בתפיסות גזעניות, נטייה פוליטית ימנית קיצונית ושוביניזם. עם זאת, בחלק מן המקרים הומופוביה אינה מייצגת רק סגנון אישיותי נוקשה ומפלה, אלא פחד מההומוסקסואליות עצמה:
בחלק מן המקרים יתבטא הפחד בחשש מ"פיתוי על ידי הומוסקסואל/לסבית" ובחלק מן המקרים מבטאת ההומופוביה חשש מנטייה הומוסקסואלית של האדם עצמו. בהתאם, נמצא כי אנשים אשר חשים בטוחים מאוד בזהותם ההטרוסקסואלית נוטים פחות להומופוביה מאנשים אשר חשים פחות בטוחים בהעדפתם המינית. במקרים אלו, הקונפליקט הפנימי- אשר בדרך כלל מודחק או מוכחש- מוחצן ומתבטא בחווית וגילויי שנאה כלפי הומוסקסואלים.
כיצד ניתן להיאבק בהומופוביה?
אירועי השבת האחרונה מצביעים באופן חד משמעי על הצורך במאבק אינטנסיבי למניעת ההומופוביה. גם כאשר ההומופוביה אינה מביאה לאירועים קיצוניים כרצח או פגיעה פיסית, השפעותיה דרמטיות וקיצוניות ביותר: בקרב בני נוער, נמצא כי קשיים בקבלת הנטייה המינית ו/או דחייה חברתית על רקע זה הם גורם מרכזי לדיכאון והתאבדות. גם בקרב האוכלוסיה הבוגרת, נמצא כי תמיכה וקבלה חברתית הם גורמים מרכזיים בהשגת ושמירה על רווחה נפשית ומערכת זוגית יציבה.
מחקרים מועטים באופן יחסי בחנו באופן שיטתי את האפשרות להיאבק בהומופוביה, אך מספר אסטרטגיות נמצאו כיעילות.
בחברות שמרניות או מסורתיות, נמצא כי דמויות מפתח (רבנים, כמרים) יכולים להשפיע באופן חיובי על דעת הקהילה. כאשר תפיסה קהילתית-הומופובית מושתתת על טקסטים קדושים, כדאי לבסס את הניסיון לשינוי הגישה ההומופובית על קריאה ופירוש מחודש של הטקסט, ועל הדגשת ערכים סותרי הומופוביה הקיימים בו כחופש הפרט וצדק.
דרך נוספת למאבק בסטריאוטיפים השליליים הנלווים להומופוביה היא יצירת מפגשים יזומים בין הומופוביים להומוסקסואלים אשר יאפשרו שבירה של דעות קדומות ויהוו בסיס לאינטראקציות חיוביות. בהקשר זה, נמצא כי חשיפת אנשי ציבור ידועים את העדפתם המינית ההומוסקסואלית תורמת אף היא לשבירת הסטריאוטיפים ('הוא גם הומו וגם פוליטיקאי/זמר מצליח', 'היא אשת קריירה מצליחה ואמא נהדרת "אפילו" שהיא לסבית').
באופן אירוני, ההומופוביה הקשה ביותר לטיפול היא ההומופוביה הנובעת מחשש מודחק של האדם מנטיות הומוסקסואליות שלו עצמו. במקרים אלו יתרחש שינוי בעמדות רק במידה והאדם יכיר בחששותיו הפנימיים האמיתיים. רק אז, סביר להניח שיהיה מסוגל לחוות את האוכלוסיה ההומו-לסבית כמאיימת פחות- ואולי כראויה פחות לגינוי, השפלה ורצח.
למידע נוסף לקהילה ההומוסקסואלית, לסבית, בי סקסואלית וטראנס-ג'נדרית
ביבליוגרפיה
1. Personality correlates of homophobia, Johnson, Mark E.; Brems, Christiane; Alford-Keating, Pat, Journal of Homosexuality. Vol 34(1), 1997, 57-69.
2. Beyond "Homophobia": A social Psychological Perspective on Attitudes Toward Lesbians and Gay Mem, Gregory M. Herek, Postdoctoral Research Fellow in Social Psychology at Yale University, New Haven.
