בין אם אתה עצמך הגעת לגיל השלישי ובין אם אתה בקשר עם הורה או מכר שהגיע לגיל זה, ייתכן ולאחרונה אתה שם לב לשינויים מטרידים: מצב הרוח ירוד, הנכדים כבר לא גורמים לשמחה לה גרמו בעבר, הריכוז כבר לא מה שהיה פעם... לעיתים קרובות קשה להבחין בין שינויי גיל טבעיים לבין סימפטומים של דיכאון בגיל השלישי. בכתבה זו ננסה להסביר מדוע גדלה שכיחותו של דיכאון בגיל השלישי לעומת שכבות גיל צעירות יותר ונציע כיצד ניתן לזהות דיכאון בגיל השלישי ולטפל בו.
דיכאון בגיל השלישי
דיכאון בגיל השלישי, בדומה לדיכאון בשכבות גיל אחרות, מתבטא בסימפטומים כמצב רוח ירוד, ירידה בעניין ובהנאה בפעילויות ואנשים אהובים, שינויים בהרגלי האכילה והשינה ותחושות כלליות של חוסר ערך, אשמה ומחשבות על מוות. היבט נוסף של דיכאון בגיל השלישי הדומה לדיכאון בגילאים אחרים הוא הרקע עליו הוא פורץ אשר מורכב, בדרך כלל, משילוב של מועדות גנטית מולדת לבין גורמים פסיכו-סוציאליים כסגנון אישיותי, נסיבות חיים קשות ומלחיצות ומידת התמיכה הסביבתית. יחד עם זאת, דיכאון בגיל השלישי עשוי לפרוץ על רקע גורמים ייחודיים לתקופת חיים זו.
ראשית, הגיל השלישי מאופיין בדרישה להתמודדות עם שינויים: דיכאון בגיל השלישי עלול לפרוץ על רקע קושי בהתמודדות עם שינויים פיסיים, קוגניטיביים ורגשיים המתרחשים בו. שינויים אלו עלולים לעורר תחושות של חרדה, השפלה וחוסר אונים, לפגוע בערך והדימוי העצמי ולעמת עם העובדה שאיננו בני אלמוות- ולכן לעורר גם תחושות החמצה וחרטה על מה שהיה (או לא היה) לאורך החיים. כמו כן, דיכאון בגיל השלישי עלול לפרוץ על רקע התמודדות עם אובדנים: באופן טבעי, תקופת הגיל השלישי היא תקופה בה גדלים הסיכויים לאבד בני זוג, מכרים ובני משפחה ואכן, דיכאון בגיל השלישי עשוי לפרוץ בעקבות אובדנים אלו. אובדנים אלו נלווים פעמים רבות לעזיבת ה"גוזלים" את הקן לטובת הקמת משפחות חדשות, כך שלא פעם נוצרת בתקופה זו תחושת בדידות והיעדר תמיכה אשר עלולה גם היא להביא לסימפטומים דכאוניים.
דיכאון בגיל השלישי- זיהוי ואיתור
אחד האתגרים המשמעותיים בהתמודדות עם דיכאון בגיל השלישי הוא זיהוי והבנה כי מדובר בדיכאון. חלק מהקשישים ובני משפחתם מבלבלים סימפטומים דכאוניים בשינויים תואמי גיל: מצב רוח ירוד וירידה בעניין ובהנאה עלולים להיתפס כירידה טבעית בפעלתנות ובאנרגיות, קשיי שינה מזוהים בטעות כשינויים תואמי גיל במחזורי השינה, בלבול וקשיי זיכרון מעוררים חשד לאלצהיימר ולאו דווקא לדיכאון וכן הלאה.
כיצד, אם כן, מזהים דיכאון בגיל השלישי?
- תלונות חוזרות ונשנות על כאבים ובעיות גופניות אשר לא נמצא להן בסיס רפואי או ביקורים תכופים אצל רופאים.
- ירידה תפקודית אשר אינה תואמת את המצב הבריאותי
- עיסוק מוגבר במוות ו/או בתחושה ש"מספיק לי, כבר עדיף למות"
- שינויים קיצוניים בהרגלים ובהתנהגות: ירידה או עלייה בתיאבון, קשיי הירדמות ושינה או שינה ממושכת לאורך שעות היום, עצבנות לא אופיינית, בלבול וחוסר ריכוז אשר אינם נובעים מבעיה קוגניטיבית.
דיכאון בגיל השלישי- יש מה לעשות?
אחת הסברות המצערות ביותר היא כי דיכאון בגיל השלישי הוא כבר "מקרה אבוד"- מתוך הנחה ש"מה כבר אפשר לשנות אצל אדם בן 70?!". הנחה זו אינה מבוססת כלל: דיכאון בגיל השלישי אינו סימפטום של הזדקנות בדומה לקמטים וירידה בשמיעה, אלא ביטוי לקושי בהתמודדות עם שינויי הגיל, חשבון הנפש הנלווה להזדקנות, התמודדות עם משברים ואובדנים, קשיים בין אישיים בכלל ועם הילדים הבוגרים בפרט וכן הלאה. במילים אחרות- מאחר ומדובר בתגובה רגשית, טיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים המתאימים למצבי דיכאון יכולים לסייע באופן משמעותי גם למצבי דיכאון בגיל השלישי.
לכן, כאשר מזוהים סימפטומים העלולים להצביע על דיכאון בגיל השלישי, מומלץ לפנות לאבחון מקצועי אשר יוכל לסייע בהבחנה בין סימפטומים דכאוניים לסימפטומים הנובעים משינויי גיל טבעיים או מבעיות קוגניטיביות/רפואיות. במידה ואכן יאובחן דיכאון, ניתן יהיה להציע טיפול אשר יתמקד בהפחתת הסימפטומים הדכאוניים ובחיזוק תחושת המשמעות וההנאה מהחיים גם בתקופת חיים זו.
למידע נוסף:
