"אמא, אני מרגיש/ה מדוכא/ת. אולי כדאי שאני אלך לטיפול פסיכולוגי ושאת ואבא תקבלו הדרכה איך לעזור לי?"
אילו דיכאון בגיל ההתבגרות היה ניתן לזיהוי ולטיפול בכזאת קלות, מצבם של כשליש מהמתבגרים היה טוב הרבה יותר. דיכאון בגיל ההתבגרות הוא אחת ההפרעות הנפוצות בקבוצת גיל זו, ואובדנות הנובעת מדיכאון היא אחד מגורמי המוות השכיחים ביותר בגיל ההתבגרות. לרוע המזל, לא קל לזהות דיכאון בגיל ההתבגרות ולא קל לטפל בו. בכתבה זו נביא מספר דגשים והמלצות להורים מודאגים.
דיכאון בגיל ההתבגרות או "סתם באסה"?
מבט חטוף אל ילדך המתבגר, או הצצה אל זכרונותייך כמתבגרת, יזכירו לך באילו שינויים משמעותיים מלווה גיל ההתבגרות: הגוף משתנה, האינטראקציות החברתיות הופכות מורכבות, ההורמונים משתוללים, הדרישות הסביבתיות והלימודיות הולכות וגדלות ולצד כל אלו- היכולות הרגשיות והקוגניטיביות עדיין לא הבשילו. באופן טבעי, התמודדויות אלו מלוות לא פעם בתסכול (כפי שיעידו כמה וכמה דלתות שנטרקו), בחששות ובשינויים במצב הרוח.
שינויים טבעיים אלו, לצד המדיה והתקשורת אשר מחזקות את הסטיגמה של גיל ההתבגרות כגיל סוער ורווי טלטלות, מקשות על מתבגרים רבים ועל הוריהם להבחין בין "סתם באסה" לבין דיכאון בגיל ההתבגרות. לקושי זה נלווים גם נטייתם של מתבגרים רבים להכחיש ולהסתיר את תחושותיהם ומאפייניו הייחודיים של דיכאון בגיל ההתבגרות: בעוד שחלק מהמתבגרים יחוו את הדיכאון ויבטאו אותו באופן ה"רגיל" (עצב, בכי, הסתגרות וכד'), חלקם יבטאו את הדיכאון בדרכים עקיפות:
- ירידה לימודית לא מוסברת, היעדר מוטיבציה ללמוד, היעדרויות מבית הספר
- הפרעות התנהגות- התנהגות אגרסיבית, שימוש בסמים ואלכוהול, עבריינות
- נשירה ממסגרות ופעילויות שהיו חשובות למתבגר/ת בעבר (נגינה, תנועת נוער)
- שינויים משמעותיים בדפוסי השינה- שינה רבה שבאה על חשבון בילוי עם חברים ופעילויות פנאי או קשיי שינה, שלעיתים יתבטאו בישיבה מול המחשב או הטלוויזיה עד לשעות הקטנות של הלילה
- לבוש כהה, מוסיקה "דכאונית", עיסוק מוגבר באומנות שעוסקת במוות
- ירידה בפעילות החברתית- המתבגר יוצא פחות, מקבל פחות טלפונים
- שינויים בדפוסי האכילה או ירידה/עלייה משמעותית במשקל
דיכאון בגיל ההתבגרות- על מה ולמה?
דיכאון בגיל ההתבגרות, בדומה לדיכאון הפורץ בגילאים אחרים, נובע במרבית המקרים משילוב בין גורמים פסיכו-סוציאליים לגורמים ביולוגיים-תורשתיים. יחד עם זאת, כאמור, דיכאון בגיל ההתבגרות מתעורר פעמים רבות על רקע המשימות והאתגרים הייחודיים לתקופת גיל זו. גורמי הדיכאון משתנים ממתבגר למתבגר, אך ישנם מספר גורמים נפוצים להיווצרות דיכאון בגיל ההתבגרות.
קבוצת גורמים מרכזית נוגעת למטלות ההתפתחותיות העומדות בפני מתבגרים. בגיל ההתבגרות, המתבגר אמור להתקדם בתהליך גיבוש הזהות העצמית ועל רקע זה פוגש לא פעם שאלות מכאיבות הנוגעות לאופיו ויכולותיו. גם הדרישות הגדלות מהסביבה מעוררות לא פעם תחושות של חוסר ערך, חוסר יכולת וחוויות כישלון.
אחד התחומים המרכזיים המשפיעים על תחושת הערך העצמי וההישג הוא התחום הבין אישי. המתבגר נזקק לקבלה על ידי בני גילו כדי לבסס את תחושת השייכות והזהות העצמית, את הנפרדות מההורים ואת החוויה הבסיסית של יכולת לאהוב ולהיות נאהב ורצוי. כאשר המתבגר אינו מוצא את מקומו בחברה, ובמיוחד כאשר הוא חווה דחייה של ממש, קיימת פגיעה משמעותית בהתפתחות ובתחושת הערך והביטחון ומהווה קרקע ךהתפתחות דיכאון בגיל ההתבגרות.
לצג התחום הבין אישי, התחום המיני מהווה אף הוא נושא רגיש אשר עלול להביא לדיכאון בגיל ההתבגרות, מאחר והתעוררות הדחפים המיניים מעוררת אצל חלק מהמתבגרים אשמחה וחרדה. רגשות אלו מועצמים כאשר המתבגר חש כי מיניותו אינה תואמת את הערכים עליהם התחנך ו/או כאשר קיים בלבול לגבי הנטייה המינית או הכרה בהומוסקסואליות אר מעמידים בפני המתבגר אתגרים נוספים.
לצד משימות מורכבות אלו מרבית המתבגרים עוברים תהליך של נפרדות מההורים אשר תורם לגיבוש זהותם ועצמאותם, אך מקשה עליהם להיעזר בהוריהם ולהיתמך על ידם באופן ישיר (זוכרים את התגובה של בן ה-13 בפעם האחרונה שניסיתם לחבק אותו?). המתבגר עשוי לחוות בדידות וחוסר אונים מול הצורך להתמודד "לגמרי לבד" עם נושאים רגישים ומשמעותיים, ואלו בתורם עשויים להוות גורמים לגיכאון בפני עצמם.
דיכאון בגיל ההתבגרות- עשה ואל תעשה
- לא מחכים- דיכאון ממושך נוטה לפגוע בדימוי העצמי ובכוחות, ולהתקבע כחלק מהתפיסה העצמית ("אני לא שווה כלום, אין לי עתיד") ולכן, גם אם יש לכם רק חשד לקיומו של דיכאון בגיל ההתבגרות, פנו לייעוץ.
- אל תתביישו לשאול- הורים רבים חוששים להעלות את אפשרות הדיכאון בפני הילד מחשש "לתת לו רעיונות" ובכך מחמיצים את האפשרות לדיבור כנה וישיר על קיומה של בעיה. כדאי לשקף למתבגר מה אתם רואים ולשאול ישירות על חוויתו ("שמנו לב שבזמן האחרון אתה נראה פחות שמח ומרבה לישון, ותהינו אם אתה מרגיש פחות טוב לאחרונה"). למרות חשיבות הדיבור הישיר, כדאי לקחת בחשבון שמתבגרים רבים מכחישים את דכאונם, ובהתאם להזמין את המתבגר לשתף בתחושותיו בהמשך ולהישאר "עם היד על הדופק".
- אל תגידו לו "לצאת מזה"- אף אחד לא נהנה להיות בדיכאון, ואם הוא היה יודע לצאת מזה בעצמו- הוא היה עושה את זה, ואמירות כאלו מעוררת אשמה ובושה.
- זכרו שהוא זקוק לכם- גם אם זה לא נראה כך, המתבגר זקוק לכם גם (ובמיוחד) עכשיו. המשיכו להתעניין, לשתף בדאגתכם ולהזמין לבילויים משותפים.
- אל תוותרו על עזרה מקצועית גם אם המתבגר מסרב- מתבגרים רבים מסרבים להיעזר בטיפול פסיכולוגי מאחר והם חוששים מהסטיגמה, מההכרה בקיומה של בעיה ומכניסה לקשר טיפולי. למרות זאת, חשוב שלא לוותר על סיוע מקצועי אלא לפנות להדרכת הורים שתסייע לכם לתמוך במתבגר ו/או לקדם את המוטיבציה שלו לטיפול.
למידע נוסף:
