שלום רחלי,
זה באמת לא כל כך נעים קבלת פנים כזאת, אבל חשוב לזכור שמדובר בילדה בת שנה וחצי.
את אמא שלה, אין לך תחליף וגם לא יהיה. זה לא תפקיד של הבת שלך להוכיח לך שהיא אוהבת אותך או מתגעגעת אליך אם היא לא רואה אותך. היא לא צריכה לעשות כלום כדי שתרגישי בטוחה באימהות שלך ובקשר ביניכן.
יכול להיות שהיא  באמצע משחק שמעניין ומלהיב אותה, למה היא צריכה לעצור את הספונטאניות שלה כדי לתת לך הרגשה של ביטחון? זה בטח לא מה שהיית רוצה בשבילה. יכול להיות שהיא "מחזירה" לך על ההרגשה שלה שהיא לא ראתה אותך כל היום.  לא צריך להתרגש מזה.

צור ברוש,
פסיכולוג קליני

שלום מירי,
אפשר לנסות עוד כמה דברים - כמו להשתמש בציורים, לצייר איתה ביחד ולנסות לצייר את הדברים שהיא מפחדת, שאתם תציירו או שהיא. אם היא מסרבת אז אפשר לנסות לצייר משהו קטן יותר, כמו "יתוש ילד" וכד'. בקשר לציור אפשר גם להשתמש במדבקות לצורך העניין - אם אתם במקרה מוצאים מדבקות של פרפרים או שפיריות וכד'.
אפשר גם להשתמש בספרי ילדים. ספרים שמדברים על פחדים ועל איך הילד בסיפור מתגבר עליהם. אני בטוח שבכל חנות ספרים יוכלו להמליץ לכם על כמה.  
חשובה מאוד גם הדוגמא האישית שלכם והתגובה שלכם לחרקים - שאתם בעצמכם דואגים לא להיבהל מחרקים כשהיא בסביבה. גם אם זה ג'וק.
כמו שכתבת - הקיץ מלא בחרקים, ככה שרק העובדה הזאת תגרום לה להתרגל לנוכחות של חרקים ולאט לאט פחות לפחד, גם ללא התערבות מסוימת שלכם.
בכל אופן - אם זה לא קורה, אתם תמיד יכולים לפנות להתייעצות ממוקדת עם איש/אשת מקצוע. הכוונה ממוקדת בהחלט יכולה לעזור.
צור ברוש
פסיכולוג קליני

פנינית שלום,
אכן זה לא הפורום המתאים.
אני מציעה לך לפנות לאנשי מקצוע המומחים לייעוץ כלכלי למשפחות או לעמותת פעמונים.
בהצלחה,
ענת נבו
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית
052-8612944

אלין היקרה,

כמה כאב, תסכול וחוסר אונים מורגשים בפניה שלך. ממש כאב לי הלב כשקראתי את מה שכתבת.
את מרגישה שבנך לא אוהב אותך, לא משנה מה את עושה עבורו, ואת מרגישה שזה התחיל מאז שהוא היה צעיר.

את שואלת אם ניתן לעשות משהו - ואני בטוחה  שניתן לעשות הרבה, למענך, למענו ולמען הקשר שלכם.

אך כדי שאני אוכל לעזור לך, במגבלות הפורום, אני זקוקה למעט פרטים אודותכם: מה הרכב המשפחה?, מה הגילאים?, מה היחסים בין בני הבית?, מהן נסיבות החיים?, מה בהתנהגות הילד את מפרשת אצלך כחוסר אהבה? מה ניסית כבר לעשות? האם פנית לעזרה? האם יש רגעים של קשר טוב בינך לבין בנך? מה תוכלי לספר על אופיו  של הילד? ועל אופייך את?

בכל מקרה, מהייאוש והכאב שעולים מפנייתך אני מציעה לך בחום רב לא להסתפק במענה אינטרנטי, טוב ככל שיהיה, אלא לגשת ממש לטיפול. ישנן מסגרות ציבוריות רבות שמציעות טיפול ללא תשלום או בתשלום מופחת (לדוגמא תחנות לטיפול משפחתי, מראפות לבריאות הנפש, מרפאות של קופת חולים, מרפאות של האוניברסיטאות ועוד) וכמובן שישנם גם מכונים ומטפלים רבים במגזר הפרטי.

אל תוותרי על ילדך , אל תוותרי על עצמך, ואל תוותרי על הקשר שלכם. זה שווה להאבק כדי שיהיה שינוי. לכי לקבל עזרה.

אשמח לעמוד לרשותך,

ענת נבו - MSW
מטפלת משפחתית וזוגית
ופסיכותרפיסטית של ילדים ומבוגרים.
052-8612944

תשובה:
להורים שלום,
אתם מתארים מצב שהחל לאחרונה שבו הבן שלכם מגיב בהתפרצויות בכי וכעס על כל בקשה שלו שלא נענת. סיפרתם  גם שאתם נמצאים בהתיעצות אצל פסיכולוגית ילדים שמנסה לעזור לכם.
האמת היא שאני מבינה את בקשתך לייעוץ נוסף בפורום ואני אשמח לעזור לך ככל שהפורום מאפשר, אני רק רוצה שתדעי שכרוך בכך סוג של "סיכון", שכן את עשויה לקרוא כאן דברים שונים ממה שאת שומעת בטיפול, וזה סביר בהנתן שהמידע שיש לי אודותיכם הוא כה מועט ומוגבל בהשוואה להיכרותה של המטפלת שלכם שבוודאי מחזיקה בתמונה יותר עמוקה ורחבה אודות כל אחד מבני המשפחה.

בכל אופן, אעשה כמיטב יכולתי לעזור.

פתחת את פנייתך וכתבת שילדך גדל בסביבה מאד חמה ומפנקת אך ללא גבולות. אהבה וחום הם אמנם תנאים בסיסיים והכרחיים לגדילה, אך חשוב שתדעי שגבולות חשובים לא פחות. מחקרים הוכיחו שילדים שגדלים ללא גבולות גדלים עם דימוי עצמי נמוך,  הם בסיכון רב יותר לסבול מחרדות, מקשיי התנהגות ומקשיי תיפקוד. גבולות מעניקים תחושת ביטחון, וילד שגדל ללא גבולות כאילו גדל ללא נוכחות הורה. סיבה נוספת להתעקש על גבולות היא שילד שהצליח "לשבור" את הוריו ו"על הדרך" גם ההורים יצאו מהכלים או רבו ביניהם, עלול להרגיש שהוא חזק מהם. זוהי חוויה מפחידה מאד לילד, כי אם הוא חזק יותר ממי שאמור להגן עליו – אז מי בעצם שומר עליו?.
אז בהנחה שאתם מעונינים להציב גבולות לילד מתוך הבנה שזה דבר שנחוץ להתפתחותו התקינה – נשאלת השאלה איך עושים את זה? .אז הנה מספר כללים חשובים: 1. בחרו את מלחמותיכם. החליטו יחדיו על מה אתם מציבים גבולות כעת ועל מה לא. 2. העמידו דרישה שמותאמת לגיל הילד וליכולותיו. 3. פעלו תמיד בשיתוף פעולה ביניכם – כחזית אחידה. 4. היו עקביים ונחושים. 5. כשמתאפשר - הציעו חלופה –על מה שאתם אומרים לא, נסו למצוא אלטרנטיבה מה כן. 6. נסו לצפות מראש את המצבים הבעייתיים ונסו לטרל אותם. 7. חישבו ותכננו היטב את תגובתכם במידה והילד עבר על הגבול. 8. נסו להמנע מתגובות אימפולסיביות, פוגעות ומסלימות. 9. שמרו על כבודכם וכבוד הילד. 10. זיכרו שהצבת גבול מתייחסת להתנהגות שאינה מקובלת עליכם ולא להבעת רגשות או מחשבות (מותר להרגיש כעס, אך אסור להרביץ).

מהדגומאות שהבאת (הילד מבקש לשבת בעגלה ורוצה לשחק בצעצועים של קטנים)  אני יכולה לשער שהילד שלך זקוק עדיין למקום של להיות "התינוק" שלכם – ולא רק ה"אח הגדול". זה טבעי, שכיח ונורמלי לגמרי. ההצעה שלי היא לאפשר לו זאת בכל הזדמנות אפשרית ואפילו לכלול את זה במשחק משותף שלכם איתו. בנוסף הייתי מציעה לכם לבדוק בכל בקשה שלו האם ניתן ללכת לקראתו ולספק את מבוקשו. לדוגמא, אם התינוקת ערה, האם הוא יכול לשבת יחד איתה בעגלה? ומדוע לא לאפשר לו לשחק עם צעצועיו הישנים? זיכרו כי לידת אח הוא אחד השינויים הגדולים והמשמעותיים המתרחשים בחייהם של ילדים ואף על פי שמדובר בשינוי שיש לו הרבה צדדים חיוביים, אצל הילדים הוא עשוי לעורר גם פחדים, פגיעה והרבה קנאה מאבדן המקום הבלעדי בליבם של ההורים.

ילדים בני ארבע מתקשים לרוב לזהות ולשיים רגשות, בעיקר כשהם מתוסכלים או מוצפים רגשית. לכן, הייתי מציעה לכם לנסות ו"להכנס" רגשית ומנטאלית לחוויה שעוברת על הילד שלכם, לנסות להבין אותה "מבפנים" ואחר כך לתמלל עבור הילד שלכם את מה שאתם משערים שעובר עליו מבלי לשפוט אותו ומתוך הבנה למה שמתסכל / מכעיס / פוגע /מעציב אותו.

ודבר אחרון, מהתגובות שלכם אני יכולה להבין עד כמה שאתם מרגישים  מתוסכלים וחסרי אונים במצבים האלו. ולכן חשוב מאד שאתם תפתחו תחושה שאתם "מעוגנים", יציבים ובטוחים במה שאתם עושים –  כך שהטלטלות שהילד חווה לא יטלטלו גם אתכם. אני מפנה אתכם חזרה למטפלת שלכם כדי שהיא תוכל לעזור לכם גם עם העניין הזה.

מאחלת לכם בהצלחה,

ענת נבו - MSW
מטפלת משפחתית וזוגית
ופסיכותרפיסטית של ילדים ומבוגרים.
052-8612944

לאמא מיואשת שלום רב,
אני בהחלט מבינה את דאגתך בנוגע למה שהתרחש בערב החג ולמחרת. הורים רבים מרגישים מבוכה, בלבול וחוסר אונים בנוגע להתנהגויות מיניות של ילדים ולא פעם לא יודעים להבחין מתי מדובר בחקירה מינית  בריאה, טבעית ומותאמת לשלב ההתפתחותי ומתי מדובר בהתנהגות מינית מדאיגה שמצריכה התערבות.
כדי שנוכל לדעת האם מדובר ב"משחק תמים" שבו הילדים מגלים את גופם ואת גופו של האחר או בהתנהגות מינית מדאיגה, עלינו לבחון את שהתרחש תוך התייחסות למספר פרמטרים:
מלבד הפער בגיל, האם קיימים פערים נוספים בין הילדים? האם מישהו מהם גבוה יותר משמעותית? חזק יותר? אגרסיבי יותר? האם אחד מהם דומיננטי יותר מהשני? האם מישהו מהילדים עובר שינוי או משבר? מה הדינמיקה בין הילדים? האם הם נוהגים לשחק יחדיו? הם נהנים משהות משותפת? האם רבים הרבה? האם יש ביניהם אלימות? כיצד כל אחד מהילדים מפנים גבולות?
באופן כללי ניתן לומר כי התנהגות מינית של ילדים נחשבת נורמלית, נורמטיבית וטבעית כשהיא מתרחשת בין חברים, המשחקים יחדיו במגוון משחקים. כשבין הילדים קיימת הדדיות, ושיוויוניות וכשהמעשים מתרחשים בצורה "ספונטנית" וכרוכים בתחושה של "קלילות" ו"כיף".
לעומת זאת, אנו מודאגים יותר כשאנו רואים יחסים של שולט-נשלט או כשקיימים פערים בגיל, בגודל, בהתפתחות הרגשית ובסטטוס החברתי. בנוסף אנו דואגים יותר כשהילדים המעורבים בהתנהגויות המיניות אינם מרבים לשחק יחדיו או כשאחד מהילדים מדווח למבוגר האחראי על הנעשה.
אז אם תרצי לקבל הכוונה מדוייקת יותר למקרה שלך, אנא התייחסי לפרטמטרים שהוצגו וספרי יותר על כל אחד מהילדים ועל היחסים ביניהם.
בנתיים, נצלו את ההזדמנות לשיחה חינוכית תוך הדגשת "כללי הזהב" הבאים:
1. זה בסדר ולראות ולגעת באיברים הפרטיים שלך כשאת/ה לבד.
2. זה לא בסדר לראות או לגעת באיברים הפרטיים שלך כשאת/ה ליד אחרים.
3. זה לא בסדר לראות או לגעת באיברים הפרטיים של האחרים.
4. וזה לא בסדר שאחרים יראו או יגעו באיברים הפרטיים שלך.
כדאי גם להדגיש בשיחה הזו - שאם מישהו (מבוגר או ילד) נוגע בהם או מבקש מהם לגעת בו/ בה – הם חייבים לספר להורים גם אם הבטיחו שישמרו על כך בסוד.
שיהיה בהצלחה ואשמח לעמוד לרשותך,
                  
ענת נבו
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית.
052-8612944

שלום ליאן,
דרך הודעה בפורום קשה לדעת ממה בדיוק נובעות הגניבות. אולי זה מבטא כעס ותסכול שהיא נושאת בתוכה, אולי קושי עם גבולות, או אולי בכלל קושי לקבל את המציאות כפי שהיא ובמיוחד את גבול היכולת וההישגים שלה בתוך המציאות שסביבה למול היכולות שהיא מחזיקה בהן.  
אולי כילדה הכי קטנה במשפחה היא רגילה שמתארגנים סביבה ושנותנים לה תמיד מה שהיא רוצה, ככה שהיא "תמיד מנצחת" ותמיד מוותרים ומגמישים את החוקים במיוחד בשבילה, או אולי בכלל הפוך, שהיא מרגישה שלאחיות הגדולות שלה, ואולי גם להורים שלה כבר יש פחות כוח ומשאבים בשבילה.
כדי לדעת ממה בדיוק נובעות הגניבות יש צורך בבירור מעמיק יותר בתוך פגישה עם גורם מקצועי.
בינתיים, אני מציע לכם להתייחס לגניבות בצורה חד משמעית, להסביר ששמעתם/גיליתם שהיא גנבה, ושאתם רוצים לשמוע את ההתייחסות שלה לעניין, כי גניבות זה לא דבר מקובל עליכם.
בכל אופן, לא הייתי מסתפק בזה. כמו שכתבתי קודם גניבה של ילדים בדרך כלל מעידה על קושי רגשי רחב יותר שהם נושאים בתוכם, כך שהייתי ממליץ לכם לברר את זה יותר לעומק. גם איתה וגם במסגרת מקצועית.
בהצלחה,
צור ברוש
פסיכולוג קליני

ראי תשובה בשאלתך הקודמת

שלום ליאן,
אם תוכלי לספר יותר פרטים על הילדה, על המשפחה ועל ההתנהגות שלה באופן כללי, זה יסייע לתת לך תשובה מפורטת יותר.
באופן כללי אפשר לומר שהגניבות הן סימפטום של מצוקה רגשית רחבה יותר, כך שמומלץ לבדוק את מלוא המצוקה הרגשית, וממה הבת שלך סובלת  וכיצד ניתן לסייע לה, מעבר לאיך מפסקים את הגניבות והשקרים.
גניבות של ילדים קורות הרבה פעמים כאשר הילד מרגיש שהוא לא קיבל משהו שמגיע לו בצדק. או שהוא מרגיש שמשהו שהיה שלו נלקח ממנו. הכוונה כמובן לא לדברים חומריים, אלא הרבה יותר לדברים רגשיים. שהוא מרגיש לא בטוח באהבה שהוא מקבל, או למשל כשנולד אח קטן שפתאום לוקח לו מהתשומת לב של ההורים וכד'.
כך או כך, מאחורי הגניבה עומדת תמיד מצוקה רגשית רחבה יותר.
אם תתני יותר פרטים, אוכל לכוון יותר.
בהצלחה
צור ברוש
פסיכולוג קליני

לאמא עם לב שבור שלום רב,
ראשית, אני מתנצלת על העיכוב בתשובה. היתה בעיה טכנית  בפורום שנפתרה רק עכשיו..
תחושת המצוקה וחוסר האונים שלך מורגשים בין השורות.
אני מבינה שהיית רוצה לקבל מאיתנו כלים כדי להתמודד עם הרגישות של בנך ועם התגובה התוקפנית שלו.  בנוסף ביקשת כלים כדי לעזור לו להתפתח מבחינה רגשית. ובכן, זה אתגר די גדול למסגרת ייעוץ ראשוני בפורום אך אעשה כמיטב יכולתי ואתן לך כמה רעיונות....

1. הדבר שנראה לי חשוב ביותר הוא ליצור ברית בינכם לבין הגננת. אני מציעה לתאם איתה פגישה ולנסות לחשוב ביחד על דרכי התמודדות עם המצב. באותה פגישה כדאי גם להציע לפנות ביחד לפסיכולוגית הגן. כגורם חיצוני היא תוכל לעזור לכם לשתף פעולה. מתוך ההיכרות שלה אתכם, עם הילד, עם הגננת ועם הדינמיקה ספציפית של הגן – היא תוכל גם להתוות דרך התערבות מתאימה.

2. חשוב להעביר מסר עקבי וברור בבית וגם בגן של מה מותר ומה אסור וחשוב מאד שהילד ילמד שהתוקפנות אינה משתלמת.

3. אם אתם מחליטים להשתמש בתוכנית התנהגותית כדוגמת המדבקות – אז חשוב שתדעו שבניגוד לציפיות הרווחות בציבור - היא לא עובדת מייד. מדובר על תהליך הדרגתי של התקדמות ונסיגה. כדי שהתהליך יצליח נדרשת עקביות ובהירות. ליווי של איש מקצוע יכול מאד לעזור.

4. ילדים רבים מתנהגים בצורה אימפולסיבית ואלימה כשחסרות להם המילים לתאר את הרגשות והמחשבות שלהם, כשהם מרגישים חסרי אונים, מתוסכלים ובלתי מובנים. לאור זאת הייתי מציעה לך לנסות להכנס לנעליו של הילד, להבין את חוויותיו מבפנים ואז לעזור לו "לדבר" את רגשותיו ומחשבותיו תוך שאת נותנת אמפתיה למצוקתו ומקבלת אותה. בנוסף כדאי לחשוב ביחד עם הילד על דרכי תגובה אחרות שבהן יוכל לפעול בפעם הבאה שיהיה בסיטואציה דומה (הפרדה בין רגש – מחשבה והתנהגות).

5. בכל פעם שמופיעה תגובה תוקפנית – יש לומר לילד בצורה חד משמעית שהתנהגות זו אינה מקובלת עליכם. ישנם אנשי מקצוע שממליצים גם לתת עונש– אך לדעתי צריך לחשוב היטב איזה עונש, אם בכלל,  עשוי להתאים לילד, לכם, לגננת, לגיל ולסיטואציה. גם בעיניין זה רצוי להתעייץ עם פסיכולוגית הגן. מהכיוון השני, אחרי שנרגעות הרוחות, כדאי להציע לילד לתקן את תוצאות התנהגותו. בכל מקרה חשוב מאד לא לדחות, לנדות או להשפיל ילד שביטא תוקפנות וחשוב מאד שהההורים כמו גם הגננת – לא יאבדו שליטה ולא יסלימו את המצב.

6. כייון שסיפרת שבגן יש קבוצה של ילדים אלימים אני רוצה להפנות אותך לאחת מתוכניות ההתערבות הקיימות להתמודדות עם בעיה זו. אני ממליצה לך להשיג את ספרו של פרופ' חיים עומר –הסמכות החדשה - ולקרוא את העמודים  199-206. כדאי מאד גם לתת עותק לגננת ולחשוב יחדיו האם הרעיונות המוצעים שם יכולים להיות יישמים גם במקרה שלכם. אם תרצי שאעביר לך עותק צרי איתי קשר באמצעות המייל ואעשה זאת ברצון.

בהצלחה ואשמח לעמוד לשירותך בכל עת.

בכבוד רב,

ענת נבו MSW
מטפלת זוגית ומשפחתית
פסיכותרפיסטית של ילדים ומבוגרים.
052-8612944