מגוון שירותים פסיכולוגים במקום אחד

הבת שלי בת עשר וסובלתמצליעה קלה עקב ניתוח בילדותה. מבחינת אופציות של תיקון אסתטי עשינו כבר כל מה שיכלנו וכנראה שהצליעה תשאר. עד לשנה האחרונה לא הביעה קושי מאוד משמעותי סיבב זה, מה גם שכמעט ואינה מוגבלת במרבית הפעילויות, אבל השנה כשיש יותר מגעים וחברויות ראשוניים בין בנים לבנות אני שם לב לירידה בביטחון העצמי והיא גם מביעה בגלוי חשש מההשפעות של הצליעה כמו אמירות "אני לא כל כך יפה" (לא נכון בכלל!!!) "בטח לא יהיה לי חבר אף פעם" וכד'. רציתי לדעת האם יש דרך לחזק את בטחונה העצמי והאם יש צורך ויש כזה דבר כמו קבוצת תמיכה לילדים עם בעיה דומה

שלום אריק.
גיל ההתבגרות הוא גיל בו באופן טבעי יש עיסוק מוגבר בנושא דימוי עצמי ודימוי גוף. הנכות, גם אם נראית לך קלה, עלולה לתפוס מימדים לא רציונליים אצל הילדה. גם אם חבריה מקבלים אותה כפי שהיא, ואינם נותנים יחס מיוחד לצליעה, די בהערה קטנה או מבט שמקבל פרשנות לא נכונה, בכדי לגרום למודעות יתר אצל הילדה ל"פגם".
אם התגובה אינה חריגה, הייתי מאפשרת לבת לדבר על התחושות שלה. לא הייתי דוחה את ההרגשה שלה שאינה יפה. אנחנו נוטים למהר ולהרגיע ולשלול אמירות שוללניות. בשביל הילד ברור שנגיד שהוא מוצלח או יפה. אנחנו לא אובייקטיביים עבורו. חשוב לתת מקום לתחושות, ובמקביל לדבר גם על הדברים החזקים והיפים שהיא יכולה לראות בעצמה. בסופו של דבר כל אדם מורכב מחלקים יפים ומוצלחים וגם מפגמים. היכולת של הבת לראות את הצליעה כחלק מסויים ממנה, ולא ככרטיס הביקור שלה, יכולה לעזור לה לקבל את עצמה באופן שלם יותר.
הייתי מנסה לעודד פעילויות עם חברים/ות מהכתה, ולא דווקא קבוצה טיפולית.
אם אתה מתרשם שהתגובה של הבת חריגה מאד- הסתגרות, אמירות קשות כלפי עצמה וכו', כדאי להפנות אותה למטפל המתמחה בילדים ונוער.
יכול להיות שביתך תרצה לפנות ולשאול שאלות המטרידות אותה דרך הפורום. היא בהחלט מוזמנת.
שבת שלום
טל