מגוון שירותים פסיכולוגים במקום אחד

שלום, יש  לי אחות צעירה בת 25 שאובחנה כסובלת מאישיות גבולית וגם אושפזה אחרי ניסיון אובדני בתיכון. בקיצור המשפחה שלי ידעה לא מעט סבל וקשיים סביבה אבל בשנה האחרונה התחילה אצלה תופעה של שקרנות חולנית- היא משקרת על כל דבר, גם על שטויות שאין בהן שום טעם או תועלת (למשל להגיד שהיא הייתה בבית קפה מסוים כשלמעשה הייתה באחד אחר). אני ממש לא מבינה את זה וההורים שלי מאוד סובלים מחוסר האמון הזה. אני רואה אותם כהורים עוטפים ונפלאים וביני לבינם יש הרבה כנות ופתיחות. היא עצמה כמובן מכחישה את השקרנות שלה ומסרבת להכיר בזה שיש בעיה. אנא אשמח אם תציעי איך להתמודד עם זה.

שלום רותי
לא ידוע לי על תופעה של שקרנות כפי שאת מתארת, כסימפטום בהפרעת אישיות גבולית. אני כמובן לא פסיכיאטרית ולא מתמחה בכל הסימפטומים של ההפרעה.
לחיות עם בן משפחה חולה בהפרעת אישיות גבולית דורש הרבה כוחות ויכולת הכלה. הקושי המרכזי שאני רואה מוך דברייך זה דווקא חוסר ההכרה של אחותך בקשיים. אני לא יודעת אם היא מקבלת טיפול, לא רק טיפול תרופתי. יש היום גישות טיפוליות אשר מתמודדות עם הקשיים של הפרעת אישיות גבולית. בעיקר בגישה הקוגניטיבית התנהגותית. המטרה היא לאפשר לחולה לקבל כלים להתמודדות יעילה יותר בחברת אנשים (הקושי המרכזי של האנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית). אם אחותך מוכנה לקבל טיפול, לא על רקע השקרנות, אלא הסבל שלה בכלל עם המחלה, הייתי מנסה לסייע לה להגיע למטפל שמתמחה בתחום.
מעבר לכך, נראה שהמשפחה זקוקה להכוונה ביחס להתמודדות עם אחותך. לא מדובר בילדה קטנה, והשאלה עד כמה השקרנות שלה מסכנת אותה או גורמת נזק. נראה שהיא משתמשת בשקרים, אך בלי להכיר את המצב לא אתיימר להציע סיבות. שוב, במידה ויש מטפל שנמצא איתה בקשר, ניתן בהלט להתייעץ עד כמה כדאי לתת תשומת לב לתופעה, או להתעלם ולא לחזק אותה.
יום טוב
טל