|
שלום מיה
התחושה של חשש מדחיה מלווה כל מפגש בין אדם עם לקות נראית לבין "החברה הנורמלית". בוודאי שלך יש רגישות גבוהה, כאם לילד עם קושי, מול אמהות לילדים שלכאורה אין להם קשיים.
אני מניחה שיש אולי גם בסיס מסויים לתחושה שלך. כולנו בוחנים את עצמנו מול האחרים, נותנים ציונים, מעריכים. הרבה פעמים אנחנו דוחים או שוללים את מה שנתפס כ"פגום" אצל האחר, רק בכדי להדגיש את הערך שלנו.
ברור לך שהילד יצטרך להתמודד עם כל זה, ויתקל גם באלו המקבלים אותו כשווה בין שווים, וגם באלו שידחו או ירתעו או ילעגו.
המנעות ממפגשים, ומתן דגש רב מידי (לדעתי) לקשיים או העברת מסר של חשש ממפגשים עם ילדים "רגילים", עלולה להקשות עליו להשתלב בהצלחה בחברה.
אם אני מקבילה את מה שאת מספרת למצב שקורה יום יום עם ילדים "רגילים"- גם ללא בעיה מיוחדת ילדים נתקלים בדחיה על ידי ילדים אחרים, ובעיקר על ידי ההורים שלהם (בגלל שיוך עדתי, דתי, לאומי, צורה חיצונית, טמפרמנט....).
אי אפשר לחסוך את הפגיעות האלו. אפשר רק לחזק את הילד ולהמשיך להפגיש אותו עם ילדים אחרים.
אני ממליצה לחפש קבוצת תמיכה להורים לילדים עם בעיות דומות. זה יכול מאד לחזק, וגם לתת עצות פקטיות מתוך הניסיון שלהם.
בהצלחה ויום טוב
טל
|
השב
