|
הי תמר
נראה. מתוך מה שאת כותבת, שיש צורך לבחון את המערך של כל המשפחה. יש נטיה בדרך כלל לנשים לקחת על עצמן הרבה מאד תפקידים- אשת איש, אם, עקרת בית, אשת קרירה, חוגים, חברים, ארוח.....
אנחנו מהוות הרבה פעמים "באר" לכל הסובבים אותנו, השואבים מאיתנו כוחות, עידוד, תמיכה.
מה שחבל זה שאנחנו שוכחות הרבה פעמים שהבאר הזו צריכה גם להתמלא, בכדי שיוכלו להמשיך ולשאוב ממנה.
כאשר הבאר מתרוקנת, הגוף צועק הצילו. לפעמים הוא צועק מספיק בקול, ואז את מצליחה לשמוע, להבין שאת צריכה להוריד הילוך, ולתת לעצמך את מה שצריך.
לפעמים הוא לא מספיק ברור, ואז זה עולה לנו חלילה במחלות קשות, אשר מתפתחות להן לאט ובשקט. מחיר כבד מאד!!!
הבנה של כל המערכת, שצריך איזון בין עבודה, מנוחה, כיף. בין קבלה לנתינה- היא חיונית לקיום בריא של כל המשפחה.
לא מתאים להם שאת מפסיקה להיות "טורבו". אולי הם מרגישים שזה נופל עליהם. חלוקה נכונה, אולי חשיבה ביחד מה באמת חייבים ועל מה באמת אפשר לוותר, אולי שיחה משותפת עם איש מקצוע, יכולים להתחיל קו של שינוי בגישה שלכם לחיים המשותפים.
הבעיה היא לא "שלך". הבעיה להערכתי היא של כל המשפחה.
אם נראה לך שקשה להתחיל שינוי לבד, בשיחות משפחתיות, אפשר להעזר ביעוץ משפחתי. חשוב שהמפגשים יהיו עם כולכם, בכדי להעביר את מוקד הבעיה ממך אל המקום האמיתי שלה.
בהצלחה ופורים שמח
טל
|
השב
