מגוון שירותים פסיכולוגים במקום אחד

קודם כל אציין שאני נערה כבת 17,בתולה וחוזרת בשאלה.בעבר הוטרדתי מינית (למזלי,ההטרדות הופסקו לפני שהתדרדרו למצב של סקס)שני פעמים בגילאים:13 ו-16 ומכיוון שגדלתי במשפחה דתית-חרדית ובנוסף הייתי יחסית קטנה.כל אלו בליווי של בושה,יצרו אצלי מצב שחששתי/התביישתי/נמנעתי מלספר ולדבר על זה.כך שנותרתי מפוחדת מגברים,וסולדת מאיבר המין שלהם(שנאלצתי לראותו לראשונה בסיטואציה קשה וטראומטית)בלי שאף אחד יעזור לי...הפעם הראשונה שחשפתי זאת בפני מישהו,היתה לפני כחצי שנה...סיפרתי לחבר שלי (כיום-לשעבר) שנורא אהבתי אותו,ומאד נמשכתי אליו.נהנתי בחברתו.אך הייתי נורא מרוחקת,וחוששת מכל מגע פיזי שלו. נורא רציתי לקיים איתו יחסי מין.אך חששתי...ומשביקש לדעת מה פשר הריחוק,סיפרתי לו.הוא שיכנע אותי לגשת לפסיכולוג,מה שלא ממש עזר בפועל,הרתיעה עדיין נותרה.שאלתי היא:באיזו דרך ניתן לטפל בבעיה זו.איך אוכל לשנות זאת,שקיום יחסי מין/מגע יהווה דבר מהנה ולא מענה?
דאגתי היא:שהחששות לא תחלופנה,והניכור תמיד יהיה מנת חלקי!
תודה מראש!:)

הי הדר
מה שאת מתארת הוא תגובה נפוצה לטראומה על רקע מיני. אמנם אותה הטרדה לא התדרדרה ליחסי מין מלאים אך עדיין יש לה השלכות פוסט טראומטיות שאותן את חווה היום.
הפגיעה בתחום האינטימי -מיני היא קשה כיוון שהיא נוגעת לנושא של קושי לבטוח, לתת אמון, נעשה חיבור בין מיניות (שאמורה להתחבר עם הנאה ושחרור) ובין ניצול השפלה ופחד.

לכן הטיפול שיכול לסייע לך הוא עבודה על שיקום של כל התחומים שנפגעו ובינהם התחום של אינטימיות ומיניות. לא ברור מה קרה בטיפול הפסיכולוגי, אך מנסיוני פניה למטפל/ת  מיני/ת  מוסמכ/ת המתמחה בטיפול בטראומה, יכולה לסייע מאוד.

נסיוני מראה שלא רק שאפשר להפסיק לחשוו ולרכוש בטחון  במיניות, אלא אפילו אפשר  גם להנות!