מגוון שירותים פסיכולוגים במקום אחד

מבקשת לברר כיצד לנהוג עם בן זוג עם הפרעה דו קוטבית (דיאגנוזה לא ברורה של ציקלותימיה) שאינו מטופל תרופתית. בתקופת דיכאון (קל) הסכים ללכת לרופא שביקש לראות אותו במצב של היפומניה, אלא שבמצב זה הוא בהכחשה, נעלם למקורביו (כולל לבת הזוג) וכל התנהלותו  "סודית" מול מקורביו.
שאלתי: האם להמנע מליצור אתו קשר  ולאפשר לו להתנתק, או ליצור קשר גם כשברור כי הוא ממוקד בדברים אחרים
(במצב זה הוא הופך גם גס רוח ומעליב במידה כזו או אחרת)
האם להביע כעס , כשכועסים עליו (קשה לשלוט בכעסים למרות ההבנה)
איך לנהוג עם נטייתו לחיזורים אחר נשים במצב זה כולל קשרים שהוא יוצר- האם להגיב אות להתעלם

תודה
נועה

שלום נועה
את מתארת מצב של זוגיות בעייתית ביותר, עם אדם שאינו לוקח כרגע אחריות על המחלה שלו ועל השלכותיה בזוגיות.
השאלה היא אם את מוכנה לחיות בזוגיות כזו, או מה הציפיות שלך מזוגיות.
אדם הסובל ממחלה דו קוטבית יכול , במידה ולוקח טיפול תרופתי מסודר, לנהל חיים יחסית מלאים.
אדם הסובל מבעיה רפואית, ולאו דווקא מחלת נפש, שאינו לוקח אחריות על הטיפול במחלה ומצפה להבנה וקבלה מהסביבה, שואב הרבה אנרגיה מהקרובים אליו, ויוצר מצבי לחץ וכעס.
כמה הבנה וקבלה, ולכמה זמן, יש לך לתת לקשר הזה? ומה איתך? אילו שאלות שהייתי שואלת את עצמי.
לדעתי, כדאי לפנות ליעוץ. אם בן זוגך מעוניין באמת בהמשך הקשר- ליעוץ זוגי, ואם אינו מעוניין- הייתי מציעה לך לפנות ולברר עם עצמך מה את באמת מחפשת בקשר זוגי.
שיהיה לך שבוע טוב
טל