מגוון שירותים פסיכולוגים במקום אחד

שלום מיטל,
הייתי רוצה לדעת אם יש איזה חומר קריאה בנושא של התמסרות לטיפול.
אני בטיפול ושוב ושוב עולה השאלה למה כל כך קשה לי להתמסר לטיפול, להתמסר למטפלת.
למרות שאני מרגישה חיבור גדול (וגם חיבה גדולה) למטפלת שלי, עדיין קשה לי מאד להתמסר, "ליפול לזרועותיה", אני תמיד מרגישה את המרחק המסויים שאני צריכה, לא רוצה ממש להישבר לידה, לא יותר מדי להיפתח. כשקשה לי מדי אני מפסיקה את הטיפול ואז חוזרת.
אני יודעת שיש לי בעיה בזה
כיוון שאני קוראת הרבה על הטיפול מכל הצדדים שלו, הייתי רוצה לקרוא על זה ולנסות לראות ולהבין דרך חומר קריאה אם יש כזה. מנקודת ראות של המטופל, מנקודת ראות של המטפל , זה לא משנה.
תודה

שלום לך,
אוכל להמליץ לך על מאמר בנושא, אבל במקביל אני רוצה להמליץ לך שלא לקרא אותו.

נשמע מדברייך שבכל פעם את מפסיקה את הטיפול רגע לפני ההתמסרות- לפני השבירה, ההתקרבות או הנפילה לזרועותיה של המטפלת. נדמה לי שגם הקריאה של טקסטים רבים על התהליך הטיפולי היא דרך של אי-התמסרות:  דרך לקיים כביכול את התהליך הטיפולי לבדך, לעבור את התהליך הכואב של ההכרות עם עצמך באופן אינטלקטואלי ובכל מקרה- מנותק מהמטפלת, אוטונומי.
איני יודעת אם את מרגישה בנוח לדבר עם המטפלת ולבדוק איתה את משמעות ההפסקות בטיפול והקושי להתמסר אבל ממליצה מאוד לפתוח את הדיאלוג הזה, למרות שבאופן פרדוקסלי- גם הוא חלק מהתמסרות. הבקשה שלך למאמר היא אולי בקשה "לקרא על" ולא "לחיות את" הקושי בהתמסרות; בקשה מובנת לגמרי לאור הכאב והפחד שמעוררת ההתמסרות. ובכל זאת- מנסיוני, לעיתים הקריאה יוצרת תחושה מתעתעת של הבנה ולמעשה חוסמת את האפשרות לעבד באופן רגשי, בטיפול, את מה שקורה לך.

אם בכל זאת תרצי לקרא על הנושא, ממליצה על מאמרה של ד"ר גבי מן- 'בין היכנעות, להתמסרות ולהתמוססות- מעבר לעקרון האינטרסובייקטיביות' (מופיע בכתב העת 'שיחות', גיליון מרץ 2009).

ליטל