מגוון שירותים פסיכולוגים במקום אחד

שלום,
בשעה טובה נולד לי בן שלישי לפני כחודש. הוא נולד עם שש אצבעות באחת הידיים וחוץ מזה- הכל נראה תקין.
בעוד זמן מסוים הוא יעבור ניתוח והיד תיראה לגמרי נורמלית אבל משום מה מאוד קשה לי להתחבר אליו, בניגוד לילדים הגדולים שישר "התאהבתי" בהם. אני לא יודעת למה זה, ומרגישה עם זה רע מאוד. הוא תינוק נוח, נראה עירני ומתקשר בהתאם לגילו ולאף אחד אחר אין את הבעיה הזאת. מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה להתחבר רגשית? זה מרגיש שאין בינינו את ה"קליק" הזה שמחבר בין אמא לילד שלה.
האם זה דבר שקורה לאמהות שהילד שלהם נולד עם בעיה? איך אפשר להתחבר בכל זאת?

הי אירית
אני לא בטוחה שהבעיה הרפואית היא הסיפור בבסיס של הקושי שלך להתקשר עם התינוק. אולי רק "כפתור" שאפשר לתלות עליו את הקושי.
אני באמת לא יכולה לשער השערות מהקצת שאת כותבת. לעיתים הילד מגיע בתקופה של קשיים אחרים- עומס עם הילדים האחרים, קושי לחלק את עצמנו בין הבית והעבודה, קשיים רגשיים עם בן הזוג, תחושה של החמצה בהתקדומות בחיים או בהתפתחות אישית....
גם כשאני ממש רוצה את הילד הזה, עלולה להיות תחושה של העמסה, בעיקר כשכבר יש עוד ילדים.
כאשר נולד ילד עם בעיה רפואית קשה, עלול להיות קושי בחיבור הראשוני, בעיקר אם יש דרישה לטיפולים רפואיים, ניתוחים, או אם יש חשש ניכר לחייו.
כפי שאת מתאת, לא מדובר במצב כזה. אם הקושי כן קשור לבעיה הרפואית, הייתי מציעה לך לבחון את הצורך שלך בשלמות ובהשגיות.
מה אפשר לעשות? להיות איתו, לגעת בו, לשתף גם את הילדים האחרים. לא הייתי "חופרת" בקושי, כי זה עלול לקבע את התחושה שיש קושי ולהעצים אותה. פשוט לבלות כמה שיותר זמן עם התינוק. לדבר איתו, למצוא את הדברים שקוסמים לך ביצור הקטנטן הזה, לספר לו מה את אוהבת בו. המסרים האלה הם גם אליו וגם אלייך.
ושיהיה באמת עם הרבה בריאות ושמחה
טל