מגוון שירותים פסיכולוגים במקום אחד

אני בת 19, עם סכרת. אני יודעת שזה דפוק ולא הגכיוני אבל אני מתביישת בטירוף בזה שאני חולה וצריכה זריקות ו"הופכת עולמות" כדי למנוע את זה שיגלו את זה. נראה לי שזה די דופק לי את החיים כי אני נורא לחוצה מדייטים כי אז אולי אם הקשר יתפתח אני יצטרך לספר... אני מבינה בראש שזה לא הגיוני אבל לא מפסיקה להרגיש ככה אפילו שאני יודעת על הסוכרת כבר כמעט שנתיים
יש דרך להתגבר על הפאדיחה ולהיות יותר משוחררת ובטוחה בעצמי?

הי שני
קודם כל זה ממש לא "דפוק" להרגיש כמו שאת מרגישה. מחלת הסכרת היא חתיכת פרויקט קשה לכל החיים. זה ממש לא פשוט להתרגל למחשבה שצריך את כל הבדיקות והזריקות, ולחשוב 3 פעמים על מה שאוכלים...
וזה בוודאי לא פשוט לבוא לבן זוג ולחשוף את המחלה.
אני לא יכולה למכור לך פטנטים איך לקבל את עצמך עם המחלה, ברמה שתאפשר לך לבטא אותה כחלק מסויים ממך. כשאנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו לא רואים במחלה משהו מרכזי, אלא מצליחים להכיל אותה כחלק מהדברים הטובים והפחות טובים שיש לנו ב"סל" שלנו, אנחנו יכולים גם להעביר את זה לאחרים.
אני יכולה להציע לפנות ליעוץ לתקופה קצרה, שבה תוכלי לעבד את המקום של המחלה בכרטיס הביקור שלך, את הרגשות שלך מול המחלה, ואת האפשרות לקבל את המחלה בתוך המיכלול של התכונות שלך. נראה לי שלעבוד על זה עם מישהו נוסף יכול לעזור.
והכי חשוב- לא להתעלם מהמחלה, ולא לתת לה למנוע ממך לחיות את החיים האלה במלואם!!!!
יום נהדר
טל