מגוון שירותים פסיכולוגים במקום אחד

היי

אני לא רוצה ממש לפרט כאן אבל אני זקוקה לפסיכולוג כבר לא מעט זמן.(אני בת 16)
אין לי אבא,ואף אחד לא יכול לתאר את ההרגשה שיש בי כל יום מאז שאני חיה(הוא נפטר כשהייתי תינוקת).
אני מרגישה שהחיים שלי בזבל,וחשבתי לא מעט פעמים על התאבדות.
יבוא יום ואני אקבל התמוטטות עצבים או יעשה לעצמי משהו. אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך באורח חיים הזה יותר,עד שמשהו מסתדר ונהיה טוב-הוא שוב נהרס.

אני חייבת מישהו לדבר איתו,וכל הזמן אני דוחה את האפשרות של פסיכולוג משתי סיבות:
1.איך לספר לאמא שלי שאני רוצה ללכת לפסיכולוג,והאם בכלל אני חייבת לספר לה שאני מתראה עם פסיכולוג.
2.בעיות כלכליות שיש לנו במשפחה,ואני לא חושבת שכדאי להשקיע את הכסף שאמא שלי מרוויחה/שאני מרוויחה בעבודה בקיץ בפסיכולוג.

אשמח לעזרה,אני מרגישה ייאוש,אני מרגישה מותשת וממוטטת מבחינה נפשית ורגשית.
תודה

שלום לך.
המצוקה שאת חווה נשמעת לי רצינית ומשמעותית, ואני מכבדת את הבגרות שבהחלטה לפנות לפסיכולוג ולשנות את מצבך. את מתארת מצב של אוטוטו התמוטטות, וחשוב שתדעי שככל שתקדימי לפנות לעזרה כך יהיה קל יותר לעזור לך.
במובן זה, אני חושבת שאת צריכה להסיר מעלייך את הדאגה הכספית. ראשית, יש אפשרויות רבות לקבלת טיפולים מוזלים (קופת חולים, תחנה לבריאות הנפש) ושנית- הסבל שלך והבריאות הנפשית שלך חשובים מספיק כדי להשקיע בהם כסף- אילו היית סובלת ממחלה פיסית היית מתלבטת גם כן האם הטיפול שווה את ההוצאה הכספית? אני חושבת שסבל מתמשך ומחשבות על מוות הם סיבה רצינית מספיק לפנות לעזרה.
את מתלבטת כיצד לומר לאמך שאת זקוקה לטיפול, ואני תוהה מדוע קשה לך לשתף אותה בכך: האם את מתביישת? חוששת שלא תבין? אולי הבנה של הגורמים יכולה להקל על הקושי.
מעבר לכך, יש כמה דרכים שיכולות לסייע לך, אם קשה לך לפנות אליה ישירות- תוכלי להראות לה את הדברים שכתבת כאן בפורום, לכתב לה מכתב או להיעזר ב"צד שלישי"- יועצת או מחנכת בית הספר (גם אם שנת הלימודים הסתיימה, אני בטוחה שהן יהיו מוכנות לסייע לך) או קרוב משפחה שאת מרגישה איתו יותר בנוח. לפעמים פנייה לא ישירה מקלה על השיתוף במצוקה.מה דעתך?

כתבי לי אם אוכל לסייע בדבר נוסף,
ליטל