|
שלום אור.
אני יכולה להבין את התמיהה שלך לנוכח ה"אדישות". דפוס התנהגות מסוג זה יכול לנבוע מגורמים שונים, ואני יכולה לשתף בכמה כיוונים אפשריים, בהיעדר הכרות מעמיקה אתך ועם בנך:
קודם כל, האם מדובר במצב חדש או בנטייה שאתם מכירים מאז ומתמיד? האם אתם שמים לב לשינויים נוספים כמצב רוח ירוד או חוסר הנאה גם מפעילוית שנחוו בעבר כמהנות? אם מדובר בשינויים שחלו בשנה האחרונה, כדאי לחשוב על כיוון של חוסר ביטחון עם המעבר לחטיבה, ולבדוק גם את האפשרות של רמה מסוימת של דיכאון אשר מביאה לחוסר מוטיביציה והיעדר הנאה. כדאי גם לחשוב על אופציה של קושי במיומנויות חברתיות אשר מונע ממנו ליצור קשרים מעמיקים יותר.קושי כזה יכול להביא לדכדוך ותסכול שיתבטאו בחוסר היוזמה והבהייה שתיארת.
במידה ומדובר בדפוס שאתם מכירים כבר מילדות, ייתכן ומדובר בילד שלוקח לו יותר זמן "להתחמם", וכאן ייתכן שהדרך הטבעית בה אתם נוקטים, של עידוד ו"תזכורת" לעשות דברים היא הפתרון המתאים.
כיוון נוסף הוא בדיקה של ה"רווחים" שבהתנהגות האדישה: יכולך להיות שזו דרכו למשוך תשומת לב נוספת? יכול להיות שהשהייה בבית על הספה משאירה אותו במקום נוח בו אינו צריך להתמודד עם אתגרים וקשיים מחוץ לבית?
מאחר וישנן אפשרויות רבות, אני ממליצה לפעול בשני כיוונים: ראשית, לשקף לבנך ישירות את דאגתך ולשאול לדעתו. אם יש קושי או חוויה של דכדוך מתמשך הלגיטימציה לדבר על כך יכולה להועיל מאוד ולשחרר. בהזדמנות זו כדאי גם לשאול ישירות לגבי הצורך שלו בחברים וביצירת קשרים קבועים יותר. ייתכן שהוא פשוט לא יודע איך.חשוב להבין ממנו האם יש חוויה סובייקטיבית של מצוקה וקושי. אם יש- אפשר להיעזר ביעוץ מקצועי.
אפשרות נוספת היא פנייה להדרכת הורים. בהדרכה תוכלו להתבונן יותר לעומק בדפוס ההתנהגותו, להבין אותו טוב יותר ולפעול בהתאם. בד"כ מדובר ביעוץ קצר וממוקד. אם תרצו להתלבט יחד לגבי פנייה לסיוע מקצועי, תוכלו לפנות למוקד ההפניות שלנו- 1800-200-205
ליטל
|
השב
