|
הי יובל
בין השורות שאת כותבת אני קוראת את הכמיהה למחוק, להעלים, לרצות שזה לא היה בכלל, לנתק את הקשר להווה
ןבעיקר לנסות ולהחזיר לעצמך תחושה של שליטה על גופך ותגובותיו, אלא שזו בדיוק המשמעות הקשה של טראומה -חוסר שליטה מוחלט. שמישהו גדול וחזק מאיתנו שאנו נותנים בו אמון , עושה בנו כרצונו, ומשתמש בנו למילוי הצרכים החולניים שלו, והכי קשה זה שהגוף שלך "שיתף פעולה" איתו.
אחת מנפגעות גילוי עריות כתבה " אבא לא היה צריך לעשות בכח, הוא פשוט לקח את כל הכח ואז עשה מה שרצה" - וזה מגלם בדיוק מה שקרה שם.
האשמה שאת סוחבת, תפקידה להתמודד עם תחושת חוסר השליטה שהרי "אם אני אשמה סימן שיש לי שליטה, יכולתי לעשות משהו ולמנוע את זה", - אבל זה לא מציאותי, לילדה בת 10 אין שליטה על מה שקורה לה עם אדם מבוגר, והאשמה שלך היא רק חלק ממנגנון ההגנה כדי לא לפגוש את החויה הכל כך מפחידה של חוסר שליטה על הגוף שלי ועל החיים שלי בכלל.
והלוואי שזה לא היה קורה, אבל הטראומה התרחשה, ואין לה גבולות של זמן, היא ממשיכה להתרחש. לגבי מה לעשות, את כרגע בטיפול, אז תני לעצמך את הזמן והתהליך שמגיע לך כדי להבין את המשמעויות של הטראומה על חייך ולעבור תהליך של שיקום לכל מה שנפגע, לגבי הנושא של מיניות תוכלי בעתיד לפנות לטיפול מיני אם וכאשר זה יהיה רלוונטי עבורך.
נסי לחשוב, אילו היית פוגשת ילדה בת 10 שמספרת לך שקורה לה מה שקרה לך, כולל הכל, האם היית חושבת שגם היא אחראית במידה מסויימת למה שקורה? מה היית אומרת לה? למה היא זקוקה לדעתך?
ספרים מומלצים: , " הסוד ושברו" צ. זליגמן
" טראומה והחלמה". ג.ל. הרמן
|
השב
