פורום בדרך לזוגיות
הפורום יוצא לדרכו מתוך הבנה שמציאת בן זוג והקמת בית מורכבים היום יותר מבעבר. דווקא על רקע ריבוי אתרי ההכרות "והשפע" שהם יוצרים, נותרים רבים עם תהיות ולבטים לגבי דרכם בדרך זו. הפורום מיועד לצעירים (בגילם ואו ברוחם) התופסים עצמם כבעלי רצון להגיע לזוגיות, אך חווים קשיים ביצירת מערכת יחסים משמעותית, למתלבטים לגבי בן זוג חדש שהכירו, ושאלות שעולות לגבי תפיסת העצמי בהקשר הזוגי. כמו כן נציע הסברים לקשיים ומכשוליים אופיינים באיתור ובכינון יחסים עם בן זוג במציאות הדינמית של חיינו. אתם מוזמנים להשתמש בבמה זו להתייעצות ולהכוונה פסיכולוגית ראשונית. אשתדל להשיב לכל פונה ופונה בתוך זמן סביר, תוך גיוס מיטב ניסיוני המקצועי. עם זאת, הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה על מנהל הפורום נתי רוזנבלום הוא פסיכותרפיסט ומטפל זוגי, משפחתי ופרטני. בעל ניסיון בטיפול זוגי, הכנת ובניית זוגיות, טיפול משפחתי, טיפול בהפרעות קשב וריכוז ליצירת קשר- 054-4301163, 7315596 -03 לכניסה לאתר של נתי רוזנבלום: http://www.nati-rose-therapy.co.il
| |
נושא |
 |
נכתב ע"י רועי ב - 16.12.08, 8:29
תסמונת הדייט השני
הי, נראה לי שגם אני לוקה בתסמונת הדייט השני... יוצא לדייט ראשון, הבחורה נראית מעוניינת, קובעים לדבר ואז יש התחמקות או סירוב! אני לא מבין את הקטע הזה של בחורות שמתנהגות כאילו הן רוצות אבל בעצם לא או שאולי משהו בשיחת טלפון שאחרי גורם להן להתחרט? בכל אופן מוזר לי גם שאני לא קולט שהן לא מעוניינות?
|
|
 |
נכתב ע"י נתי רוזנבלום ב - 16.12.08, 9:39
תגובה: תסמונת הדייט השני
היי רועי נשמע מתסכל להיות בתחושה הזו, שגם אם היה לך נעים ונראה לך שהדייט היה מוצלח, עדין הבחורות לא רוצות להפגש שוב. לא כתבת בן כמה אתה וכמה זמן אתה מרגיש את התחושה הזו. מנסיוני, הרבה פעמים קורה בדיטים, שכשאחד הצדדים כן רוצה להמשיך בקשר, אבל השני לא רוצה. הצד הלא רוצה "לא סופר" את זה כהצלחה, התחושה לא מוקטלגת באופן שכן רצו אותו...שהוא כן היה מוערך ומבוקש, כי הוא לא רצה את הפרטנר הזה וזו לא הצלחה מבחינתו. הוא בעצם לא סופר אותו ומדחיק את כל האירוע "הלא מוצלח " הזה. לעומת זאת כשלא רוצים אותו, החוויה נרשמת ומקוטלגת.. הנה... שוב לא רצו אותי. כך יוצא שהתחושה יכולה לתעתע בנו. כשכן רוצים אותנו ואנחנו הצד הלא רוצה, אנחנו נוטים להדחיק את האירוע הלא חשוב הזה, לעומת זאת כשלא רוצים אותנו, זה מקוטלג היטב כחווית דחיה לא נעימה. ראשית הייתי רוצה להזמין אותך לבחון, אם זה לא המצב אצלך, האם לא קורה גם שבנות רוצות ואתה לא רוצה???
אם אתה בוחן את עצמך וזה לא המצב, כלומר אתה רואה שיש לך רק חוויות של סירוב, אז כדאי לבחון טוב יותר את ההתנהלות שלך עם הבנות. במידה וזה המצב כתוב לי שוב עם יותר פרטים ואשמח להגיב.. בברכה נתי רוזנבלום פסיכותרפיסט ומטפל זוגי מוסמך 7315596 - 03 nati.rosenblum@gmail.com
|
 |
נכתב ע"י עינב ב - 13.12.08, 18:26
נסיעה של חבר
יש לי התלבטות שמאוד מאוד מטרידה אוית. יצאתי עם בחור שמתחילת הקשר אמר לי מראש שהוא נוסע להודו לטיול של כמעט שנה. הסכמתי לקשר כי חשבתי שזה לא יהיה רציני אבל התאהבתי בו מאוד ועכשיו הוא עומד לנסוע ומאוד קשה לי עם זה. הוא מציע לי שוב ושוב להצטרף אליו אבל המשמעות מבחינתי היא לוותר על עבודה שאני מאוד אוהבת (למרות שברור לי שמדובר בעבודה זמנית, לא בקריירה או משהו רציני יותר). הרעיון שהוא יוותר על הנסיעה בכלל לא עלה והשאלה המרכזית שלי היא איך אני יכולה לדעת אם הוא רציני ואוהב כמוני, אם הוא לא רוצה לעשות ויתור ורק אני חושבת על זה? אני לא קטנונית או מתחשבנת, פשוט לא רוצה לעשות סתם ויתור! אשמח לשמוע דעות
|
|
 |
נכתב ע"י נתי רוזנבלום ב - 14.12.08, 20:47
תגובה: נסיעה של חבר
היי עינב נשמע שאת בהתלבטות לא פשוטה, מצד אחד את אוהבת את החבר ורוצה להשאר איתו בקרבתו, ומצד שני את מתלבטת האם לעזוב את העבודה ולעשות את הויתור כשאת לא בטוחה שהוא מאד רציני לגביך. ראשית, אני מזמין אותך לבדוק מה הדבר שהכי מטריד אותך, האם העובדה שאת אמורה לוותר על העבודה ושהוא לא עושה ויתור? או שאולי הדבר שהכי מטריד אותך הוא שאת רוצה להיות בטוחה שהוא באמת אוהב אותך ורוצה אותך.
נקודות נוספות שהייתי מזמין אותך לבדוק הם: - האם חייב להיות ויתור מצד אחד הצדדים או שאולי את יכולה להצטרף בשמחה ולקוות לטיול (שנשמע טיול של פעם בחיים), ואולי גם עבורך בלי קשר לחבר זו יכולה להיות חוויה שאת רוצה לעבור. - האם העובדה שהחבר שלך מזמין אותך שוב ושוב לבוא איתו, אינה מלמדת על התחושות שלו כלפיך... (אני יכול לחשוב על צעירים ששמחים לנסוע לבדם כי זה פותח להם פתח להרבה הכרויות והשתוללויות) מה את לומדת ומרגישה מהעובדה שהוא מוותר על הרפתקאות אחרות ורוצה לנסוע דווקא כשאת לצידו?? לא כתבת בני כמה אתם ואלו נתונים מאד רלוונטים בהקשר לשאלה הזו. אני תוהה אם מטרידים אותך דברים נוספים כמו מה יכול לקרות לקשר שלכם בטיול כל כך ארוך? אולי את חוששת שתפרדו ותמצאי את עצמך בארץ רחוקה ובודדה??
כמה מילים לסיכום, א. החשש שלך מאד טבעי מבחינת מה יקרה במערכת היחסים שלכם והאם החבר שלך אוהב אותך באותה עוצמה שאת אוהבת אותו, זהו חשש הגיוני, מובן ולגיטמי. את יודעת שאין ביטוח בנושאים האלה, ושאהבה היא סיכון מסוים. סיכון שמאד שווה לקחת. ב. אני ממליץ לך לבחון את החששות שלך ואולי לשתף את החבר ולראות כיצד הוא מגיב. אשמח לשמוע על התקדמותך בעניין בברכה נתי רוזנבלום פסיכותרפיסט ומטפל זוגי מוסמך 7315596 - 03 nati.rosenblum@gmail.com
|
 |
נכתב ע"י בר ב - 10.12.08, 14:52
מה לעשות
אני בת 31 והתאהבתי מאוד בגרוש+ ילד בן ארבע. הילד מקסים ואני מסתדרת איתו טוב, בן הזוג שלי מקדיש לי זמן ולא "זונח" אותי ברגע שהילד מגיע... בקיצור אין שום דבר שמפריע לי על פני השטח ובכל זאת אני כל הזמן אומרת לעצמי "אם רק לא היה הילד..." ואלפילו מפנטזת על זה שיעבור לחו"ל עם אמו (סתם חלום שלי, לא משהו שאמור לקרות. אנחנו כבר חצי שנה יחד והתחושות לא משתנות למרות שהקשר בינינו רק הולך ומתחזק. תוכל להסביר לי את התחושה הזאת, אולי זה ישחרר אותי ממנה?!
|
|
 |
נכתב ע"י נתי רוזנבלום ב - 10.12.08, 19:51
תגובה: מה לעשות
היי בר את מבקשת שאני אסביר לך את התחושה שלך וזה דבר שאני לא יכול לעשות. רק את יכולה לדעת מהן התחושות שלך. אני יכול להעלות השערות שונות. זו שנראית לי הכי טריוואלית ומתבקשת, שאולי את מדמיינת שללא הילד, הוא היה כולו שלך ומערכת היחסים שלכם היתה עוד יותר מדהימה. ואולי את מרגישה שהיית רוצה להתחיל מלוח נקי ולבנות משפחה מבסיס נקי וחלק.
את כותבת שאין שום דבר שמפריע על פני השטח ובכל זאת במאווי ליבך, היית מעדיפה שהילד לא יהיה. אני חושב שאת צריכה לעשות לעצמך סדר. לחשוב מה היה קורה אם הילד לא היה, לחשוב על כל הפנטזיות שלך שהיו יכולות להיות אילולא הילד. לאחר שתביני היטב מהו המחיר שאת משלמת על ההסכמה שלך להיות עם אבא לילד, על כל צדדיו. תוכלי להמשיך ולבחון מהם היתרוונת בקשר איתו והאם את מוכנה לשלם את המחיר הזה.. לבחון, האם סך הכל נראה מוצלח בעייניך. אני חושב שלאחר שתעברי את כל התהליך הזה לעומקו... תוכלי להחליט שאת רוצה את הקשר למרות הילד, ושאולי החבילה כולה יפה בעיניך. אני מניח שאז תוכלי להיות יותר שלמה עם ההחלטה שלך. דרך אגב, יכול להיות שתופתעי בתהליך ואולי תגלי שהמחיר שאת משלמת על נוכחות הילד אינו גבוה, ואולי הקשר שלכם לא היה אפשרי בלי הילד, אולי הגבר הזה, ללא הילד (לפני כמה שנים) לא היה הגבר הזה שהתאהבת בו. בברכה נתי רוזנבלום פסיכותרפיסט ומטפל זוגי מוסמך 7315596 - 03 nati.rosenblum@gmail.com
|
 |
נכתב ע"י עודד ב - 09.12.08, 16:07
התחלות קשות
נתי יש משהו שמאוד הייתי שמח לקבל בו עזרה: בתחילת קשרים אני מאוד מאוד לחוץ מהתחום המיני כי אני יודע שלוקח לי זמן עד שאני מתחבר לבחורה ויכול להינות (עם כל המשתמע מזה) וזה גורם לי לרצות קצב איטי יחסית בכניסה למיטה. הבעיה היא שבחורות רגילות שמנסים להגיע לסקס איתן ממש מהר וישר זה מעורר שאלות כמו אני לא מושכת אותך, יש לך בעיה וכד'. באיזשהו מקום אני רוצה להיפטר מהלחץ אבל מצד שני אני גם מרגיש שמה רע אם יש לי קצב יותר איטי (בערך שבועיים עד שאני מרגיש שאני באמת רוצה סקס)? מה אתה מציע לי? הרבה תודה
|
|
 |
נכתב ע"י נתי רוזנבלום ב - 09.12.08, 19:52
תגובה: התחלות קשות
היי עודד שמח שאתה פונה ומספר את התחושות שלך. קבל תעודת פעמיים גבר על כך שאתה מקשיב לעצמך ולתחושות שלך, והולך עם הקצב המתאים לך. אם תסתכל בשאלות המופיעים מטה תגלה שיש גם בנות שהביעו תחושות כאלה והן מקוות שיקשיבו לצרכים ולקצב שלהן. אני חושב שאם אתה מתחיל קשר ואתה מרגיש אחרי כמה ימים, שמופעל עליך לחץ, כדאי שתספר בכנות על רגשותיך. אתה יכול לספר לה שהיא מאד מוצאת חן בעיניך, ושלוקח לך כשבועיים עד שאתה מרגיש נוח להכנס למיטה. מהנסיון שלי, זה יפגש בהערכה רבה ובהבנה. יכול מאד להיות שגם הבנות שמשדרות לך לחץ, חשות בעצמן אי נוחות ומתחילות לחשוב שכבר צריך לשכב.. ואולי אפילו עם הן היו רוצות עוד קצת זמן לעצמן. יכול להיות שכשתספר להן, יוקל להן. הן גם יבינו שזה לא בכלל שאתה לא נמשך אליהן והדבר יתן להן אורך נשימה ויכולת לפתח את הקשר בלי לחץ לעשות סקס, כי צריך. אשמח לשמוע כיצד זה עובד עבורך. נתי רוזנבלום פסיכותרפיסט ומטפל זוגי מוסמך 7315596 - 03 nati.rosenblum@gmail.com
|
 |
נכתב ע"י רוני ב - 08.12.08, 16:45
בעיה של גיל
הי, אני רווקה בת 29. החל מגיל ההתבגרות התמודדתי עם בעיות רפואיות שהביאו גם להרבה קושי נפשי, מה שלא ממש השאיר לי פנאי טכני ונפשי להשקיע בתחום הזוגי. בשלוש השנים האחרונות אני מרגישה שאני יותר פנויה לעניין אבל שאני בדיליי שמאוד מפריע לי- בהתחלה זה היה סביב התחום המיני (קושי שנבע גם מעניינים פיסיים) ועכשיו אנשים סביבי כבר מנוסים בקשרים ממושכים ואני מרגישה שלא לוקחים אותי ברצינות. לזה נוספים גם הרבה קשיים סביב ערך עצמי מה שלא ממש מוסיף ליכולת שלי ליצור קשר... אני יודעת שהנטייה היא להמליץ לפנות לטיפול, אז אני אגיד מראש: היו לי פסיכולוגים שליוו אותי ותרמו לי הרבה בהתמודדות עם הקשיים אבל עכשיו אני לא ממש יכולה לחשוב איך זה יעזור לי?
|
|
 |
נכתב ע"י נתי רוזנבלום ב - 09.12.08, 10:53
תגובה: בעיה של גיל
היי רוני. את כותבת שעכשיו התפנת לחיפוש קשר, ואני מברך אותך על כך שאת פונה ורוצה להתמודד להיות אקטיבית בשיפור העניינים עבורך במציאת קשר זוגי. את מציינת שיש קשיים, שאת מרגישה בדילי, שלא לוקחים אותך ברצינות, ושהקשיים סביב הערך העצמי שלך מקשים על פיתוח קשר. זו לא נטיה להמליץ על טיפול, אני ממליץ על טיפול כשאני חושב שהפונה אכן צריך לעבור תהליך עם איש מקצוע, שיש נקודות מסוימות שהוא צריך לפתור עם עצמו וכשנראה שטיפול יכול להיות אפקטיבי עבורו. מהתבוננות במה שכתבתי, תראי שאת עונה על הקריטריונים האלו. את לא מבוגרת מידי, אלא בת 29. גיל מצוין להתחיל לפתח בו קשר משמעותי. חשוב להבין מדוע את מרגישה בדילי ושגברים לא לוקחים אותך ברצינות, כי זה לא קשור לגיל ולא לנסיון במערכות יחסים. נשמע לי שזה באמת יותר קשור לתפיסת העצמי שלך. אני בהחלט חושב שתוכלי להעזר בטיפול נכון ומקצועי שיבחון מה קורה באינטרקציות שלך עם גברים, שלא מקדם את הקשרים. ויוכל לכוון ולאמן אותך לפתח קשר נכון ומספק עבורך. אני גם מבין שאת יודעת להעזר בטיפול שזה מצוין.
עוד נקודה קטנה שרציתי לעמוד עליה. ישנם סוגי טיפול שונים, בגישות טיפוליות שונות, שמתאימות לשלבים שונים בחיים ולאתגרים שונים שרוצים להתמודד איתם. יכול להיות שבשל הקשיים הגופניים שחווית (ושאני מקווה שהם מאחוריך) קיבלת טיפול מסוג מסוים, שהיה נכון עבורך לשלב הזה (יתכן שטיפול יותר תומך) וכיום נשמע שאת זקוקה לסוג טיפול שונה. אולי לכן את פחות רואה כיצד ניתן להעזר בטיפול כמו בסוג הטיפול שעברת. אשמח לשמוע על התקדמותך בתהליך. במידה ותרצי את מוזמנת להתיעץ איתי או עם צוות שדות, על מטפל\ת המתאימים עבורך. בברכה נתי רוזנבלום פסיכותרפיסט ומטפל זוגי מוסמך 7315596 - 03 nati.rosenblum@gmail.com
|
 |
נכתב ע"י דון קישוט ב - 07.12.08, 15:30
לא מצליח להיות נאמן
יש לי בעיה רצינית של נאמנות: בכל פעם שאני יוצא עם בחורה, לא משנה כמה מדהימה ומקסימה היא, אחרי משהו כמו חודש אני מתחיל להסתכל הצידה ולא משנה מה אני אומר לעצמי בסוף אני יבגוד בבחורה.... כבר התחלתי לפחוד שאני מכור לסקס אבל אני לא חושב שהעניין הוא סקס אלא יותר שאני משתעמם אם אני נאמן הרבה זמן... אבל אני גם רוצה בית, משפחה ילדים... ממה זה בא? אולי סתם עוד לא מצאתי את האחת?
|
|
 |
נכתב ע"י נתי רוזנבלום ב - 08.12.08, 11:05
תגובה: לא מצליח להיות נאמן
שלום לפונה אתחיל משאלתך בסוף השאלה, האם זה בגלל שלא מצאת את האחת. התשובה במקרה הזה היא פשוטה ,כנראה שלא. זה לא בגלל שלא מצאת את האחת. פעמים רבות קיימת איזשהי תחושה שפתאום מישהי תגיע (האחת כמובן) ואז פתאום הכל ישתנה. במציאות, אלה לא פני הדברים. אנחנו נשארים אנחנו עם התחושות שלנו, התכונות שלנו וכן גם המנגוננים הפסיכולגים והנפשיים שלנו, וגם הקשיים והבעיות שלעיתים מתלוות להם. לפי השם שבחרת, יתכן שאתה אוהב את הדרמה והריגוש שביצירת הקשר. על כן, אחרי שאתה מרגיש שכבר כבשת אותה, והיא "שלך", הריגוש יורד, ואתה ממשיך לחפש את הצוף בפרח הבא. לא כתבת בן כמה אתה. פעמים רבות זהו שלב מסוים שעובר.. אתה כותב גם שאתה מעונין במשפחה וילדים, במידה ואתה אכן רוצה כעת להתכוונן לעניין זוגיות אמיתית. הייתי ממליץ לך לעשות הפסקה מקשרים מזדמנים וחולפים, לעשות חשבון נפש אמיתי לגבי איזו מן בחורה אתה רוצה.. ואיזה תכונות אתה פחות רוצה. רק לאחר שתדע מה אתה מבקש. תוכל לנסות ליצור קשר אמיתי, ולתת לו אפשרות להתפתח מעבר לריגוש הראשוני. בהצלחה נתי רוזנבלום פסיכותרפיסט ומטפל זוגי מוסמך 7315596 - 03 -nati.rosenblum@gmail.com
|
 |
נכתב ע"י אמיר ב - 06.12.08, 22:52
למה זה קורה
אני בן 24 ויש לי חבר מאוד טוב שאני בקשר איתו עוד מימי הגן. יש לנו קשר מעולה, מאוד קרוב ובעצם אנחנו ממש כמו אחים מבחינת אכפתיות ועזרה אחד לשני והכל. מה שמפריע לי זה שקרה לי כבר כמה פעמים שנורא התאהבתי בחברות שלו גם אם באותו זמן הייתה לי חברה שכאילו כן אהבתי. העניין זה שאנחנו מבלים מלא ביחד וכשיש לשנינו חברות אז מבלים הרבה ברביעייה ויוצא שאני מכיר די טוב את החברות שלו ואיכשהו מתאהב בהן. זה אפילו קרה פעם למרות שהכרתי את הבחורה עוד לפניו ובכלל לא התעניינתי בה אז! הוא לא יודע שככה אני מרגיש כי בחיים לא אסכן את הקשר איתו בשביל בחורה אבל זה מאוד מפריע... הייתי רוצה לדעת לשמוע למה זה אם יש לך רעיון ואם יש דרך לךא להתאהב חוץ מלהתרחק מהבחורה פשוט
|
|
 |
נכתב ע"י נתי רוזנבלום ב - 07.12.08, 18:14
תגובה: למה זה קורה
היי אמיר אתה מספר שיש לכם קשר מצוין, שאתם ממש כמו אחים, ומשום מה אתה מתאהב דווקא בחברות שלו, ואתה מתקשה להבין למה זה קשה לך. ראשית אני רוצה לתת לך שפו על הפתיחות והכנות. העובדה שאתה שם לב, ואכפת לך ואולי אתה אפילו רוצה לשנות את זה, היא בהחלט התחלה נכונה וטובה לשינוי. ממה שתארת עולה שיש איזשוהי תחרות סמויה בינכם. כן, גם בין אחים יש קנאה ותחרות ונשמע שזה מה שקורה לך עם החבר. דווקא כי אכפת לך ממנו ויש לכם קשר מיוחד, אתה במקום כלשהו מודד את עצמך ביחס אליו. אם זו הבחורה שלו... אולי היא יכולה להיות גם שלי... מה יש לו שאין לי, במה הוא יותר טוב. בדרך כלל התחושות הללו הם ברמת מודעות נמוכה, אבל אם אולי תתכוונן אליהם, אולי תוכל להקשיב להם.. ואולי אפילו לענות להם.. מאד יכול להיות שאם תתחבר למקום של התחרות מול החבר, ההתאהבויות האלה פחות יקרו ואם כן.. תדע מאיפה הן באות. בנוסף, ההכרות האינטמית שלכם והיציאות המשותפות יכולות להביא קרבה גם עם החברות של החבר, ומפה קצרה הדרך לחוש פרפורים שונים. אני רוצה להזכיר לך שיש מתח מיני במקרים רבים ואנחנו בוחרים מה לעשות איתו. אפילו להתאהב זו בחירה (כן, זה לא משהו הורמנלי ומיסטי). בהצלחה בבחירות שלך. נתי רוזנבלום פסיכותרפיסט ומטפל זוגי מוסמך 7315596 - 03 -nati.rosenblum@gmail.com
|
 |
נכתב ע"י עומר ב - 06.12.08, 12:02
בחירה קשה
הי נתי, אני בן 22, חייל משוחרר ונמצא בדילמה מאוד קשה. מגיל צעיר הרגשתי שאני אחר ובצבא הבנתי שהתחושה הזאת נובעת מהמשיכה שלי לבנים.בצבא שירתתי בבסיס סגור ורחוק מהבית כך שיכולתי לנהל חיים כפולים- להתנהג בבית כאילו כלום וצבא לנהל קשרים זוגיים ומיניים עם בנים אחרים. לאחרונה השתחררתי וחזרתי הביהת ובגלל טעות מטומטמת שעשיתי ההורים שלי גילו חלקית- הם מבינים שהתאהבתי בבחור אבל לא חושבים שמימשתי את מה שהם רואים כ"סטייה". התגובה שלהם הייתה נוראית והם הבהירו שזה או בנים או הם ושהם לא יסבלו מצב של "ילד שלהם שהוא הומו וסוטה מין".בקיצור אני צריך לבחור בין אהבה לבין המשפחה שלי שמבחינתי זו בחירה ממש בלתי אפשרית ולא סבירה. אני מרגיש כאילו אני לא יכול לוותר על אף אחד מהשניים! אשמח אם תוכל לייעץ לי מה לעשות אבל בבקשה אל תייעץ לי לבדוק שוב מה אני מרגיש כי אני סגור במאה אחוז שאני הומו. תודה!
|
|
 |
נכתב ע"י נתי רוזנבלום ב - 06.12.08, 20:22
תגובה: בחירה קשה
שלום עומר הכאב והקושי שלך מאד מובנים, והבחירה שהציבו בפניך נשמעת מאד קשה. אני לא בטוח שאתה שואל בפורום הנכון, כי אין לך בעיה זוגית. כמו שאתה אומר אתה בטוח לגבי המיניות שלך והבעיה שלך היא כיצד הוריך מקבלים את זה (או שלא). לא כתבת הרבה על ההורים שלך, המשפחה, מקום המגורים, האם יש לך עוד אחים ואחיות וכו', ולא ברור לי הרקע ממנו אתה בא. כמו כן יש לי גם שאלות לגבי המצב הרגשי שלך בעניין המיניות ובכלל, כמו, האם אתה רוצה לצאת מהארון ולהגיד בקול ברור שאתה הומו? או רק כתוצאה מכך שהוריך גילו זאת , התעוררה הבעיה?
אני מוצא קושי מאד גדול לענות לך, עם חוסר הכרות כל כך גדול לגביך. עם זאת, ככלל, אני חושב שאין תשובה אחת מנצחת למצב כזה. אני רוצה לחזק את ידיך על כך שפנית להתייעץ. אני אכן חושב שיש לך לבטים, החלטות ותקופה לא פשוטה שיהיה עליך לנתב בתבונה. הייתי מציע לך לבחון ולשקול את צעדיך היטב, אולי בעזרת איש מקצוע. אני מניח שהוריך כנראה אוהבים אותך, וקשה להם לעכל את הבחירה המינית שלך (כמו שקורה לרוב ההורים ששומעים על בחירה כזו). מאד יכול להיות שכל שיחלוף הזמן, הוריך יצליחו לעכל את זה טוב יותר ולאפשר לך לחיות את חייך כמו שמתאים וטוב לך. יתכן שכדאי לצאת מהבית ולגור במקום מרוחק מהם כדי להקל על מערכת היחסים בשלב זה. מאחל לך המשך ברור מוצלח. נתי רוזנבלום פסיכותרפיסט ומטפל זוגי מוסמך 7315596 - 03 -nati.rosenblum@gmail.com
|
 |
נכתב ע"י מוטי ב - 03.12.08, 10:45
קמצנות
שלום, אני בן 27 ויוצא לי הרבה פעמים שאני מתחיל קשר והוא נגמר מהר מאוד כי הבנות שאני יוצא איתן אומרות שאני קמצן ושלא מתאים להם. אני לא חושב שזה קמצנות אלא יותר תשומת לב לכסף אבל בגלל שהעירו לי כל כך הרבה פעמים אני לא מצליח להבין אם אני באמת קמצן אושלבחורות היום יש דרישות מאוד מוגזמות? כמה לדעתך הגיוני להוציא על בחורה בדייט בממוצע?
|
|
 |
נכתב ע"י נתי רוזנבלום ב - 03.12.08, 20:21
תגובה: קמצנות
היי מוטי קצת יומרני מצידי יהיה להגיד לך אם אתה קמצן או חסכן. כמובן שזה תלוי גם בעיני המתבונן. בכל מקרה אתה בטח מכיר את האמרה שאם כמה אנשים אומרים לך שאתה שיכור, כדאי שתלך לישון. אז אם כמה בנות שיצאת איתם, אמרו לך שסימו את הקשר איתך כי אתה קמצן, כדאי לך לבדוק את זה היטב. אז אולי פחות חשוב ההגדרה, אלא מה אתה משדר שמרתיע את הבנות, על איזה מנגונים נפשיים זה יושב אצלך, והאם אתה מעוניין לשנות את זה. בהצלחה בקשרים הבאים. נתי רוזנבלום פסיכותרפיסט ומטפל זוגי מוסמך 7315596 - 03 -nati.rosenblum@gmail.com
|
 |
נכתב ע"י תמימה ב - 01.12.08, 9:00
ניצול
שלום, אני בת 28 ויש לי בעיה שכל הזמן מנצלים אותי בקשרים. תמיד אני מתאהבת בבחורים שבכלל לא מעניין אותם אהבה ומחוייבות אלא רק צריכים ממני משהו והבעיה הוא שכולם סביבי רואים את זה ומזהירים אותי אבל אני לא רואה את זה וכל פעם מחדש זה נראה לי כמו דאגה מוגזמת של המשפחה או החברות שלי ובסוף אני מתחרטת שלא הקשבתי להם אבל אני גם לא רוצה שבסוף אני יפספס אהבה בגלל שהם טעו. עכשיו למשל היה בחור שיצאתי איתו ואני מאוד נקשרתי אליו אבל אחרי שהוא גמר איתי הוא אמר לי שמההתחלה בכלל לא אכפת לו ממני והוא רק רצה מין איתי כי הוא נפרד מהחברה הקודמת שלו בדיוק. נמאס לי שזה קורה לי אבל אטני לא יודעת איך לשנות את זה אולי חוץ מלהקשיב יותר לעצות שנותנים לי יש לך רעיונות?
|
|
 |
נכתב ע"י נתי רוזנבלום ב - 01.12.08, 20:34
תגובה: ניצול
היי. נשמע מאד מתסכל להרגיש שלא רוצים אותך ובעצם רק רוצים לנצל אותך. אני גם שומע שאת מרגישה שהשיפוט שלך לא תקין, ואולי את צריכה להקשיב יותר לאחרים שמזהירים אותך. זו בטח גם תחושה לא טובה, לא לסמוך על עצמך ולהרגיש שהשיפוט שלך לקוי.
אני אתחיל מהסוף. חשוב מאד שתלמדי לסמוך על עצמך ועל תחושותיך. אם כרגע את עושה בחירות לא נכונות, כדאי לבדוק איך את עושה את הבחירות שלך ועל איזה מנגונים ותהליכים פנימים שלך (בדרך כלל הם לא מודעים) יושבים הבחירות בחברים שלך. נשמע לי שהגבר האחרון שסיפרת עליו, לא רק לא באמת רצה אותך, אלא נשמע גם אכזרי בתשובתו אליך. יתכן שמראש את בוחרות גברים שלא באמת רוצים אותך. פעמים רבות הצורך לבחור דווקא מי שלא רוצה אותנו, נובע מתחושה ראשונית שהדמויות המטפלות (בדרך כלל אבא או אמא) לא היו מספיק זמינים בשבילנו, כך שהילד חווה תחושה של לא רצוי ובבגרות זה יכול להתבטאות באופן לא מודע כמובן, בחיפוש אחר בן זוג שלא רוצה אותנו. יש מעין רצון לתיקון, כאילו להוכיח לעצמי ולאבא ולאמא שאני כן ראויה לאהבה. כמובן שתיקון כזה אינו ממש תיקון ומאמלל את האדם, כיוון שמותיר אותו בתחושה של לא רצוי ובודד. כאשר שמים לב לזה בטיפול. ניתן לשנות את ההתיחסות. עצם ההכרה ו"נפילת האסימון" ללמה זה קורה לי, יוצרת שינוי רב. זהו רק הסבר אחד מני רבים.. אני ממליץ לך לבחון את הנושא הזה בטיפול. אם תרצי את מוזמנת להתיעץ איתי או עם צוות שדות לגבי מטפל\ת מתאים עבורך. בברכה נתי רוזנבלום פסיכותרפיסט ומטפל זוגי מוסמך 7315596 - 03 -nati.rosenblum@gmail.com
|
|
|
מדריך לבחירת איש מקצוע
|
|
|
|
|
|
|