אני תלמידה בכיתה י''ב ואני בת 17.
הבעיה שבגיל צעיר  הייתי ילדה חסרת ביטחון.
ובגלל זה כמעט לא היו לי חברים , ולא יצאתי ולא ביליתי הרבה .
עכשיו אני בת 17 , ואני עדיין חסרת ביטחון אך לא כמו פעם.
הבעיה שאני לא מרגישה 17 , זה נראה לי גיל ממש מתקדם וכו , ואני מרגישה שפיספסתי הרבה דברים שיכלתי
לחוות בגילאי 12-15 , ולא עשיתי את זה , ואני מרגישה ממש רע בגלל זה , כי זה לא יחזור יותר .
ואני ממש לא רוצה להיות יותר מ17 כי העתיד כל הזמן מדאיג אותי , וממש קשה לי אם זה .
כל מי שאני מכירה בגילי ממש רוצים להיות כבר גדולים , ואני היחידה שלא , כי נוח לי להיות במסגרת בית ספרית , בלי הרבה דאגות וכו .
אז זה שתי הבעיות המרכזיות שמעסיקות אותי הרבה .
1.אני כל הזמן חושבת על זה שפספסתי הרבה דברים שיכלתי לעשות שהייתי ילדה צעירה , כי בגיל צעיר יכולים להתנהג איך שרוצים , ואנשים לא יחשבו שאת ילדותית , ועכשיו אני מרגישה שזה לא אותו דבר , צריך יותר אחריות.
כל הזמן הסתגרתי בבית , במקום לצאת להכיר חברים, בנים, בילויים,ללמוד ביחד עם חברים.

2.הפחד מהעתיד , אני בכיתה י''ב ואני ממש לא רוצה לעזוב את המסגרת של התיכון .
כי אחר כך זה ממש החיים האמיתיים , אני יצטרך להיות אחראית , לדאוג מה לעשות עם העתיד וכו.
ואני ממש מפחדת מי זה , זה לא עוזב אותי , אני מרגישה עדיין ילדה ואני לא מכונה לזה .

אני מקווה לקבל עצה איך להיפטר מהדאגות והחששות של העבר והעתיד (:

שלום רב,

בימים אלה עולה בערוץ 2 תכנית דוקומנטרית, שתעסוק בעולמם של בני הנוער בישראל .
גיל ההתבגרות מביא עימו התמודדויות חדשות, לפעמים בלתי צפויות, עבור נער/ה צעיר/ה, שלא תמיד יודעים כיצד להגיב למתרחש סביבם. בסרט אנו מעוניינים להציף נושאים שמטרידים את בני הנוער, ובאמצעותם לעלות את המודעות לנושאים הללו ולהקל על הנער/ה.  
אנו מחפשים בני נוער שייקחו חלק בסרט, ובכך יתרמו לכלל מתוך ניסיונם האישי.  
אשמח לענות על כל שאלה בנוגע לסרט לכל המעוניין

doco2shot@gmail.com

שלום דן,
אני לא בטוחה שיש פתרון קל וברור לדילמה שלך.
אני מבינה מדבריך שהחשש שלך הוא שהמפגש עם בני משפחתך יעורר רגשות ותחושות שאתה מעדיף לא להרגיש- אשמה, כעס, אולי גם אכזבה ועלבון על ניתוק הקשר. אלו תחושות לא נעימות, ואני מבינה את הרצון שלך להמנע מהן. לצד זאת, אני מבינה גם את הרצון שלך להמנע ממאבק עם אמא שלך על הנושא.
כפי שכתבתי לך, אני לא חושבת שיש "פתרון קסם" להתמודדות עם המצב- הדבר היחיד שאני יכולה לומר הוא שהרגשות שאתה חושש מהם כנראה מוכרים לך וקיימים ברמה מסוימת בכל מקרה ולכן ייתכן והדרך היחידה היא פשוט לחוות אותם ולהיעזר באנשים סביבך כדי לעבד ולהתמודד עמם, במידה ויתעוררו בעוצמה. אם אתה מרגיש שאמא שלך לא מתייחסת ברצינות לרגשות שלך בנושא, אני מציע שתנסה למצא כתובת אחרת- אביך, אח, חברים או לחלופין, אתה יכול לפנות לשיחה בצ'ט של על"ם- צ'ט אנונימי לבני נוער בו אפשר לשוחח עם אחד המתנדבים ולקבל מענה ושיחה מקיפים יותר ממה שמאפשר פורום.
כתובת הצ'ט:
http://www.yelem.org.il/yelem/yol.asp

ליטל

קודם כל ליטל, תודה רבה על כל מה שאת עושה כאן...
אוף, פשוט נמאס לי. אמא שלי מחרפנת אותי. ולא רק אותי, את כל הבית.
היא כל הזמן עצבנית, לא משנה מה. מאז שאני זוכרת את עצמי ואותה אני זוכרת אותה עצבנית. היא כל הזמן צועקת, כל הזמן כועסת. על המשפחה, ברור. כשבאים אורחים וליד חברים היא הכי מדהימה ונעימה שיש.
כל פעם יש לה תירוץ אחר לעצבים... בהתחלה זאת הייתה הפטריה בבטן, עכשיו כשהפטריה נעלמה זה בגלל שהיא כבר 18 שנה בבית ולא עובדת ונמאס לה. עכשיו כשהיא התקבלה לעבודה, זה בגלל שהיא עייפה ואין לה כוח אלינו...
היום אני והאחים שלי ואבא שלי ניקינו את כל הבית. ממש, ניקיון פסח. היא חולת ניקיון בנוסף לכל, ונושא הסדר הניקיון הוא מה שמביא לה את הקריזה ברוב מוחלט של המקרים... בקיצור, עבדנו על זה מהבוקר עד אחה"צ. עשינו הכל... תלינו כביסה, הורדנו כיסה, ספונג'ה, כלים, אבק, אני הכנתי לה ארוחת ערב... רק שתהיה מרוצה כשהיא חוזרת מהעבודה. אז היא חזרה. אכלה. דיברה איתנו קצת, ישבה לראות עם אח שלי סרט כי היא הבטיחה לו... ואז זה התחיל. זה תמיד ככה. אח שלי ביקש ממנה משהו, לא זוכרת מה. "די, מספיק. אני לא עומדת על הרגליים כבר! תראו איך הרגליים שלי נפוחות! רציתי ללכת לישון וכל המיטה שלי מלאה בכביסה!! למה אחרי יום עבודה שלם אני צריכה לעמוד ולקפל כביסה?! אני עייפה! אני רוצה לישון!"
היום די התפוצצתי (אני טיפוס די רגוע, ככה שגם ההתפוצצות שלי זה לא באמת התפוצצות...) ואמרתי לה שהיא לא מסוגלת לומר מילה אחת טובה. אמרתי לה שכל היום עבדנו על הבית, אז שכחנו לקפל את הכביסה שהייתה על המיטה, אז מה?!
כמובן שהיא התחילה לצעוק עליי שזה לא נכון, ושהיא 18 שנה עבדה על הבית הזה לבד בלי עזרה של אף אחד, והיא אף פעם לא השאירה לנו כביסה על המיטה כשחזרנו מבית ספר!
זה קורה תמיד. תמיד. תמיד. היא תמיד מוצאת את הדבר הקטן להתעצבן עליו ולעשות דרמה. אבא שלי מביא לה מיליון דברים מהשוק, אבל אם הוא שכח את הפטרוזיליה שהיא ביקשה? "למה לא הבאת לי פטרוזיליה?! למה תפוחים ירוקים?1" היא לא מסוגלת לתת מילה טובה וזה משגע... היא תמיד כועסת, תמיד באה בטענות... תמיד צועקת. ואני אוהבת אותה, בגלל זה נמאס לי. אני רוצה שיהיה לה טוב, אבל היא תמיד מתלוננת... לפעמים אני מרגישה שאנחנו רק נטל עליה (היא גם אוהבת להגיד את זה בעצמה) ושאנחנו גורמים לה לעצבנות הזאת.
סליחה על החפירה, אני פשוט לא יודעת מה לעשות... מה עושים כדי לשפר את המצב...?
תודה מראש...

שלום רב,
שמי מעיין,בת 19.
כרגע אני בשירות לאומי.
לאחרונה,עולים בי תהיות מה אעשה אחרי השירות,ואני נותרת אובדת עצות.אין לי שמץ של כיון .מהתייעצות עם הורים וחברים קרובים הם אמרו לי לשאול את עצמי -מה אני אוהבת לעשות?במה אני חזקה/חלשה?למה אני מתחברת יותר?איפה אני רואה את עצמי בעוד כמה שנים?
לצערי הרב, אין לי תשובות לשאלות הללו,דבר שמתסכל אותי מאוד..
חשוב לציין שסיימתי בי"ס בהצטיינות .
אני טיפוס שמסתדר במסגרות שמוכתבות לי,ולא כאשר יש לי את יכולות הבחירה.ברגע שנותנים לי את האפשרות לבחור-אני נוטה לטעות..וזה קרה לי הרבה במהלך החיים.
למשל,בשירות הלאומי-התחלתי לעבוד במקום מסוים-תקן משרדי,אך לא הסתדרתי שם ועזבתי לטובת תקן שבחיים לא העלתי על דעתי שאלך אליו -חינוך בבית ספר יסודי .אפילו האנשים הכי קרובים אליי התפלאו(כי אכן זה מפליא...אני לא טיפוס שמתחבר לילדים קטנים,אני נורא רצינית ולא הכי מתחברת לתחום של החינוך...).
כמו כן,לא הייתי בטוחה האם ללכת לש"ל/צבא.
בקיצור,מה שאני מנסה להגיד,שאני לא יודעת מי אני,ואני לא יודעת איך למצוא את התשובות לכל השאלות האלה.אני מפחדת לעשות טעויות בשלבים האלה ולא תיהיה לי יכולת לתקן אותם.
זאת שאלה קצת לא הגיונית...אבל איך אפשר למצוא את עצמי?לדעת מי אני?
תודה רבה,
מעיין.

אני וחברה שלי קיימנו יחסי מין עם קונדום, מוגנים, לאחר שהאקט נגמר (כשהיא מעליי) התברר שהקונדום נשאר בתוכה, גילינו את זה לאחר שהיא ירדה ממני ושנינו שכבנו אחד לצד השני במיטה. כשהוצאנו אותו הוא היה ריק מנוזל זרע והשאלה שלי היא האם יש סיכוי שהיא בהריון?, חשוב לציין שפעם אחרונה שהיא קיבלה מחזור היה לפני חודש, והאם כדאי, גם אם לא בטוחים כלל, לקחת את גלולת היום שאחרי?
תודה.

אני תלמיד כיתה י"א ושחקן כדורסל מצטיין, השנה יש הרבה בגרויות ועומס לימודי יותר משנה שעברה וגם הכדורסל שואב ממני המון כוחות, הכל משפיע אחד על השני
ואני מרגיש קצת אבוד לפעמים, לחצים לפני משחקים, קשיים עם המאמן משפיעים על התפקוד הלימודי.
מה דעתך? מה עליי לעשות?

התחלתי לפני חודשיים להשתמש בגלולות, ויצא לי לשכוח גלולה אחת (האחרונה בחפיסה), רציתי לדעת האם אני עדיין מוגנת? ואם להתחיל את החפיסה החדשה? אודה לתשובה מהירה!!

היי ליטל תודה על התשובה. אתמול בערב קראתי את תגובתך וכל הלילה ישבתי  על המחשב להבין מזה בעיות קשב וריכוז. יש את זה לשני ילדים מהכיתה שלי ותמיד הם מקבלים הארכת זמן. אני מפחדת שאם זה באמת מה שיש לי אז ההורים שלי יתאכזבו ממני, כי אצלנו במשפחה כולם היו תלמידים טובים.
בכל מקרה חיפשתי כתבות על לימודים ועל ההפרעה הזו וחוץ מהמון כתבות באנגלית (שפה שאני קצת חלשה בה) מצאתי כתבה שמישהי מתארת את החיים שלה עם קשב וריכוז והנסיון שלה ללמוד לתואר ראשון, אז נכון אני רחוקה עוד מלהיות באונברסיטה אבל בוא נגיד שהציונים שלי היום ישפיעו על קבלתי לאונ' . הבחורה שם הלכה לאבחון של קשב וריכוז.
רציתי לשאול אותך ליטל אם את יודעת מה עושים באבחונים האלה, אני קצת חוששת להתקשר בעצמי, או לפנות ליועצת כמו שהצעת.
זו הכתבה: http://cafe.themarker.com/post/2290232/