פורום מתבגרים

שלום ליטל,

אני בן 16.

ברצוני להודות לך באופן אישי על תמיכתך, על עזרתך ועל רצונך הטוב לעזור לאנשים הזקוקים לעזרה.

אני מאמין שעזרתך תרמה רבות לזקוקים לה, אז אודה לך גם בשמם.

כולנו כבני אדם זקוקים למילה טובה מדי פעם, ולך מגיעות מילות טובות רבות.

כן ירבו אנשים כמוך, המוכנים לעזור ולייעץ.

עלי והצליחי!

תודה רבה בשמי ובשם אלה שעזרת להם כל כך ,

עומר חבד.

אממ, אני בר, בן 16...
יש לי הרבה בעיות, וכבר כתבתי כאן כמה פעמים.
אחת הבעיות שמטרידות אותי אולי נשמעת מפגרת אבל..
אוקיי, יש לי טינטון בשתי האוזניים, ולכן כשאני הולך למסיבה אני שם אטמים.
אני נער הומו, ואחת הדרכים שעוזרות לי להשלים עם עצמי, ויותר מזה להיות גאה ולהרגיש בר מזל שאני כזה, אילו המסיבות האלה שמארגן ארגון נוער גאה בשם "איגי".
הבעיה היא שהאטמים מורידים 90% מההנאה במסיבה, אין חשק לרקוד, לזוז, שום דבר.
פשוט יושב כמו בוק.
המסיבות האלה משחררות אותי בד"כ, משכיחות ממני את הבעיות שלי ומשאירות אותי שמח למשך לפחות שבועיים.
הן גם מאד עוזרות לי להשלים עם עצמי.

שאלתי היא איך אני אמור להתמודד עם המצב?
אולי זה נראה לך כאילו יצאת מפרופורציות אבל באמת שזה נורא מטריד אותי :\
ממש מדכא.
אני גם חושב שצריך לעשות בחיים האלה את מה שעושה לנו טוב, וחבל לי שלקחו ממני את אחד הדברים שהכי עושים לי טוב.

תודה מראש, בר.

שלום , אני בן 14 .
אני לומד בחטיבה , כיתה ח' . אני מגדיר את עצמי כאאוטסיידר קיצוני , בגלל תפיסות העולם שלי , האמונה שלי והיחס שלי לאנשים , אני לא מתחבר לחברה הקיימת .לפני הכל , אני חייב להגיד שיש לי המון חברים , שרואים בי דמות אסרטיבית ולפעמים אפילו מנהיגה אבל עדיין , אאוטסיידרית .
אז ככה , הכל התחיל כביכול מהטיול השנתי של אותה השנה , שאני הולך עם חברים בערבים אבל מוצא את עצמי לבד , כשכל אחד מוצא לו ידיד או ידידת נפש , אהבות וכו' . מאז הותקפתי בדידות קשה (בסביבות אפריל אותה השנה) . מאז התחלתי להדרדר - התחלתי לשים לב שבדרך כלל אני נמצא לבד ברגעים קריטיים , רגעי אמת , והתחלתי לחשוב שכנראה אהיה כך גם כל חיי - שוב , יש לי המון חברים , שבדרך כלל שואלים או שואלות מה קורה כשאני ב"באסה" . התחלתי לחשוש שאהיה בודד כל חיי . מה שעוד יותר תיסכל אותי שאני תיד האדם הראשון שיעזור לכל אחד בחברה , ויודעים ורואים את זה . אבל כשאני במצוקה לא ממש עוזרים לי ואם אני פורק זה תמיד אותו ה "עזוב אותך שטויות" או "חח מה אתה מפגר" ....
אני מתחיל לחשוב שאף אחד לא יכול להבין אותי , ושאני פשוט מיוחד , לרע .
הדיכאון המשיך לכך שאני הייתי בא הביתה , לא אוכל ולא מכין שיעורים , אלא שם מוזיקה (רוק ומטאל המועדף ) , בדרך כלל בלדות ושירים דכאוניים וישן. אני מזדהה עם המילים שבשירים כאלו רבות , ואני מרגש שזה הדבר שמבטא אותי בדרך הטובה ביותר . התחלתי להתרחק מחברה . אני מיואש מאוד , ואני חשבתי על התאבדות , אבל בעקבות סרט שראיתי אני חושב על בריחה . אני מגדיר את עצמי בודד , שונה , דחוי וחסר אונים .
איך אני אוכל לצאת מזה ?
בתודה מראש , א' .

שלום ליטל,

אני בן 16.

יש לי חברה, ואין לתאר את האהבה שלי אליה.
אנחנו כבר יוצאים מעל לחודש, ועל ידי מילים בשיחות וירטואליות (כלומר דרך המחשב, מסנג'ר.) אנחנו מראים אחד לשנייה כמה אנחנו אוהבים זה את זו. אנחנו לא מתראים הרבה, מפני שהיא ואני מתגוררים בערים אחרות, ולא קל להיפגש כאשר אנו נתונים לחסותם של הורינו, ואין אנו עצמאיים לחלוטין.
היא לא החברה הראשונה שלי, כבר היו לי 3 בעבר. זוגיות ואהבה אינם זרים לי.
לעומת זאת, לחברה שלי אין ניסיון, היא בגילי, אך היא לא חוותה אהבה וזוגיות בעברה.
אותם המילים שאנו מבטאים כבר איבדו משמעות מבחינתי, אני מעוניין ליצור איתה מגע פיזי, ולממש את האהבה.
ניסיתי ליזום נשיקה, אך היא לא זרמה, בטענה שאני יקר לה, ושהיא פוחדת שהיחס שלי כלפיה ישתנה לאחר נשיקה.
היא חוששת לאבד אותי, וכנראה שגם חוששת שיהיה לה שם של "נותנת" בקלות, או לכל אחד.
האם יש דרך שבה אוכל לשבור את המחסום שמונע ממנה להתקרב אלי?

תודה,
א'

אחותי הקטנה תמיד לפני מחזור מתחילה להשתגע, משתנים אצלה מצבי רוח, עצבנית ואז נחמדה מדי
היא אומרת שממש קשה לה ככה
אני יודעת שזו אחת תופעות שיותר קל לטפל אם למשל לוקחים גלולות. דברתי עם רופא נשים שלי והוא אמר שגלולות כמו פליים למשל יכולות לשפר את המצב הזה ואחותי גם מעוניינת להפסיק את זה השאלה איך לדבר עם אמא על זה כי אחותי רק בת 16

שלום אני בן 15 אני חייב עזרה דחופה אני לא יודע מזה
(אני מטופל בקונצרטה ורטלין)
אז כך זה הבעה התחילה מלפני 3-4 חודשיים אבל אני רוצה ללכת להתחלה מלפני שנה וחודש (אז הייתי על קונצרטה במינון של 72) התחלתי לאונן מידי פעם ככה סתם בשביל להוריד מעמסה רגשית ולהשתחחר מהרגשת הקרונצרטה (ככה חשבתי הגוף שלי הטעה אותי) ולאט לאט התחלתי להתמכר בהתחלה לא היה לי בעיות כלל אבל בשלב מאוחר יותר אחרי חצי שנה חודש-חודשיים מלפני שהתחילה לי הבעיה התחלתי להרגיש אחרי אוננות מין דיכאון כזה ולא ידעתי למה הדיכאון בהתחלה היה נמשך יום גג (חשבתי שאולי זה יעבור מתי שהוא) אז בימים האלה המוח שלי היה מתעתה בי (הייתי מכור לאיזה משחק מלפני כמה שנים ולא ידעתי למה רציתי לחזור לשחק בו) ואחרי אותו היום שהדיכאון החשק היה עובר לי (המשחק הזה הרס לי חלק מהחיים וכל כך שנאתי אותו שלא רציתי להתקרב אליו בהתמכרויות לשחק עד מאוחר בעיה עם המשפחה ועד כמה דברים ועד מלפני שנה שפרשתי מהמשחק מחקתי כל קשר שהיה לי אליו במחשב) אז זה היה מחזיר אותי למשחק ואחרי יום החשק עובר הכל נעלם! ואז נוצר גלגל הייתי מתחיל למוחק עוד פעם ומתקין שוב הייתי מחפש באינטרנט דרכים או תוכנות איך למחוק כל דבר לצמיתות ואז הייתי מוחק כל זכר אליו זה נמשך ככה חודשיים אולי חודשיים וחצי ככה כל פעם הייתי עושה אותו דבר עד שפעם אחת שנשבר לי מהמשחק רציתי למחוק את התוכן שיש בתוכו זאת אומרת את הדמויות שאני לא אוכל לחזור אליו אף פעם דווקא באותו יום שרציתי לעשות את זה המשחק הוציא חוק חדש באותו משחק שצריך לשנות את הסיסמא כל כמה חודשיים דווקא באותו היום ונחסמו לי איזה 2-3 משתמשים אחד היה השחקן הראשי שלי (היה לי עוד איזה 5-6 שלא נחסמו) ומאותו הרגע התחילה הבעיה הצלחתי למחוק את ה5-6 משתמשים שלא נחסמו אבל מה שנחסם לא הצלחתי לשחזר את הסיסמא של אימייל בשביל להכנס לאותם שחקנים ובכלל שלא הצלחתי להכניס להדמות הראשית היה הורג אותי ממחשבות מתסכלות התחילה הבעיה שלי הייתי מחפש לילות וימים דרכים לנסות למחוק את אותו משתמש ללא הצלחה ואז נכנס בי מין טירוף התחלתי למחוק כל דבר שיש באינטרנט שקשור או קושר אותי לאותו משחק כל דבר שקשור הודעות בפורמים אימייל מידע רשום במחשב אפילו פרמטתי את המחשב כמה פעמים אני יתן דוגמא למה שעשיתי למשל ההודעות בפורומים הייתי משנה אותם לאפשרות הכי קטנה עם כמה שפחות תויום ( בדרך כלל זה היה אא או ... או פחות נקודות בהתאם לאפשרות לא יודע למה דווקא אותם תווים אבל זה התחיל להיות הפרעה כמו טיקים) ככה כמה שבועות הייתי עושה את הדברים הללו הייתי משנה את הסיסמאות של החשבונות שלי שלעולם לא הוכל להיכנס או את האימיילים מוחק כל זכר אליי כמה שאפשר עד שקרה עשיתי כמה טעויות והייתי משנה את הסיסמא ושוכח לשנות את האימייל כמה פעמים זה קרה לי ולא יודע למה התחלתי להרגיש כאבים חזקים בבטן ובראש מין תחושת תיסכול כזאת  שלא תגמר חשבתי שחברים שלי או מישהו שקרוב אליי יגלו שאני שיחקתי במשחק הזה (לא יודע למ הרגשתי שאם הם יודעו יתיחסו אלי אחרת) נכנסתי להטרף חשבתי שבעתיד שלי שכל כך הרבה אנשים סומכים עליי שאם אני יצליח בחיים אנשים יראו ששיחקתי במשחק לא יודע למה הרגשה שעשיתי משהו רע ששיחקתי במשחק  מפה התחיל הבעיה הגעתי לאתר שבשביל למחוק את המידע שרציתי וזה לא בטוח שהוא ימחק בכלל הייתי צריך לשבת ימים על המחשב בשביל לצבור נקודות (הייתי צריך לצבור נקודות ואז לנסות להעיבר אותם לחשבון אחר ככה יחסמו אותי( וגם זה לא בטוח שהמידע ימחק מאותו רגע כשחשבתי על זה הכאבים גדלו בצורה משמעותית וחדה גם בראש וגם בבטן החלטתי לעזוב את האתר ההוא (כשהוא שמור בראש שלי) והתחלתי לחפש עוד דברים עוד מידע שאולי זה יפגע בי עכשיו או בעתיד אבל לא הצלחתי להגימל מאותו אתר אחרי כמה ימים הכאב ירד קצת (הייתי בביתי חולים ובמרלם הרבה פעמים ולא גילו שם פגע בגוף שלי או מצוא שם מחלה בבטן או בראש) (התחלתי להחסיר הרבה מבית הספר וירדתי מהמינון הקונצרטה 72 ל36 בתקווה שהכאבים אולי מהכדורים) עכשיו כל פעם שהייתי מאונן הדיכאון היה נמשך 4-5 ימים הרגשה של חנק בגף  ועם זאת הכאב היה גודל באותם 4-5 ימים הללו בצורה עוד יותר גדולה ממש של שיתוק ובכי והמחשבות לא עזבו אותי בנוגע לאותו אתר (מי פה התחיל הבעיה של ה3-4 חודשים) בעיה הייתה שניסתי להגמיל מהאינון בגלל שהכאב היה מתחזק לאותם ימים של הדיכאון עד שנשבר לי (לא הצלחתי להגמיל) והחלטתי שאני ינסה את השיטה שהזכרתי שאולי זה יצליח והמידע ימחק ואני יעזוב את החרא הזה אחרי שאני ימחוק את המידע ואז כל פעם שהייתי מנסה את השיטה הכאבים היו כל כך חזקים גם הראש והבטן עד שלא יחלתי להחזיק מעמד והייתי מוותר ככה כמה פעמים עד שהחלטתי שאני יעשה את זה עד הסוף ומאותו רגע הכאבים לא עזבו אותי לנפשי זה התחיל להיות כמו דקירות בבטן והיום כשאני חזרתי לאתר שוב פעם הראש שלי לא עזב אותי מכאבים חזקים ממש עכשיו אני לא מבין ממה הבעיה נובעת בבקשה עזרה אני לא יכול להמשיך כבר עם הגלגל הזה של לאונן מחשבות וכאבים חוזרים שוב 4-5 ימים עוברים זה יורד עוד פעם אני עוזב את האתר ההוא וחוזר על עצמו בבקשה אני רוצה לדעת מה קורה איתי אולי זה הפרעה טורדנית כפיאתית או דיכאון בבקשה עזרה דחוף לפני שאני יתמוטט

זה שוב אני,אני שמח שענית לי על השאלה מקודם אני מסכים איתך וחושב גם שאני צריך לפנות לאיש מקצוע בנושא הזה כי זה מקשה עלי מאווד וגם יש הרבה מאווד אפקטים לדבר הזה כמו שאני כבר בתהליכי יציאה מהצבא מעדיף להישאר בבית רוב הזמן את יודעת..עכשיו שאלה אחרונה כמה טיפולים את חושבת שנידרש ? וכמה עולה בערך טיפול ממוצע
תודה !

היי

אני לא רוצה ממש לפרט כאן אבל אני זקוקה לפסיכולוג כבר לא מעט זמן.(אני בת 16)
אין לי אבא,ואף אחד לא יכול לתאר את ההרגשה שיש בי כל יום מאז שאני חיה(הוא נפטר כשהייתי תינוקת).
אני מרגישה שהחיים שלי בזבל,וחשבתי לא מעט פעמים על התאבדות.
יבוא יום ואני אקבל התמוטטות עצבים או יעשה לעצמי משהו. אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך באורח חיים הזה יותר,עד שמשהו מסתדר ונהיה טוב-הוא שוב נהרס.

אני חייבת מישהו לדבר איתו,וכל הזמן אני דוחה את האפשרות של פסיכולוג משתי סיבות:
1.איך לספר לאמא שלי שאני רוצה ללכת לפסיכולוג,והאם בכלל אני חייבת לספר לה שאני מתראה עם פסיכולוג.
2.בעיות כלכליות שיש לנו במשפחה,ואני לא חושבת שכדאי להשקיע את הכסף שאמא שלי מרוויחה/שאני מרוויחה בעבודה בקיץ בפסיכולוג.

אשמח לעזרה,אני מרגישה ייאוש,אני מרגישה מותשת וממוטטת מבחינה נפשית ורגשית.
תודה

ילדנו בן 13.5 (כיתה ז').. אם זה היה תלוי בו, רוב רובם של שעותיו הפנויות הוא היה שוכב על הספה ובוהה או לחילופין מציק לאחיו הצעירים.
כאשר אנחנו מציעים שיעשה משהו, הוא לוקח את רשימת הקשר, מרים טלפונים ובדרך כלל מוצא מישהוא לשחק איתו טניס או להפגש. כאשר מציעים שיקרא, הוא לפעמים יקח ספר ויקרא. כאשר מציעים שיטייל עם הכלבה, הוא יקח את הכלבה לטיול. אף פעם לא יוזמה שלו, תמיד יוזמה שלנו.
אין לו חברים קבועים. בכיתה שלו, הילדים לא כל כך מתאימים לו, אך אינו מעוניין להחליף כיתה. אין לו בעיה ליצור קשרים עם ילדים מכיתות אחרות או ילדים ממסגרות אחרות (מחוץ לבית הספר) אך אינו מהדק קשרים עם אף אחד. כאילו צף באוויר.
גם בלימודים הוא צף. יושבים לו על הראש שילמד - הוא מוציא ציון הכי גבוה בשכבה. אם לא מזכירים לו ללמוד - יקבל בשאננות 30 ו 40 בלי להתרגש.
אנחנו לא יודעים מה יגרום לילד להתעורר. ...
האם נתקלת במקרה דומה ? האם יש לך רעיון כיצד "להעיר" אותו ?

שלום גלית
אני רציתי לשאול,הרבה פעמים ביום קורא לי שאני חושב על המוות כאילו ממש ממש הרבה דברים כמו זה יכול לקרות כל רגע ומה אני עושה אם החיים שלי ושאני יכול לתכנן הרבה דברים ופיתאום הכל יעלם בשניה ועוד הרבה מחשבות מאווד מפחידות שזה ממש ממש מדכא אותי לפעמים
רציתי לדעת אם זה נורמלי ומה אני יכול לעשות אם זה כי זה פשוט הורג אותי נפשית
תודה על העזרה