פורום מתבגרים
גיל ההתבגרות מעמיד בפנינו אתגרים הנוגעים לתחום החברתי, הזוגי, הלימודי והאישי ולא פעם מלווה בקשיים הנוגעים לתחומים אלו: למה ההורים לא מבינים שאני זקוק ליותר עצמאות? כיצד להתמודד עם פרידה מבן/בת זוג? איך לשפר את מצבי החברתי? למה אני אף פעם לא מרוצה מהגוף שלי? איך להתמודד עם תחושות ייאוש ודיכאון? בפורום מתבגרים תוכלו לקבל תמיכה והכוונה ראשונית בנושאים אלו ואחרים המעסיקים אתכם. עם זאת, הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה
על מנהלי הפורום:
אלון צמחוני הוא פסיכולוג קליני, מטפל במבוגרים, מתבגרים, הורים וזוגות, ומנחה קבוצות. מתמחה בהפרעות אכילה, טראומה, דיכאון, חרדות, התמכרויות ומשברים. ליצירת קשר: 0544335118 או alonzim11@gmail.com עדי קונץ גולדמן היא מטפלת משפחתית, זוגית ופרטנית ובעלת ניסיון בטיפול בילדים בגילאים שונים. עובדת כיום במרכז הורים וילדים, בתחנה לטיפול משפחתי ובקליניקה פרטית. כמו כן, מדריכת סטודנטים לע"ס. ליצירת קשר: 054-9988419 או adi.kuntz@gmail.com
| |
נושא |
 |
נכתב ע"י מישהו ב - 12.09.10, 20:49
זה מוזר
כשהייתי קטן, אני חושב שבגיל גן, אני לא זוכר כל כך, היה לי בן דוד (גדול ממני באיזה כמה שנים... אני לא בטוח כמה, אולי 6)
בקיצור, הוא היה מלטף אותי ורוצה שאני אלטף אותו בחזקה, והרגשתי כמה פעמים שהייתה לו זיקפה...
בכל מקרה, יום אחד סיפרתי לאמא והיא רתחה (היא לא הראתה, אבל לימים אני יודע), ומארוחות שישי כל שבוע כל המשפחה אצל סבתא, היה שבוע שאנחנו לא באים ושבוע שאותה אחות ומשפחתה לא היו באים (והאחות הקטנה תמיד באה).
בכל מקרה, העניין גרם לי להרגיש שהרסתי את המשפחה, עבר לי.
הייתי אצל פסיכולוג בלי קשר, בגלל דיכאון, וכשדיברנו על זה הוא אמר שזה לא נורא.
מאז, העניין לא מעניין אותי כבר ואין לי בעיה לראות תמונות של הבנאדם בפייסבוק...
וזה מוזר, כי פעם זה היה גורם לי להיות מאד עצב ולבכות (ובכלל כשראינו אותו פה ושם חשכו עיני, הרגשתי הכי חרא בעולם)...
מה זה אומר?
תודה מראש
|
|
 |
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 14.09.10, 16:43
תגובה: זה מוזר
שלום לך.
איני יודעת איך הרגשת והאם אתה זוכר את התחושות שליוו את אותם מגעים עם בן הדוד בילדות, אבל מהתגובות שאתה מתאר (הכעס של אמא, הבכי שלך), אני מתארת לעצמי שזו היתה חוויה לא פשוטה עבורך: בן הדוד- אדם שבטחת בו- ביקש ממך לעשות משהו שבהחלט לא התאים לגילך, והתלונה שלך לוותה בחוויה של אשמה כבדה על הרס המשפחה.
אמנם כתבת שהדיכאון שחווית לא קשור לנושא, אבל לפעמים הדברים קשורים ברובד עמוק יותר ופחות גלוי, מאחר ואירועים מיניים כמו האירועים שתיארת לא פעם משאירים חותם רגשי של אשמה, בושה בגוף, עצב, קשיים חברתיים ועוד.
כמובן, לא תמיד ניצול מיני משפיע כך אבל זו בהחלט אפשרות.
אתה כותב שהנושא הפסיק לעניין אותך מאז שהפסיכולוג אמר שזה לא נורא, אבל מעצם העובדה שאתה כותב כאן, אני מבינה שהנושא עדיין מעסיק אותך. העיסוק שלך בנושא טבעי ומובן, מאחר ונשמע שהוא נשאר פתוח ולא זכה לעיבוד מלא.
אם אתה מרגיש שהנושא עדיין מעסיק אותך, או שאתה מתמודד עם קשיים רגשיים אחרים, אני בהחלט ממליצה לפנות לטיפול שיאפשר לך לעבד לעומק גם את הקשיים וגם את הנושא המיני.
ליטל
|
|
נכתב ע"י May ב - 04.09.10, 0:01
בעיה - (המשך)
תודה על התשובה
אני חושבת שהפוך על הפוך קצת קיצוני מדי...
אני עדיין מתלבטת אם ללכת לטיפול או לא, די קשה לי להגיד את זה להורים שלי למרות שהם יסכימו, אבל בכל מקרה אם אני אחליט שכן אז זה יוכל להתחיל עוד בערך חודש... יש משהו שאני יכולה לעשות בינתיים לדעתך כדי לשפר את ההרגשה שלי?
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 05.09.10, 17:39
תגובה: בעיה - (המשך)
שלום MAY,
קודם כל- אני בהחלט מבינה את הקושי לשתף את ההורים, אבל רוצה להזכיר שטיפול בנפש הוא לא פחות חשוב מטיפול בגוף, כאשר יש מצבים של דיכאון ומצוקה. כפי שלא היית מהססת לבקש מהורייך לממן לך טיפול רפואי אילו היית סובלת ממחלה פיסית, כך אני מאמינה כי את ראויה לבקש עזרה גם בתחום הנפשי.
בינתיים, אני חושבת שחשוב שתתמקדי בעשיית דברים שאת אוהבת ובניסיון לחזק קשרים עם אנשים שיש לך קשר מסוים איתם. גם אם זה נראה כמו "סתם למלא את הזמן", לפעמים עשייה מעוררת הרגשה טובה. לכי לים, לסרטים, נסי לקבוע פגישה גם עם אנשים שלא מאוד קרובים אלייך. ממליצה גם לבדוק האם יש תחביב כלשהו שמושך אותך ואת יכולה להשקיע בו.
מעבר לכך, הדבר החשוב ביותר הוא שלא תישארי לבד עם התחושות. את מתארת שחלק משמעותי בקשיים שלך הוא תחושת הבדידות, ואני מאמינה שאם תוכלי לחלוק עם מישהו מההורים/מכרים את התחושות, יוקל לך. אם את מרגישה צורך לדבר ואין עם מי, את יכולה גם לפנות לצ'ט האנונימי של ער"ן. מנסיוני, פונים אליו לא מעט בני נוער במצבך.
אבל שוב- אל תוותרי אל עזרה מקצועית. אין סיבה לסבול, במיוחד כשאת יודעת שהורייך יאפשרו את הטיפול ויבינו את הצורך בו.
ליטל
|
|
נכתב ע"י קים ב - 02.09.10, 12:21
לא היה לי חבר
טוב אז ככה ... אני בת 15 וכמעט לכל החברות שלי כבר היה חבר או יש אבל אני עדיין לא הייתי עם אף בן..יצא לי להתנשק וקצת מעבר אבל שומדבר שהוא באמת רציני
חשבתי שאולי זה קשור לסכרת שלי ולפעמים יוצא לי להזריק לנטוס או אפידרה ליד חברים אבל אני מרגישה טוב רוב היום ואולי יש דברים כשנפגשים שאני לא יכולה לאוכל אבל לא חשבתי שזה בעיה, גם חברות שלי חושבות שזה לא קשור
איך אני יודעת למה זה קשור אז?
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 02.09.10, 18:24
תגובה: לא היה לי חבר
שלום קים,
גיל 15 הוא לא גיל חריג- לבנות רבות בגילך לא היה עדיין חבר.יחד עם זאת, אני מבינה שהיעדר חבר יוצרת תחושה של חריגות ומאוד לא נעימה לך.
קשה לדעת מדוע עדיין לא היה לך חבר, אבל אני מציעה לך קודם כל לשאול את עצמך האם את באמת רוצה, או שחשוב לך רק "ליישר קו" עם החברות? לפעמים לא מוצאים בן זוג כאשר עדיין לא מוכנים לכך- וזה בסדר גמור. אני חושבת שזה הדבר המשמעותי ביותר שכדאי לך לשאול את עצמך- מה זה בשבילך חבר? איך מרגיש לך הרעיון של להיות עם חבר? אם לחברות שלך לא היו חברים, האם עדיין היית מעוניית בחבר?
אין סיבה שסכרת תמנע ממך ליצור מערכת יחסים אך מאחר והעלית את הנושא, אני תוהה איך זה בשבילך להיות חולת סכרת? אצל חלק מהאנשים התמודדות עם בעיה פיסית מביאה לפגיעה בערך העצמי ובדימוי הגוף, ואלו משפיעים על היכולת למצא בן זוג. כמובן, אני לא מכירה אותך ולכן רק מעלה השערות לבדיקה.
מעבר לכך, אני רוצה להזכיר שוב שלהיות ללא חבר בגיל 15 זה מצב נורמלי לגמרי. לאנשים שונים יש קצב שונה, ואין בכך שום דבר חריג או בעייתי.
ליטל
|
|
נכתב ע"י May ב - 31.08.10, 20:35
עזרה
היי ליטל
קודם כל רציתי לשאול בקשר לטיפול פסיכולוגי - יש דרך לעבור טיפול בלי ידיעת ההורים? (אני בת 17 וחצי)
בגיל 11 עברתי סוג של תרפיה באומנות, הבעיה היא שהמטפלת נפגשה מדי פעם עם ההורים שלי ואם אני אעבור שוב טיפול דומה אני לא מעוניינת שיהיה למטפלת קשר עם ההורים שלי
דבר שני, מאז כיתה ז' היו לי קצת בעיות חברתיות כי הגעתי לביה"ס שלא הכרתי בו אף אחד והיה לי קשה למצוא אנשים שמתאימים לי...מאז יש לי נטייה להיכנס לדכאונות מדי פעם ולהרגיש לבד, למרות שאני מאוד מנסה לחשוב חיובי כל הזמן. היום יש לי כמה חברות "טובות", אבל אני עדיין לא מרגישה שיש לי חברה שאני באמת יכולה לספר לה הכל, או שיש חבורה שכיף לי להסתובב איתה. אני מרגישה די בודדה בביה"ס למרות שיש אנשים שאני מכירה ומדברת איתם לפעמים. אני מרגישה שבזבזתי 5 שנים מהחיים שלי, ויש לי רק עוד שנה אחת בביה"ס אז אני רוצה לנצל אותה ולהרגיש טוב..מה כדאי לעשות?
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 02.09.10, 18:16
תגובה: עזרה
שלום MAY,
שמחה לשמוע על החלטתך לפנות לעזרה. חוויה של בדידות, דיכאון ו"בזבוז" של החיים יכולה להיות קשה ביותר כאשר היא נמשכת לאורך תקופה ממושכת כל כך, ובהחלט אפשר לעזור לך להתמודד איתה ולהרגיש אחרת.
לא ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ללא הסכמת ההורים כל עוד את קטינה, אבל אני לא בטוחה שזאת סיבה לפסול את האופציה- לא בכל המקרים יש צורך בפגישות עם ההורים במקביל, ומעבר לכך- מרבית המטפלים אינם מעבירים מידע אישי להורים, אלא במקרה ומדובר בסכנה שהמטופל יפגע בעצמו או באחרים. חוויותייך ורגשותייך האישיים לא ייחשפו בפני ההורים, ואלו דברים שאפשר לסכם מראש עם המטפלת.
אפשרות נוספת להיעזר, הן ברמה התמיכתית והן ברמה החברתית היא "הפוך על הפוך" של על"ם-
http://elem.org.il/lm/cat2.asp?catid=127&ArticleID=592
מה דעתך?
כתבי לי אם אוכל לעזור בדבר מה נוסף,
ליטל
|
|
נכתב ע"י נמאס לי ב - 30.08.10, 13:24
לליטל בבקשה
עזרה דחוף,
יש לי מישהי שהיא "חברה" והיא נורא משפיעה עליי במצבים לא טובים.
היא מורידה לי את הביטחון,הדוגמאות כרגע לא חשובות,אבל היא תמיד הייתה עוקצת אותי בהרבה תחומים,על זה שאני שמנה,בציונים למשל הייתה קנאה,ונגיד וקרה משהו עם מורה היא הייתה עוקצת וגורמת לי להרגיש באסה.
היא נורא פגעה בי,ברמה שאני לא מסוגלת בכלל לתאר.
סלחתי לה המון פעמים,אבל אני עכשיו מרגישה נקודה,שדי נמאס לי,אני לא רוצה להיות יותר חברה שלה,היא לא עוזרת לי,לא כיף לי איתה,היא מאוד מעוררת אותי לרעה,וגורמת לי להרגיש לא שווה ומפגרת.
למשל,קיבלנו ציוני בגרות,וכל השנה הייתי מקבלת ציונים יותר טובים משלה,משום מה במקצועות האלה המורים ממש ויתרו לה והעלו לה,ואפילו באחד מהם היא עברה אותי בנקודה,וזה כולכך מעצבן!הרי תמיד קיבלתי 10 נקודות++ יותר ממנה אז איך היא עוברת אותי?!.
היא התקשרה לשאול על הציונים שאני נורא מבואסת לגביהם,כי כל השנה היו ציונים גבוהים ועכשיו נפלתי בבגרות.
אמרתי לה את הציונים,והיא אמרה לי משהו שמאוד הכעיס אותי"איך זה שממש חרשת ואני עברתי אותך"וצחקה,ואמרתי לה קודם כול לא חרשתי,ובאמת לא התכוננתי טוב והיא פשוט רצתה להכניס לי,עלזה שהיא לא התכוננה,אבל אני יהיה ילדה קטנה ואגיד לה?תקשיבי,את לא למדת,והמורים נתנו לך מגנים גבוהים כדי שלא תכשלי,לא אני לא אגיד,לא יורדת לרמות כאלה.זה נורא נורא פגע בי,לא מספיק שאני מתוסכלת מהבגרות,אני עכשיו צריכה לשמוע אותה אומרת את זה?אחרי שהיא עקפה אותי במקצוע אחד ובמקצוע האחר 10 נקודות מתחתי.זה כולכך מעצבן
אני מרגישה פשוט טיפשה,כשלון בלי עתיד!
נמאס לי מההערות שלה,ואני מדגישה זה חלק נורא קטן מההערות שהיא הייתה אומרת לי.
היא רוצה לעצבן אותי,לפגוע בי והינה היא הצליחה!
ואמרתי לה שאני אדבר איתה כבר..לא הראתי לה שאני כועסת.
אני עכשיו סוף סוף הגעתי לנקודה בחיי,שאני מסתכלת לעצמי ואומרת בשביל מה אני צריכה אותה?,היא פגעה בי הרי כולכך הרבה,תמיד רבה על שטויות,נורא אינטרנסנטית,אגויסטית ועוד הרבה.
עכשיו,כשהגעתי לנקודה הזאת.איך אני ממשיכה הלאה?היא איתי בכיתה,בבצפר
היא תמיד שהיינו רבות הייתה עושה לי דברים מכוערים מאחוריי הגב הרגשתי ממש בכיתה א',אני בחיים לא חשבתי שאני ארשום בפורום כזה,אבל אני מרגישה ממש אבודה איתה,היא תמיד תנסה לפגוע בי,ולתת לי להרגיש 0.
איך אני ממשיכה הלאה?מה אני אומרת לה?אם אני אגיד לה,זה בגלל מה שאמרת,היא תגיד בואנה מה את ילדה בגן,אבל פתאום אחרי זה,אני פותחת את העיניים,ושמה לב שזה מה שאנשים ניסו להגיד לי ולהראות לי,שהיא לא באמת חברה,ושהיא מנצלת אותי,ואני לא רואה את זה!
אבל......מה אני עושה?
אני הרי יודעת שאם לא נדבר,היא תרד עליי,היא תרכל עליי,היא תעשה לי דברים מכוערים,אז לכן קשה לי להגיע להחלטה הזאת,מכיוון שאני לא יודעת איך להגיד.ואני מפחדת להיפגע,כי הרי בכיתה אין לי הרבה חברות יחסית.אני ממש אובדת עצות.
ואני עולה לי"א דרך אגב.
תודה רבה ליטל,מקווה שתוכלי לעזור לי!
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 30.08.10, 18:59
תגובה: לליטל בבקשה
שלום לך.
קודם כל, אני רוצה לברך אותך על התהליך המשמעותי שערכת בינך לבינך, שבסופו הגעת למסקנה שאת לא חייבת לסבול מחברתך יחס כזה. אם כבר ניסית לדבר איתה ולהסביר, ואת מרגישה שאין סיכוי שהיא תשנה את התנהגותה, אני בהחלט יכולה להבין את הרצון שלך להתנתק.
אם אני מבינה נכון, הקושי לסיים את הקשר נובע מחשש מהתגובה שלה ומ"נקמה" אבל בין השורות, אני שומעת גם שלא פשוט לוותר על קשר, גרוע ככל שיהיה, כאשר אין לך אפשרויות חברתיות נוספות רבות. אני רוצה להתייחס לשתי הנקודות.
ראשית, אני חושבת שיהיה לך הרבה יותר קל להתנתק אם תרגישי שיש לך "גב" חברתי במקום אחר. האם יש תחום עניין, תנועת נוער או אפילו התנדבות (למשל נוער מקשיב לנוער) שאת יכולה לפנות אליהם? אלו מקומות שאפשר להרחיב בהם את המעגל החברתי בצורה משמעותית. מציעה גם להשקיע בקשרים חברתיים אחרים ולחזק אותם.
בנוסף, אני מבינה את החשש שלך מהנקמה של חברתך, אבל חשוב שתזכרי שעצם ההתנהגות שלה בכל פעם שאתן רבות מוכיחה עד כמה גם היא תלויה בך. כלומר, גם לך יש הרבה כוח ולא רק לה. מעבר לכך, אפשר לסיים את קשר החברות או להתרחק באופן הדרגתי ולא ב"פיצוץ" מעליב, וכך לצמצם את העלבון שלה ואולי גם את המוטיבציה שלה "להעניש אותך".
בנוסף, חשוב שתדעי שהתנהגויות של "ירידות", "השמצות" וכן הלאה הן מאוד לא מקובלות היום על מורים בבית ספר, כך שאני מניחה שאם תגיעו למצב הזה, יספיק שתגידי לה שאם זה ימשך כך את תאלצי לערב בכך את הצוות החינוכי. אמירות כאלו מרתיעות מאוד ועשויות לסיים את העניין תוך זמן קצר.
במילים אחרות, אני רוצה להדגיש שיש לך כוח, אפשרויות ודרכי פעולה נוספות ולכן אם החלטת לסיים את הקשר- אין לי ספק שתוכלי להתמודד עם ההשלכות. מציעה שתשקיעי את מרבית האנרגיות בחיזוק מערכות יחסים אחרות וחיוביות יותר, כך תרגישי בטוחה יותר להיפרלהתנתק.
מקווה שהדברים נראים לך מתאימים, כתבי לי אם תצטרכי עזרה נוספת,
ליטל
|
|
נכתב ע"י שי ב - 27.08.10, 17:18
פיתרון לדיכאון עמוק
שלום אני שי בן 19 כרגע
אז אנייספר על עצמי קצת אני עובד במקום טוב אם חוזה ההורים שלי תומכים מבחינה כספית אבל יש משהו שכבר נימשך איתי קרוב לשלוש שנים כל הזמן יש לי מחשבות חוזרות על מוות ,תכנון התאבדות כשאני יושב אם חברים ואפילו אם אני מדמיין איך אני הורג את כולם וכל מיני מחשבות כאלה אני מרגיש שהכל חשוך וריק מסביבי במה שאני עושה..אני חושב לפעמים בשביל מה להתאמץ הרי בכל מיקרה בסוף כולם ימותו ואפחד לא יזכור אותנו מה שווה כל המאמץ הזה בכלל
ופשוט קשה לי להסתובב בעולם הזה נה ונד אם מחשבות כאלה כל היום מה את ממליצה לי לעשות ולסייע לעצמי לצאת מהמצב הזה ומה לעשות בתור טיפול ראשוני בואי ניקרא לזה עזרה ראשונה
תודה מראש שי...
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 29.08.10, 9:56
תגובה: פיתרון לדיכאון עמוק
שלום שי,
אני שומעת בדבריך כמה קשה לחיות עם חוויה של חוסר משמעות וחוסר טעם לחיים. קשה עד כדי מחשבות על מוות.
מאחר ואתה נמצא במצב הקשה הזה זמן ממושך כל כך, אני מניחה שכבר עשית כל מה שיכלת כדי להקל על עצמך, ולכן זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית. היאוש וחוסר האמונה בכך שאפשר למצא טעם בחיים הם חלק מהמצב הדכאוני אליו נקלעת ולכן ייתכן ומקשים עליך לפנות לעזרה, אבל בהחלט אפשר לשנות את התחושות שלך. ההבנה כי אנו בני תמותה אינה חייבת להיות מייסרת, אלא יכולה להפוך דווקא לבסיס למוטיבציה לחיות, לעשות ולהגשים את עצמך. אבל לשם כך צריך להיעזר. מאוד קשה לצאת לבד ממצב של יאוש ודיכאון, וגם אין סיבה שלא לעשות זאת עם איש מקצוע.
למרות המצוקה הנפשית העצומה שאתה חווה אתה מצליח לעבוד, להיות בקשר עם חברים ולקבל תמיכה במשפחתך. עכשיו הזמן לגייס את הכוחות האלו כדי לעזור לעצמך.
אם תרצה הפניה למטפל/ת באיזור מגוריך, פנה למוקד ההפניות שלנו- 1800-200-205
אל תתייאש, אפשר לעזור לך להרגיש אחרת.
ליטל.
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 12.08.10, 18:07
תשובה- משהו מטריד ביותר
שלום לך.
אתה מתאר עיסוק מאוד אינטנסיבי ופחדים בנוגע להיותך סדיסט אשר נמשכים כבר תקופה ארוכה.
אם אני מבינה נכון, אתה חווה חשש של ממש שתפגע בגור שלך.
מדבריך אני מבינה שהמצב גורם לך סבל ומצוקה.
האם אתה לא חושב שאלו סיבות טובות דיין לפנות לעזרה?
לצערי, האפשרות שלי לעזור לך בפורמט האינטרנטי היא מוגבלת ביותר: אין לי אפשרות לאבחן או לסייע לך להתמודד עם הפחדים, ולכן אני חושבת שחשוב ביותר שתתייעץ פנים אל פנים עם איש מקצוע.
אין שום סיבה להמשיך להתענות ובוודאי שאין סיבה שבסופו של דבר הגור שלך ישלם את המחיר.... מפגש ישיר עם איש מקצוע יאפשר לך להבין את הפחדים וללמוד לשלוט בהם מבלי להיות נתון כל הזמן לפחד שאתה סדיסט או שתפגע במישהו.
מה דעתך?
ליטל
|
|
נכתב ע"י אנונימי ב - 09.08.10, 0:01
משהו מטריד ביותר!
אוקיי, כשאני שומע על רציחות, ודברים מזעזעים זה די מחרפן אותי, ומדכא אותי, ואני גם יכול להישאר בשוק הרבה זמן.
כשאני רואה סרט ויש בו רציחה\ חנק, אני גם, עוברים לי זרמים בכל הגוף.
העניין המטריד הוא שזה גורם לי לזיקפה! גם אם אני קורא על הנושא, זה פשוט יגרום לי לזיקפה!
וכשאני אני מנסה להבין את זה, וחושב "מה הי קורה אם הייתי בועט בכלב שלי" (גור), דבר כמובן שהוא התעללות ולא אעשה בשום אופן, אבל אני לא יודע מה זה גורם לי להרגיש.
אני לא מבין אם אני רוצה או לא, ולא מבין כלום.
ואני ממש מפחד שאני איזה פסיכופת!
בבקשה עזרה!!!!
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 10.08.10, 19:48
תגובה: משהו מטריד ביותר!
שלום אנונימי.
אם אני לא טועה, כבר כתבת כאן בעבר, אך אני מבינה שהנושא עדיין מטריד אותך מאוד.
זקפה מתרחשת גם במצבי פחד והתרגשות ולא רק בעת גירוי מיני, ולכן בהחלט אין סיבה לחשש מהיותך פסיכופת, אם זה ה"סימפטום" היחיד המטריד אותך בהקשר זה.
יחד עם זאת, אם הנושא מאוד מעיק עליך אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע להתייעצות, כדי שתוכל להבין מדוע נושא המיניות או האפשרות שאתה פסיכופת כל כך מטרידים אותך. בטיפול תוכל לערוך בירור יסודי יותר.
ליטל
|
|
|
נכתב ע"י שוב אני ב - 12.08.10, 0:52
תגובה: משהו מטריד ביותר!
האמת שכתבתי כאן בעבר...
אבל תראי, זה ממש מטריד. זה מביא לי ריגוש מאד מאד מאד גדול, יש מצב שאני סאדיסט?
אולי סוטה מין?
זה ממש מטריד אותי :\
היום הגור שלי היה איתי וממש עברו לי זרמים בגוף, ולא עשיתי כלום כמובן, אבל אני רק רוצה לעדת מה הייץי מרגיש אם הייתי פוגע בו :\
זה לא מניח לי, אני חייב תשובה =[
|
|
נכתב ע"י היי ב - 28.07.10, 16:37
היי
יש כאן נושא עם כותרת "בעיה" בדף הזה, שלא ענית לי, אשמח אם תוכלי להמשיך איתי את השיחה.
תודה רבה רבה :)
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 28.07.10, 20:00
תגובה: היי
שלום בר,
מתנצלת על חוסר המענה- פספסתי את תגובת ההמשך שלך.
אני חושבת שמעניין להבין את הפער בין התחושה שלך שאתה יודע להתמודד עם הטנטון (למרות מורכבותו!) באופן כללי, לעומת התחושה שבמסיבות הוא הורס לך לגמרי- אתה מספר שאתה "יושב כמו בוק" והחשק לרקוד ולהיות מעורב פשוט נעלם.
מה אתה חושב- מדוע זה קורה דווקא במסיבות? אתה כותבת שמדובר רק בעניין טכני, קושי לרקוד עקב קשיי השמיעה אבל בכל זאת כתבת כאן- מה שגורם לי לתהות האם יכול להיות שמשהו באטמים גורם לך להרגיש פחות מושך או רצוי דווקא ב"זירה" המתאימה להכרות ויצירת קשרים? מה דעתך?
ליטל
|
|
נכתב ע"י בר ב - 27.07.10, 20:20
בעיה קטנה
בקשר לעירוב כסף בקשר :S
אנחנו שני חברים, ולא הייתי מוותר על הקשר עם החבר הזה בשביל כל הכסף שבעולם בלי להסס.
הבעיה, אנחנו רוצים להתחיל שיווק ברשת. אנחנו בני 16 ורוצים לנסות.
אנחנו מודאגים מהעניין של עירוב כסף בקשר ושזה עלול ליצור בעיות אולי או דברים שיהרסו את הקשר...
מה דעתך?
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 28.07.10, 19:55
תגובה: בעיה קטנה
שלום בר,
הדאגה שלך מוצדקת, כסף בהחלט יכול ליצור קשיים במערכת היחסים, במיוחד לאור חוסר הניסיון שלכם בתחום.
מעבר לכך, הנושא של שיווק באנטרנט הוא מורכב ואני מציעה שאם תחליטו לעסוק בו- עשו זאת רק בעזרת והסכמת ההורים. אם הם יתנו את הסכמתם ותמיכתם, מאמינה שיוכלו לסייע לכם לנהל נכון את התחום הכספי ולהפחית את הסיכון
גם לפגיעה במערכת היחסים.
ליטל
|
|
|
מדריך לבחירת
איש מקצוע
|
|
|
|
|
|
|
