שלום מאיה,
בהנחה שאת מתכוונת לביוגרפיות, את יכולה לנסות את הביוגרפיה הקלאסית-
זיגמונד פרויד: חייו ופועלו/ארנסט ג'ונס
ביוגרפיות חדשות יותר הן:
ד"ר פרויד: ביוגרפיה/ פיטר פריס
בארכיונים של פרויד/ ג'נט מלקולם

ליטל

שלום שי,
אני מבינה את הרצון להבין הכל ולהכיר את עצמך במאה אחוז, אבל חוששת שבתחום הזה אין קיצורי דרך... אפשר רק להמשיך ולהתבונן פנימה, לבד ובאמצעות הטיפול, ולקחת בחשבון שיש תשובות שמגיעות בשלבים מאוחרים יותר של החיים.
יחד עם זאת אני מציעה לזכור שבחיפוש אחר אהבה יש גם צד בריא שמחפש קשר וקרבה...
בהצלחה במסע האישי,
ליטל

שלום מיכל,
אני מבינה את הדאגה וההלם, אבל המוכנות של בנך להיעזר במשפחה ולקבל טיפול היא סימן מעודד וחשוב, שאומר הרבה על היכולת והמוטיבציה שלו להחלים מהדיכאון ולשוב למסלול חיים רגיל.
אני ממליצה בחום על פנייה לטיפול פסיכולוגי כבר עכשיו. טיפול תרופתי משכך ולעיתים גם מעלים את הסימפטומים הדכאוניים אבל טיפול פסיכולוגי מאפשר עבודה על הגורמים לדיכאון ורכישת אסטרטגיות התמודדות יעילות. זוהי תרומה משמעותית שמקלה על ההתמודדות ומקטינה את הסיכוי להישנות הדיכאון. בהתאם, מחקרים רבים תומכים בשילוב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולוגי במצבי דיכאון בכלל, ודיכאון מז'ורי בפרט.
טיפול גם יאפשר לחשוב באופן אישי ומותאם לבנך על סוגיית המשך הלימודים. קשה לי להמליץ דרך הפורום מאחר ומנסיוני, עבור חלק מהסטודנטים המשך הלימודים דווקא  מחבר לכוחות ולמוטיבציה להחלים בעוד שעבור חלקם הלימודים מהווים גורם לחץ גדול מדי. בדרך כלל בתוך הטיפול אפשר לחשוב יחד מה מתאים- להמשיך, לקחת פסק זמן או לקחת כמות קורסים מצומצמת שתשאיר את החיבור ללימודים ולסטודנטים אחרים אבל לא תיצור עומס גדול מדי.  

אם תחליטו שאתם מעוניינים בטיפול ותרצו המלצה על מטפל/ת מתאים/ה, את מוזמנת לכתוב אלי (בציון איזור מגורים)- contact@betipulnet.co.il

ליטל

שלום משה,
הצטערתי לשמוע שכך אתה מרגיש לגבי אכפתיות של מטפלים בכלל ושל המטפלת שלך בפרט. אתה צודק בכך שתחנות לבריאות הנפש אינן מהוות פתרון אידיאלי מאחר והמשאבים מוגבלים ואין אפשרות לתת לכל מטופל את כל מה שהוא זקוק לו. יחד עם זאת, בתחנות רבות יש קבוצות טיפוליות שאפשר להגיע אליהן במקביל לטיפול הפרטני כדי להינות ממקום נוסף להיעזר בו. אם זה נשמע לך, אתה יכול להעלות את הרעיון בפני המטפלת שלך. מעבר לכך, אני שומעת כמה תסכול וכעס המגבלה של הפגישות גורמת לך, ומציעה שתעלה את הנושא הזה מול המטפלת, כדי להבין יותר לעומק את התחושות.

ליטל

שלום לך,
לשאלת הראשונה- פסיכולוגים עובדים כארבע שנים כמתמחים ולאחר מכן, במידה ועברו את בחינת ההתמחות, מקבלים מומחיות קלינית.

לא הבנתי מדברייך האם ההצעה לעבור למפגשים בתדירות של פעם בשבועיים באה ממך או מהפסיכולוג, ולא לגמרי הבנתי כיצד את מרגישה לגבי ההצעה הזאת. ההחלטה מתי מתאים לסיים טיפול (או לרדת בתדירות המפגשים) היא סוגיה רגישה ואני מבינה שגם כואבת עבורך, ומלווה בשאלות לגבי תלות, עצמאות, אובדן וקרבה. אלו שאלות משמעותיות וכמו בפעם הקודמת שכתבתי לך, אני חושבת שחשוב מאוד לדון בהן בפתיחות מול המטפל. אני לא בטוחה שיש "פתרונות קסם" להתמודדות עם תחושות שונות שעולות סביב הקשר עם המטפל, ומה שנראה לי חשוב הוא להמשיך ולהתבונן בתחושות האלו יחד ולנסות להבין אותן ומתוך כך ללמוד גם עלייך וגם על התהליך הטיפולי ומה שמתאים או לא מתאים בו כרגע.

ליטל

שלום רועי,
הכניסה למסגרת הצבאית היא שינוי גדול מאוד- יוצאים מה"חממה" של הבית, התיכון והחברים המוכרים ועוברים לסביבה חדשה ושונה מאוד. בני נוער רבים שנמצאים בשלב בו אתה נמצא חווים תחושות דומות, של בלבול, חששות וחוסר ודאות, לעיתים גם עצב,  ובמקרים האלו מאוד כדאי לפנות לייעוץ מקצועי קצר שבו אפשר להבין טוב יותר את החששות והבלבול, למצא תשובות לחלק מהרגשות שמטרידים ולהגיע לצבא עם יותר כוחות ואסטרטגיות התמודדות.
אם זה נשמע לך ואתה מעוניין בהמלצה על מטפל/ת, אתה מוזמן לכתב לי ולציין את איזור מגוריך.

ליטל
contact@betipulnet.co.il

שלום מימי,
נשמע לי שיש לך קשר מאוד משמעותי עם המטפלת שלך, ושמתעוררות בו כל מיני תחושות חשובות, שמלמדות הרבה מאוד עלייך.
את מספרת כמה קשה לך להאמין שאת והדברים שמעסיקים אותך חשובים מספיק- ואז את אומרת שלא חשוב מה שלומך, או מעצימה דברים כדי להיות בטוחה שתקבלי יחס מהמטפלת.
את מספרת כמה את מפחדת לבקש עזרה מהמטפלת שלך.
את מספרת כמה את זקוקה לקשר איתה.
אני חושבת שמאוד חשוב שתדברי על הדברים האלה עם המטפלת שלך כי הם מלמדים הרבה עלייך, ועל הקשיים שלך.
אני יודעת שלפעמים מביך לדבר ישירות על דברים כאלה- אבל נשמע לי שאת יכולה ללמוד על עצמך הרבה דרך זה.
נשמע שיצרת קשר מאוד חזק עם המטפלת שלך, ואני בטוחה שתוכלו לעשות עבודה משמעותית סביב הדברים שתספרי לה.

ליטל

שלום לי,
נשמע שאת באמת ניצבת בפני דילמה מורכבת- להתנהג בהתאם למה שמרגיש לך נכון ומתאים לך, או בהתאם למה שנכון להורייך. לכל אחת מהבחירות יש מחירים- אני מתארת לעצמי שאת לא רוצה לפגוע בהורייך אבל גם לא להתעלם מהרגשות והאמונות שלך עצמך. מאחר ואת מספרת על המצוקה (המובנת!) שהמצב גורם לך, אני מציעה שתפני להתייעצות קצרה וממוקדת עם איש/אשת מקצוע שיוכלו לסייע לך להבין  מה מתאים לך ואיך לאזן בין הרצונות שלך לבין הרצונות של ההורים, בלי להרוס לא את הזוגיות שלך ולא את הקשר עם ההורים. איש מקצוע גם יוכל ללוות אותך בשיחה משותפת עם הורייך, בה תוכלו לחשוב יחד איך להתמודד עם הרצונות המנוגדים.
אם תרצי הפניה למטפל/ת פרטי/ת, תוכלי לפנות למוקד ההפניות שלנו בטל' 1800-200-205.
טיפולים מוזלים ניתן לקבל דרך קופ"ח, שירותי ייעוץ של אוניברסיטאות (גם אם אינך סטודנטית) או מרפאות ציבוריות. אם תצטרכי עזרה באיתור מקום טיפולי מוזל, כתבי לי בציון איזור מגורייך- contact@betipulnet.co.il

ליטל

שלום גחלילית,
מאחר ואין בעיה נקודתית שאת מתארת, אלא רצון כללי יותר להכיר את עצמך ולקבל יד מכוונת, נשמע לי שטיפול באוריינטציה דינמית יכול להתאים. במסגרת טיפול קצר מועד, כמובן, אי אפשר להספיק הכל ולקבל תמונה רחבה ומלאה, אבל אפשר להכיר איזורים וקשיים מסוימים, להבין אותם טוב יותר ולחזק את יכולת ההתמודדות איתם.
אני מציעה שתפנני למוקד ההפניות שלנו בו תוכלי לספר קצת יותר ולקבל המלצה על איש/אשת טיפול מתאימים באיזור מגורייך. מספרנו 1800-200-205

ליטל

שלום איילה,
איני מכירה את מסלול ההכשרה של עו"ס ולכן לא ברור לי האם מדובר בפסיכותרפיה או במפגשים מסוג אחר. אם לא מדובר במפגשים טיפוליים, אני חושבת שכדאי להתייעץ עם מדריכה/מנהלת כדי לברר עד כמה מסגרת המפגשים ביניכם מתאימה להעלאת תכנים רגשיים ואישיים כל כך.
אם מדובר בטיפול, אני חושבת שיש מקום וחשוב לתת מקום לדיבור על כל נושא, כולל נושאים מיניים ואוננות- כל עוד הדיבור מכוון לקדם את המטופל ואת טובת הטיפול. אני חושבת שחשוב מאוד שתתייעצי עם מדריכה או אשת צוות בכירה ותבדקו יחד איזה שימוש המטופל עושה בדיבור על האוננות: האם הוא מדבר עליה כדי להכיר את עצמו טוב יותר, לשפר את מצבו ולהבין מה קורה לו, או למטרות אחרות, כמו יצירת מבוכה או גירוי מיני. לא תמיד קל להבחין ולכן אני מציעה לך גם לבחון בינך לבינך איך את מרגישה עם הנושא (למשל, האם הדיבור שלו מביך? מגעיל? מעורר אמפתיה ועניין?) ובעיקר- להתייעץ עם איש טיפול מהאוניברסיטה או המרכז בו את מטפלת. בנוסף, חשוב מאוד שתבדקי מה לך מתאים או לא מתאים באופן אישי, והאם יש לך מסגרת תמיכה והדרכה המספיקה להתמודדות עם תכנים כאלו.

ליטל