שלום לך,
אני מבינה שהצעד המשמעותי של החתונה מציף מחדש את החרדות וההתלבטויות, שמאוד מקשות עלייך.
כפי שכתבתי לך בעבר, אני לא חושבת שהעניין הוא הצהבת אלא הרגשות שלך.
את עצמך מספרת על חוות הדעת הרציניות שקיבלת ממומחים בתחום.
הפער בין הנתונים וההמלצות שקיבלת לבין החוויות וההתלבטויות שלך מצביע בעיני על כך  שאת מתמודדת עם רגשות קשים שנוגעים לשאלות כמו מידת המושלמות של הזוגיות, כמה ביטחון אפשר להשיג בה (ובחיים בכלל) ואיך מתמודדים עם סטיגמות.
אלו שאלות קשות שמאוד מכאיבות לך וייתכן שגם פוגעות בזוגיות שלך וביכולת שלך להינות מיום החתונה, אחד הימים המשמעותיים בחייך. לכן, ומאחר והחרדות מלוות אותך כבר מספר חודשים, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולא להתייעצות חד פעמית כדי להבין טוב יותר את הרגשות שלך ולסייע לך להתמודד עם החרדות.

ליטל

שלום. בתי בת 6 והיא מאד מודעת לגופה. מסיבה כלשהיא, היא מרגישה מאד לא נוח להתפשט על יד ילדים אחרים. אבל מה שמטריד אותנו יותר, זה ההתנהגות שלה כלפי בעלי. היא מקפידה לסגור את הדלת כשהיא מתלבשת (ולא שוכחת אף פעם) ואם במקרה בעלי נכנס או רואה אותה ערומה, היא מתחילה לצעוק בהיסטריה מוגזמת, ולוקח לה זמן להירגע מזה. אין שום סיבה נראית לעין מדוע התגובה שלה כל כך קיצונית לנושא וכששאלתי אותה היא אמרה שהיא פשוט רגילה שאני מלבישה אותה (מה שנכון כי בעלי לא עושה זאת כבר שנים..) ושהיא מרגישה נוח רק איתי. אני בכל זאת מוטרדת שילדה בת 6 מגיבה באופן קיצוני כל כך, צורחת ובהיסטריה כזו, ואני רוצה להיות בטוחה שהיא לא מפתחת איזו בעיה עם הדימוי העצמי שלה. כיצד עליי להתנהג?

היי,
רציתי לדעת מה הוא הטיפול המתאים לפגיעה עצמית ? מי הוא המטפל המתאים?
תודה

מעוניין לקבוע פגישת ייעוץ פסיכולוגי, אך לפני כן לספר בקצרה את הסיפור שלי.

אני בן 27. בתור נער הייתי מבולבל מינית. הדחקתי זאת. יצאתי עם בנות. הייתה לי חברה במשך חצי שנה. נהנתי מהסקס איתה.
אף פעם לא הייתי שלם עם בנות. אבל גם לא ראיתי אופציה עם גבר. לא היה חסר לי.
במקום העבודה התאהבתי בבחור. התחברתי אליו בכל דרך אפשרית. עבדנו על פרוייקט מקצועי מחוץ לעבודה.
הוא נקשר אלי ושיתף אותי שהוא הומו. האהבה אליו התעצמה. קודם כל אינטלקטואלית, אבל גם פיסית.
החבר גר עם בן-זוג מזה 6 שנים. באותה נשימה הוא סיפר שבן-זוגו בגד בו בעבר. שהוא לא בטוח שהוא רוצה להקים איתו תא משפחתי כי יש להם פער מנטלי.
אני מיד הסקתי שהוא מעוניין בי כי נושאי השיחה שלנו כ"כ דומים. הוא אמר לי שהוא מדבר איתי בפתיחות שהוא לא מדבר עם אף אחד.
שבועיים לאחר מכן התוודתי בפניו שאני נמשך אליו. הוא לא ציפה ואני התאכזבתי.
מאז אני חותר להתקרב אליו יותר ויותר. הוא משתף פעולה. בהתחלה חשבתי שיש לי סיכוי איתו אם וכאשר יפרד.
אבל לאחרונה אני חושש שזה סתם חזיון שווא. כל הסימנים מראים שהוא רואה בי אחד החברים הקרובים ותו לא.
אני חושב עליו כל הזמן. אני חסום רגשית. לא מסוגל לחשוב על מישהו/מישהי אחרת.

לפני כמה ימים ספרתי לאמא על בילבול מיני. שתפתי בקנאה שלי לאותו חבר.
ככה שאת עול היציאה מהארון כבר עברתי חלקית.

אחי הקטן יצא מהארון ואנחנו חושדים שאחי הקטן יותר גם כן הומו.
אמא מקבלת בכאב, אבל בהבנה מלאה.
אני חושב שרק לאחרונה משיחות עם החבר הבנתי שהשד לא כ"כ נורא.
מה שחסם אותי זה שאני יודע שאני מסוגל להיות עם נשים.
אבל האושר שאני חווה איתו הוא מעל לכל מה שהכרתי.
ייתכן שהמשיכה היא על בסיס חסך שיש לי או תכונה שחסרה לי ואני רואה אצלו.
קשה לי להאמין שאוכל לנתח בוודאות.
אולי אני יוצא בכח מהארון כדי לממש משהו איתו. פנטזיה.

על פניו אני מכיר פתרונות לבעיה, אך בכל זאת מתקשה ליישם:
* אני צריך להתרחק - אבל אני נהנה כל-כך להיות איתו. הוא עוזר לי ומדריך אותי מבחינה מקצועית וזה אומר שאאבד פן מקצועי.
* אני צריך למצוא עיסוקים כדי לא לחשוב עליו - אני טרוד מהביצועים שלי בעבודה. אני לומד הרבה ספרים טכנים. זה לבד מעסיק אותי. אבל זה כמו פלסטר על שט"ד.
* אח"כ אני צריך להכריח את עצמי לצאת עם בנות ולנסות גם בנים - אני מבזבז זמן כל עוד אני יודע שהוא קיים.
* אני צריך לקבל ממנו סתירת לחי - להבין מפורשות שהוא לא רואה בי אופציה עתידית.
אבל דחיקתו לקיר רק תחזק את התשובה השלילית שגם ככה צפויה. מה גם שאאבד חבר קרוב.

אני יכול לנתח מה יהיה לי יותר קל, מה יעזור לי יותר בעתיד (אפילו לרשום טבלה)
אבל זה עדיין קשה לבצע.

לצערי הפתרון דיכוטומי- להמשיך להתראות איתו או להיות מאושר.
אני חושב שאני דו מיני. או נמשך לאדם קודם בגללו בלי קשר למגדר.
אני יכול לפנטז על גברים ועל נשים. לצערי יותר גברים גרמו לי לריגושים משיחה איתם.
אני מחפש מישהו עם החלטויות - כשכנראה חסרה אצלי.

האם לדעתך אני זקוק לטיפול? האם את מתאימה לטיפול בבעיה שלי?
אם לא- האם את מכירה קולגה שמתאים?
האם זה שאני מכיר את הפתרונות, מודע מאוד לעצמי - "פוטר" אותי מטיפול מקצועי ?

אני חושש להשאב לסדרת טיפולים שקשה לגדוע.
אודה לכל התייחסות.

שלום ליטל
בהמשך לשאלתי הקודמת התכוונתי יותר לכתביו של פרוייד ולא לביוגרפיה.
יש לך רעיונות בשבילי?
תודה!

שלום רב,

אני מעוניין בהמלצה לפסיכולוג/ית טוב שמטפל בלחץ, סטרס ובעוד מס' דברים (דאגות מרובות שנובעות מילדות בעייתית, אמא שסבלה מאלימות מצד בן זוגה, חוסר בטחון וכו')
חשוב לי שהטיפול לא יהיה תרופתי אלא אם יש צורך בכך, הלחץ והסטרס הזה גורם לי להיות מבולבל ופוגע ביכולת הזכרון והריכוז שלי..

עדיף לי שהפסיכולוג יהיה באיזור ראשון לציון/חולון/בת ים, אם יש פסיכולוג ממש מומלץ בנושא אוכל להרחיק גם לת"א.

אשמח אם תוכלו לייעץ בנושא, ואולי על טיפולים אחרים שכדאי לי לנסות, ואפילו דברים שאני יכול לעשות בעצמי

תודה רבה.

יש לי חשד שעברתי התעללות בילדות, ואני רוצה להיזכר.
האם יש אופציה לעבור היפנוזה חד פעמית (שלא כחלק מטיפול פסיכולוגי מתמשך)?
אצל מי אפשר לעשות זאת - תוכלו להמליץ לי על מהפנטים מורשים?

שלום,

רציתי לדעת האם מרצה יכול להיות מטפל של אחד מהסטודנטים שלו?
האם יש אזכור על כך בקוד האתי של הפסיכולוגים?
האם קשור לנהלי המוסד האקדמי? להחלטת המטפל?

תודה רבה,
רעות.

שלום

ואני מחפש מטפל לאשתי (בשנות השלושים) לטיפול בבעיית ביטחון עצמי נמוך.

אולי אסביר את עצמי יותר טוב, אשתי ביקשה ממני לעזור לה לחפש עזרה לחיזוק הביטחון העצמי שלה לאחר שזה מפריע לה מאוד בעבודה.

אשתי גדלה כבת יחידה בבית עם אבא מאוד נוקשה וביקורתי שמעולם לא היה מרוצה ממנה, היא גדלה בתחושה שהיא לא טובה מספיק ועד היום היא מסתובבת בהרגשה זו.

האם יש פסיכולוגים המתמחים בבעיה זו? המלצות  למציאת מטפל מתאים?

תודה ויום טוב,

דוד

שלום לכם,
מאז ומתמיד המורות היו מתלוננת להורים שלי שאני קופצני מדי ורועש מדי, שאני לא יכול לשבת בשקט בשיעור ואני חייב לעסוק בדבר מסויים. לאחר שעשינו כמה בדיקות גילינו שאני מחונן, וההורים שלי חשבו שחוסר הקשב שלי נובע מכך שאני מבין את החומר ואני מחפש תעסוקה בעקבות כך. עכשיו כשאני כבר בוגר יותר, ומבין יותר את כל מה שעובר עלי, אני שם לב שיש לי באמת יותר מדי מרץ. אני לא מפסיק לעסוק בדברים ולזוז בשיעורים, לנסות למצוא מה לעשות גם אם המורה מדבר/ת, ממש לא אכפת לי מה הם אומרים, אני מוצא את עצמי מתופף על שולחן, מקפיץ עטים באמצע שיעור, פשוט כל דבר שמעסיק אותי לכמה דקות, וככה עובר שיעור אצלי. דיברתי עם ההורים שלי לא מזמן, הם בהתחלה לא הסכימו להקשיב לי, הם תמיד משווים אותי לאחי (בן 12, יש לו בעיית קשב וריכוז) ואומרים שאם אני לא כמוהו, זה אומר שאין לי בעיה כלשהי. המקום היחיד שאני יכול לנעול את עצמי ולא להוציא מילה שעות הוא החדר שלי, אני יושב מול המחשב, נועל את הדלת של החדר ופשוט סותם, לא מדבר ולא מתקשר עם אף אחד שעות, ואחר כך פשוט נרדם עד לבוקר שלמחרת. לאחר השיחה עם ההורים שלי, אמא שלי באה ודיברה איתי ושאלה אותי למה היא חושבת שיש לי הפרעת קשב וריכוז, הסברתי לה כל מה שאמרתי כאן ואת כל הסיפור, והיא אמרה שהיא תקבע לי פגישה. השאלה שלי, האם יכול להיות מצב של היפראקטיביות בלי קשר לבעיית קשב? כי אני יכול להיות מרוכז כשצריך, אני לא קופץ ומציק לכל מי שמסביבי, כשצריך אני מקשיב ולא מפריע, אבל יש לי רצון לעשות דברים כל הזמן, לא להפסיק לזוז. אסכם את השאלות שלי כאן כדי שתוכלו ללהבין יותר מה אני רוצה:

א. האם יכולה להיות תופעת היפראקטיביות ללא קשר לבעיית קשב כלשהי?
ב. במידה ולא מוצאים אצלי שום דבר באבחון, מה אני יכול לעשות בנוגע לבעיית ההיפראקטיביות?
ג. מה עוד אתם חושבים שאפשר לעשות בכל מצב, עם מי לדבר ואיך סוף סוף להבין מה יש לי.

תודה רבה לכם, והמשך שבוע נעים - עומר.