פורום פסיכולוגיה
ההחלטה לפנות לייעוץ או טיפול נפשי היא החלטה מורכבת העשויה להעמיד אותנו בפני התלבטויות ואפשרויות רבות לבחירה: מהו הטיפול היעיל ביותר לקשיים איתם אני מתמודד? איך יודעים שהילד זקוק לטיפול? כיצד בוחרים את המטפל המתאים מתוך עשרות אנשי המקצוע המציעים את שירותיהם? ומה עושים במידה וחשים שהטיפול לא מספיק יעיל? צוות הפורום מזמין אתכם לשאול, להתייעץ ולקבל הכוונה ראשונית בהתמודדות עם נושאים הנוגעים לבחירת הייעוץ והטיפול הנפשי אשר יסייעו לכם. עם זאת, הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
על מנהלת הפורום:
ליטל גליק היא פסיכולוגית, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית.
מטפלת בבוגרים ומתבגרים בקליניקה פרטית בת"א, מכון ת.ל.מ ת"א ובתחנה ציבורית לבריאות הנפש.
מתמחה בטיפול בדיכאון, חרדה, פגיעה עצמית, קשיים בתחום הבין אישי ומשברים אישיים.
ליצירת קשר: 0508-550935 או contact@betipulnet.co.il
| |
נושא |
 |
נכתב ע"י עדי ב - 13.08.11, 23:52
שאלה
היי שמי עדי אני בת 22 וכבר זמן רב שאני רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי או לפחות לנסות
ואני פשוט מפחדת להתחיל
אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל ואיך מחפשים פסיכולוג הסתכלתי ברשימת פסיכולוגים אצלכם באתר ויש אחת שנראית לי..
מה הלאה? אני פשוט מתקשרת ואומרת שאני שאני רוצה להתחיל טיפול? אולי אני לא באמת צריכה ואני יכולה לפתור את הבעיות שלי לבד
אני ממש מבולבלת
|
|
 |
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 14.08.11, 7:31
תגובה: שאלה
שלום עדי,
קשה לדעת בוודאות האם יש צורך בטיפול או שהדברים יעברו ויסתדרו מעצמם, אך מאחר ואת חושבת על טיפול כבר תקופה ארוכה אני נוטה להאמין שכבר עשית מה שאת יכולה כדי לעזור לעצמך, ועדיין את מרגישה שיש צורך בעזרה נוספת. בהקשר הזה, טיפול יכול לא רק לפתור קשיים ספיציפיים אלא גם להרחיב את ההבנה, יכולת ההתמודדות והאפשרות לגדול ולהתפתח מבחינה רגשית, ולא רק "לשרוד".
בכל מקרה, תהליך טיפולי מתחיל בבדיקה משותפת של הצרכים והאפשרות של המטפלת לסייע, כך שאני מציעה שתקבעי פגישה ובה תעלי את ההתלבטות שלך. מתוך התבוננות משותפת בקשיים ובהתלבטות תוכלי לחשוב עם המטפלת האם ובאיזה טיפול יש צורך. זו התלבטות חשובה וחשוב לתת לה מקום. אם את מרגישה שאת זקוקה להתלבטות וחשיבה נוספת, את יכולה לפנות למוקד ההפניות שלנו ולקבל בו הכוונה ראשונית בנושא (מספרנו 1800-200-205). לאחר מכן תוכלי לפנות ישירות למטפלת שאיתרת באתר או לקבל המלצה על מטפלת מתאימה.
כתבי בכל שאלה נוספת,
ליטל
|
|
נכתב ע"י יעל ב - 11.08.11, 11:26
בחירת סוג טיפול
שלום רב,
אני בת 38, נשואה+
2 וסוחבת איתי מצוקות מהילדות שלא נפתרו והיום באות לידי ביטוי גם בזוגיות ובהורות שלי. קיבלתי רשימת מטפלים מכללית מושלם אך אינני בטוחה מה ההבדל בין עובד סוציאלי קליני לבין פסיכולוג קליני. האם עדיף לי ללכת לפסיכולוג קליני?
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 14.08.11, 7:24
תגובה: בחירת סוג טיפול
שלום יעל,
באופן כללי, גם פסיכולוג וגם עובד סוציאלי קליני מציעים שירותי פסיכותרפיה זהים כך שלא צריכה להיות העדפה לאחד מהם על פני השני.
יחד עםזאת, קיים הבדל בהכשרה הבסיסית ובמספר שנות ההתמחות הנדרשות לכל אחד מהמקצועות ולכן אם את פונה לעו"ס אני מציעה לבחור בעו"ס שלמד לימודים מתקדמים מעבר לתואר השני- בית ספר לפסיכותרפיה, הכשרות ספיציפיות וכן הלאה. את יכולה לחפש מידע באינטרנט או לשאול ישירות את המטפל אליו את פונה לגבי הותק, ההכשרה והניסיון המקצועי.
בכל מקרה, החיבור וההתאמה האישית עם המטפל חשובה יותר מהכל, כך שאם תפני לאיש מקצוע ובפגישה הראשונה תרגישי שאין חיבור, אפשר לפנות גם למטפל אחר, לניסיון.
ליטל
|
|
נכתב ע"י מיקי ב - 10.08.11, 16:59
עזרה במילוי שאלון קצר
למילוי השאלון כנסו לקישור הבא:
https://spreadsheets.google.com/spreadsheet/viewform?hl=en_US&formkey=dERxSjJkV004Sk5pN0RKZGlGTW44bUE6MQ#gid=0
|
|
נכתב ע"י נדב ב - 10.08.11, 15:15
בקשה
לליטל שלום רב!
קודם כל תודה רבה על התשובות והעזרה בפורום.
האם תוכלי לרשום את האימייל שלך בפורום?
תודה
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 10.08.11, 15:57
תגובה: בקשה
שלום נדב,
כתובתי- contact@betipulnet.co.il
ליטל
|
|
נכתב ע"י שירה ב - 07.08.11, 20:15
שתיקות בטיפול ועוד
ליטל שלום,
אני מזה זמן בטיפול פסיכולוגי.
אך אני מוצאת את עצמי מגיעה לפגישות עם רצון עז לשתוק.
בתחילה הגעתי עם רצון לדבר, ומטבעי אני אדם לא שתקן, גם בנושאים רגשיים.
אם אני מנסה לשים את האצבע למה זה קורה לי, אני חושבת שיש לי "חרדה" מכך שמצמצום הזמן האישיות שלי משתקפת בצורה מסויימת. (כתוצאה מאחת הפגישות שבה הרגשתי שהיא משתקפת בצורה כלשהי שלא אהבתי).
אמנם נשמע לא הגיוני בגלל סיבה כזו לשתוק. אך מהכרותי את עצמי מאוד קשה לי אם אני מרגישה לא מוערכת, או לא מובנת (קרה לי עם מטפלת קודמת, שנתנה לי תחושה מאוד לא נעימה, ומאז די נסגרתי).
מה אני עושה?
חשבתי אולי לבקש מהמטפלת שלי שנתחיל להיפגש פעמיים בשבוע.
זו בקשה לא שגרתית? או שזו בקשה מקובלת? יש הרבה מטופלים שכך נפגשים?
אשמח לעזרתך, כי אני מבולבלת. (כמובן שגם אדבר על זה בטיפול, או אנסה לפחות, אך לעיתים זקוקים למישהו מהצד לרגע).
תודה רבה
שירה
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 08.08.11, 16:46
תגובה: שתיקות בטיפול ועוד
שלום שירה,
נשמע מדברייך שהרצון שלך לשתוק, ובמיוחד הגורמים לו, מאפשרים התבוננות מאוד חשובה בעולם הפנימי שלך ובתהליכים שקורים בו כאשר את חשה "מפוספסת" ולא נראית. אני מסכימה איתך שכדאי להעלות את הנושא בפני המטפלת שלך כדי להבין טוב יותר מה קורה לך במקומות האלו.
מעבר לכך, האפשרות לעבור למפגשים של פעמיים בשבוע היא לגיטימית, מוכרת וסבירה לגמרי, אם את והמטפלת שלך תחליטו שאכן זו אופציה שמתאימה לך. מפגשים של פעמיים בשבוע מאפשרים פעמים רבות התמסרות ועבודה מעמיקה יותר בטיפול, ומצמצמים קשיים הנובעים מהזמן הממושך בין הפגישות, כך שבהחלט כדאי לבדוק את האפשרות.
ליטל
|
|
נכתב ע"י שחר ב - 02.08.11, 22:44
אובדן רגשות
מראש אני מבקש שתסלחי לי על אורך השאלה אבל זה תיק שאני סוחב על הכתפיים מזה כשנתיים וזו הפעם הראשונה שאני אוזר אומץ לספר.
אז ככה לפני כשנתיים בעקבות תקופה מאוד לחוצה בחיי חטפתי איזשהי תופעה פסיכולוגית (פסיכולוגית –כי הייתי אצל קרוב ל-12 רופאים שונים ולא אובחן שום דבר) בהתחלה הייתי מנותק לחלוטין ,לא זהיתי את אישתי כלומר כשהייתי מדבר איתה הייתי מרגיש כאילו אני נמצא בסרט והיא איזשהי דמות במקום ולא מעבר לכך ,כאשר הייתי מסתכל על היד שלי בזמן כתיבה הייתי מרגיש כאילו היא לא שלי ,לא הבדלתי בין יום ראשון לשישי הכל נראה לי אותו הדבר . כשהייתי פוגש אנשים הייתי מתאמץ לנהל שיחה לעניין כי הייתי מאוד מבולבל ,כל נהיגה בכביש לוותה ביסורים רבים וזאת בגלל שלפתע הייתי מוצא את עצמי בוהה בכביש ולא זוכר אם הרמזור שעברתי היה ירוק .והרגשתי כאילו שאין לי רגש אין אהבה אין שנאה כלום אני אפתי לחלוטין ..הפחד והחרדה שחוויתי כתוצאה מתחושה זאת גרמו לי לחוסר ביטחון עצמי עד כדי מחשבות אובדניות .
עם הזמן התחושה השתפרה הרגשות שלי חזרו אליי במקצת ואני מצליח להפגין אהבה אמיתית לאישתי והתחושה שקל לי לבהות בעולם חלפה אבל עדיין קיימת בעיקר כשאני עייף או בשעות הערב .
כרגע במהלך היום הכל נראה בסדר גמור אני מרגיש די טוב אבל עדיין יש כמה דברים שמאוד מפריעים לי
האחד זה התחושה שכאילו אני לא כמו שהייתי לפני שנתיים אני עדיין לא מרגיש את הימים החולפים
תחושת מועקה חזקה בשעות הערב או בתאורה מסויימת לדוגמה כאשר אני מרכיב משקפי שמש .
ועכשיו לשאלה
האם ידועה (בהסתמך על מה שסיפרתי ) איזה שהיא מחלה פסיכולוגית שיכולה לענות על הנתונים הללו בדגש על שינויי תאורה ???
אשמח אם תשיבי לשאלתי
נ.ב-אני נורא מפחד ללכת לפסיכולוג ולכן אני פונה אלייך שתייעצי לי מה לעשות והאם יש מצב שזה יחלוף מעצמו על ידי עבודה עצמית ?
תודה רבה רבה
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 03.08.11, 16:36
תגובה: אובדן רגשות
שלום שחר,
טוב שפנית לייעוץ. נשמע לי שעל אף שהמשבר הראשוני התמתן, אתה עדיין סובל ומתגעגע לחיים ולתחושות שהיו לך בעבר, ואני יכולה להבין מדוע אתה עדיין מעוניין בעזרה ושיפור של המצב.
לצערי אין אפשרות לאבחן על סמך התכתבות בפורום- אתה מתאר סימפטומים של נתק ושל כאב נפשי שיכולים לנבוע מקשיים פסיכולוגיים שונים. לכן אני חושבת שחשוב כל כך שתפנה לפסיכולוג שיוכל להבין ביחד איתך מה קורה לך, ולהציע ותוכנית טיפולית שמתאימה לך.
אני חושבת שחשוב במיוחד להבין מדוע אתה חושש מפנייה לפסיכולוג, למרות הרצון שלך להרגיש טוב יותר. האם אתה חושש מהסטיגמה? מהאבחנה שתקבל? מפתיחה של נושאים מכאיבים? אשמח אם תכתב לי יותר על כך, כדי שנוכל לחשוב הלאה מה יכול לסייע לך.
בכל מקרה, חשוב שלא תוותר על האפשרות לקבל עזרה. חבל על הסבל שאפשר לחסוך.
ליטל
|
|
נכתב ע"י י' ב - 31.07.11, 19:25
היי, אני צריך ייעץ לגבי הפסיכולוגית שלי
אחרי 6 פגישות שסיפרתי על עצמי הכל, אני מרגיש שדי מיציתי- היא מסרבת לפתוח את הפה....ואני חתיכת דברן, ב-6 המפגשים נהנתי לדבר, זה לא גרם לי להרגיש טוב יותר או פתר לי משהו, פשוט כזה אני, אבל עדיין הרגשתי קצת עצלנות מצידה...
ברגע שעלתה שאלה קונקרטית במפגש השישי גם שם היא בחרה לא לדבר (את הקול שלה אני שומע רק שצריך לגבות כסף) באותו רגע פשוט ישבתי וחייכתי, הרגשתי כאילו אני נאלץ להמשיך לדבר רק בכדי שלה יהיה נוח לשבת ולהתאמץ לא לעצום את העיניים.
אני מרגיש כאילו היא עייפה, לא בא לה להיות שם והיא מתרצת את זה ב"אתה בוחר פה על מה לדבר ואתה זה שמדבר"- ובאמת אימצתי את המודל הזה, אך במפגש ה-6 צץ לה פתאום אתגר, נחשפתי בפניה וסיפרתי לה דברים שרק היא ואני יודעים כיום שפשוט דרשו התערבות...(אבל היא רק חייכה ושוב פעם חזרה על אותה מנטרה אתה בוחר פה על מה לדבר ואתה זה שמדבר")
אני מרגיש מולה אבוד, כאילו היא לא רצינית לגבי כל העניין....
בנוסף, היא גורמת לי להרגיש לא בנוח, היא לוחצת עליי למפגשים, אני מרגיש שהיא חמדנית... אסור לי לפספס שבוע בלי פגישה.
היא ממש לוחצת, ואם יש לי שבוע עמוס במבחנים היא מבקרת אותי והטון שלה הופך פתאום תוקפני- היא ממש לא עוזרת לי, היא מהווה נטל נוסף עליי עם החמדנות שלה ו"הפחד"\ "הלחץ" שהיא משרה עליי לקבוע פגישות סדירות...(היא לא אמורה להיות מקום מבטחים? או שלפחות לא מקום עויין עבורי)
אני לא מבין, ואם אני סטודנט במבחנים אסור לי לרצות להיפגש פעם בשבועיים? אולי אני טועה?
וזה בלי קשר לעצלנות שלה שגורמת לי ללכת לאיבוד בפגישות...
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 01.08.11, 8:00
תגובה: היי, אני צריך ייעץ לגבי הפסיכולוגית שלי
שלום י'.
אני מבינה שהתחושה שלך במפגשים לא טובה, ומציעה להפריד בין כמה מהדברים שמטרידים אותך.
הדבר הראשון שאתה מתייחס אליו הוא חוסר הדיבור של הפסיכולוגית. בטיפול הפסיכולוגי הקלאסי בדרך כלל מצופה שהמטופל ידבר יותר, ושהמטפלת תסייע לו להבין, לבחון ולעבד את הדברים- ולאו דווקא תציע עצות קונקרטיות. הסיבה לגישה הזאת היא הרצון שהמטופל ילמד להכיר את עצמו, ויתפתח מבחינה רגשית, ולא רק יקבל "פתרון קסם" לבעיה מסוימת. מצד שני, הציפייה של כל מטופל (ובצדק) היא לקבל תגובה ומחשבות נוספות על דבריו, ואם אתה מרגיש שאין תגובה לדבריך, אני יכולה להבין מדוע אתה מתוסכל.
מעבר לכך, אתה מעלה את התחושה שלך שהמטפלת עייפה, לא מעוניינת, חמדנית ולוחצת. אני מתארת לעצמי שקשה להיות בטיפול עם תחושות כאלו. גם סביב הדברים האלו, לא תמיד פשוט להפריד בין בעיה בקשר לבין הטכניקה של המטפל: מטפלים רבים ידגישו את הצורך בפגישות שבועיות מתוך אמונה בכך שקשה ליצור קשר ותהליך טיפולי כאשר הקשר קטוע. יחד עם זאת, החוויה של הלחץ שאתה מרגיש בוודאי לא תורמת לטיפול.
במילים אחרות, נשמע לי שאתה והפסיכולוגית שלך עדיין בודקים האם יש התאמה ביניכם והתאמה בינך לבין האפשרות של טיפול פסיכולוגי. לצד הדברים האלו, אני חושבת שכדאי לבדוק האם אלו תחושות שמוכרות לך גם ממקומות אחרים. למשל- האם קורה גם מול חברים/קולגות שאתה מרגיש מנוצל ו"נלחץ" ע"י דרישות של אחרים?
אני מציעה שתפתח עם הפסיכולוגית את התחושות והמחשבות שישי לך, ושתוכלו להתבונן יחד מה מהדברים משקף קושי בקשר ביניכם, ומה משקף נושאים הנוגעים יותר אליך. לא תמיד קל להעלות תחושות מסוג זה, אבל אני מאמינה שדיבור ישיר יכול לקדם באופן משמעותי את הטיפול ואת הקשר ביניכם, או לתת תשובה ברורה יותר בנוגע להתאמה ביניכם.
ליטל
|
|
נכתב ע"י מאיה ב - 30.07.11, 13:16
פחד
לפסיכולוגית שלום .
אני בת 16 ויש לי 2 אחים אחת בת 26 ואחד בן 21 .
אח שלי בן 21 הוא סוג של מכור למחשבים והיו לי בעיות איתו בעבר כמו כל אחים ריבים והכל אבל הוא כל הזמן צעק , טרק דלתות , השתמש לפעמים באלימות (לא רציני , דחיפות ) גם כלפי אמא שלי .
היום הוא כבר יותר רגוע אבל הוא לא מתחשב ולא נותן לי שום כבוד .
( למשל אתמול ב1 בלילה הוא שאב אבק והרעיש וכשאמרתי לו לכבות הוא אמר לי" מאיה , תשתקי " והוא לא הפסיק עד שאבא שלי לא בא )
אני לא יודעת למה אבל אני מפחדת ממנו , מכל דבר שהוא עושה אם זה כשהוא סוגר את הדלת .
אני מפחדת להגביר את הקול בטלויזיה יותר מידי שהוא לא יבוא ויעיר על זה , פשוט מפחדת מכל דבר אפילו שהוא נמצא קרוב אני מפחדת .
בזמן האחרון התחלתי לפחוד מחלק מהבנים שאני מכירה וכשדיברתי עם אמא שלי על זה היא אמרה לי שאולי זה קשור לפחד שלי ממנו ושאני לא צריכה לפחוד כי הוא לא עשה לי כלום אבל אני לא יודעת איך להפסיק את הפחד !
איך אני יכולה להפסיק לפחד ממנו בלי ללכת לטיפול פסיכולוגי , איך אני יכולה להעביר את הפחד הזה כי אני באמת שלא רוצה לפחד .
בתודה מאיה .
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 31.07.11, 21:29
תגובה: פחד
שלום מאיה,
אני יכולה להבין את חוסר הרצון שלך לפנות לטיפול פסיכולוגי- נשמע מדברייך כי התגובה שלך אינה נובעת מ"בעיה" שלך אלא מהווה תגובה למציאות משפחתית לא פשוטה. מציאות בה בבית, בו את אמורה לחוש מוגנת ורגועה, יש גם מערכת יחסים מאיימת (אפשר לחוש מאויימת מאוד גם אם אחיך לא פגע בך בפועל!). בהתאם, אני חושבת שאולי כדאי לנצל את הקשיים שלך דווקא כדי להזמין את ההורים שלך לשיפור המצב בבית. אני מציעה שתשתפי אותם שוב בפחדים ובתחושות סביב הקשר עם אחיך, ואם תחליטו יחד שיש צורך בעזרה, אפשר לחשוב על האפשרות של טיפול משפחתי. מציעה לך להכיר להורייך גם את האתר הבא:
http://www.schneider.org.il/Index.asp?CategoryID=447&ArticleID=1216
בנוגע לפחד שלך מבנים- איני יודעת לאיזה סוג פחד התכוונת, אבל מבינה שגם את רואה את הקשר בינו לבין הקשר עם אחיך. הדרך להתמודד עם פחד כזה היא לנסות לצבור כמה שיותר חוויות חיוביות עם בנים- ליצור איתם קשרים ידידותיים, להתקרב ולאט לאט לחוות קשרים שונים מהקשר עם אחיך. במידה ומדובר בפחדים בעוצמות גבוהות שמפריעות לך תפקוד היומיומי- מזמינה אותך לכתוב לי יותר על כך, כדי שאוכל להבין טוב יותר ולחשוב הלאה.
ליטל
|
|
נכתב ע"י עדן ב - 30.07.11, 9:56
מצב נפשי
שלום,
אני במצב נפשי ירוד מאוד. כל הזמן במחשבות שליליות.כל דבר שאני עושה לא מצליח לי ומרגישה ריקנות.זה כבר זמן רב שאינני מצליחה לצחוק.אני מחייכת כלפי חוץ אבל אני רואה את כולם צוחקים בפה מלא ואני לא מצליחה לצחוק משום דבר. זה פשוט לא יוצא החוצה הכל עצור אצלי. האם ניתן לעשות משהו להשתחרר מהמועקה הזאת? תודה.
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 31.07.11, 18:24
תגובה: מצב נפשי
שלום עדן,
אני שומעת את המאמץ שאת עושה ואת האנרגיות שאת משקיעה בלהיראות בסדר. נדמה לי שאת הכוחות האלו כדאי להשקיע בטיפול נפשי שיסייע לך להבין את הגורמים למועקה, לשנות את דפוס החשיבה השלילי ולעבד את הקשיים. קיימים היום גם טיפולים קצרים וממוקדים לדיכאון, שיכולים להביא לשיפור משמעותי תוך פרק זמן קצר יחסית.
את מוזמנת לפנות למוקד ההפניות שלנו להתייעצות ראשונית בנוגע לסוג הטיפול המתאים, ולקבלת המלצה על מטפל/ת באיזור מגורייך, במידה ותהיי מעוניינת. מספרנו-
1800-200-205
ליטל
|
|
נכתב ע"י ענת ב - 27.07.11, 13:10
בנות ובובות ברבי
עד איזה גיל זה מתאים ועד איזה גיל בפועל בנות משחקות בבובות ברבי. האם יש גיל מסויים שזה כבר מוגזם או צריך להדאיג ? (מבחינה התפתחותית או ילדותיות יתר)
|
|
|
נכתב ע"י ליטל גליק ב - 29.07.11, 18:36
תגובה: בנות ובובות ברבי
שלום ענת,
שאלתך הועברה לפורום הורים:
http://www.betipulnet.co.il/forums/פורום_הורים/
ליטל
|
|
|
מדריך לבחירת
איש מקצוע
|
|
|
|
|
|
|
