כבר הרבה זמן שדברים לא מסתדרים... התוכניות הגדולות לא מתממשות, הכיוון לא ברור, העבודות מתחלפות, בני הזוג לא קבועים, שוב ושוב יש מתח ומריבות עם בני זוג וחברים, עזבת את בית ההורים וחזרת, למדת ואיבדת עניין בתחום, הקשרים לא כל כך מחזיקים והנסיונות העקרים מתחילים להיות מתישים, החיים מלווים בתחושה של חוסר יציבות, ריקנות, זעם ודיכאון. אך מעבר להכל, לכל הדברים, מרגישים שיש דפוסים חוזרים, עתיקים, שלא מרפים ומנהלים את החיים, וכבר ניסינו ומנסים להתמודד אתם לבד וביחד, בסדנאות וטיפולים והם עדיין שם, עקשניים ולא זזים.
אם משהו מכל זה מדבר אליך, באופן חלקי או מלא, תמצא/י את מקומך בקבוצה טיפולית חדשה.  
קבוצה טיפולית לנשים וגברים בגילאים 20-40 תפתח בקרוב בתל אביב ותאפשר לך להבין טוב יותר את הקשיים, להתנסות בזמן אמת באינטראקציות חברתיות, ללמוד על עצמך בהקשר הבין אישי, לזהות דפוסי מערכות יחסים הרסניים ולפתח כישורים טובים יותר ליצירת קשרים חיוביים ושמירה עליהם.
הקבוצה מתאימה גם לנמצאים בטיפול פרטני מקביל ומאפשרת התנסות מעשית בנושאים ומיומנויות העולים בטיפול האישי.

המשתתפים: 8-10 משתתפים, גברים ונשים, מבוגרים צעירים בגילאי 20-40.
המנחים: הוד קציר, פסיכולוג קליני מומחה וליטל גליק, פסיכולוגית, בעלי ניסיון רב בהנחיית קבוצות.
מסגרת הפגישות: הקבוצה נפגשת פעם בשבוע, בשעות הערב, למשך שעה וחצי, בת.ל.מ תל אביב, המרכז לטיפול, ייעוץ ואבחון פסיכולוגי ברחוב קהילת סלוניקי 7 בתל אביב.
עלות: 200 ש"ח למפגש.
לקבלת פרטים נוספים:
מזכירת המרכז – ג'ני: טל' 03-6990511/2, הוד קציר –052-2449192, ליטל גליק- 050-8550935

מה קורה כאשר לפסיכולוגית יש בעיה שמתעוררת בטיפול, בעיה פסיכולוגית שמסבכת את הטיפול וגורמת להידרדרות מצב המטופל ולבסוף להפסקת הטיפול? (לא מדובר במחלת נפש אבל בקריסה מולי). מדובר במטפלת ותיקה שהינה מדריכה בעצמה. ואף כל רצונה הטוב לעזור בטיפול, תכלס הלך הטיפול... ביום הראשון של המשבר ידעתי בלי להודות שהלך הטיפול ! ולאחר מכן נפגשנו ארוכות למשך מס' חודשים. ולרוב התכסחנו.

איך מטופל ממשיך מכאן לאחר שנים של טיפול ומתן אמון ושבר נוראי? היום אני חושב שפשוט כל האמון זהו בעצם משחק תפקידים. האם זה כך? האם מטפל שנותן למטופל הרגשת איכפתיות בזמן פגישה עושה את עבודתו נאמנה בלי שירגיש באמת ? אלא זו עבודה.

האם טיפול פסיכו-דינמי יותר מסוכן למטופל ובעייתי מטיפול אחר ?

האם יותר בטוח להיות מטופל של עובד סוציאלי קליני ? כי אולי הם רואים את התמונה אחרת?

האם לאחר נתק של מס' חודשים יש טעם לחזור לאותה מטפלת? ישנם חורים והסתבכות אצלי בגלל שהיא לא חזרה לטלפונים וזה התפוצץ. לבסוף היא הודתה שהיא בבעיה והאי חזרה בטלפונים (מעל חודש) זו בעצם אלימות שלה.... :-( . אני לא יכולת לטפל אצל אחרת. אין לי את הכסף ואין לי את היכולת לספר הכל מחדש.. לקח לי כמעט שנה לספר הכל.

הבעיה שתקופה ארוכה היא היא היתה טובה אליי... והתקופה הלא טובה השפיע לתקופה של שנה ! אני זוכר גם את התקופה הטובה וכועס על ההתעללות שלה. זה גורם לי לבלאגן בראש !! יש לי כעס רב עליה ולא מאמין על ההתנהגות שלה אליי. היא שיקרה ואף איימה עליי וכל זאת עקב חוסר הביטחון שלה מולי כיום (לא שזה צריך לעניין אותי - אבל היא מגיע כחבילה אחת..).
מה אני אמור לעשות היום ?!!

מה עצתך ?

שלום, אני בן 29. בעקבות תהליך פנימי שאני עובר - בזכות טיפול. אני מבין שהעיסוק המקצועי שלי בחיים, למרות שעמלתי עליו רבות, לא מעניין אותי.
משהו בוער בי ללכת לכיוון פסיכולוגיה. עם זאת, קיימים בי חששות מסויימים שהרצון הזה אולי נובע מתוך רצון להידמות למטפל שלי. מנגד- יש בי משיכה עזה לתחום. אני מפתח היום יכולות שלא היו לי בעבר, בינהם למשל היכולת להכיל- אני רואה את זה גם עם בת הזוג שלי, ואפילו החברים שלי, זאת מעבר לעניין הרב שאני מגלה בתחום בשנה האחרונה.
אשמח לשמוע מה דעתך. אני עדיין מתקשה לדבר על כך עם המטפל.
תודה לך...

ליטל שלום!
עלי להבהיר שהיוזמה לרדת למפגשים אחת לשבועיים באה מהמטפל. אכן שמעתי לעצתך והבעתי בפניו את כל תחושותיו, על הפחד לאבד אותו ,על ההתמודדות. מאד קשה לי,הרגשתי לאחר השיחה שיצאתי "ערומה" לחלוטין היות ונפתחתי לומר את כל מה שהיה בליבי . עם זאת רצונו ומטרתו בכך היא  למנוע ממני קושי בסיום הטפול היות ואני נוטה להקשר באופן חריג.
אני מאד פוחדת מיום שאחרי, ומאוד רוצה לחפש קבוצת תמיכה באזור המרכז(לא ת"א) אפשרי גם פעם בשבוע ע"מ לנסות עוד סוג של טפול קבוצתי להקלה בהתמודדות. על לציין שעם הקושי העכשוי , אני מרגישה טוב יותר מתחילת הטיפול, בזכות מקצועיותו המדהימה, הינו אדם רגיש וסובלני, וזה לא פלא שמתאהבים במטפל כמותו.
תודה על ההקשבה וההצעות אשר ניתנות לי.

מבקשת לברר את דעתך מדוע ילדים ובני נוער משחיטים את בתי השימוש בבתי הספר? הרי ההשחטה פוגעת גם בהם, שהרי בפעם הבאה שיכנסו יסבלו מלכלוך חוסר בנייר טואלט וצחנה. מה ההגיון? מדוע זה קורה?

יש לי חבר כבר 3 שנים ואנחנו ממש מאוהבים
אבל לפני חצי שנה התחיל לי רומן עם ידיד ממש טוב שלי ששנים רציתי אותו והוא אותי
שני הגברים מתאימים לי, כל אחד בצורה שונה...
ואני לא מסוגלת לוותר על אף אחד מהם! אני אוהבת את שניהם כל כך שאני לא יכולה להתרחק מהם אפילו לא לקצת.
חשבתי לפנות לטיפול כי אני ממש קרועה אני כל היום עצובה בקושי יוצאת בקושי עושה משהו...
אני כל היום חושבת על שניהם...
מה אני צריכה לעשות?

שלום רב,
במהלך שירותי כלוחם בחיל ההנדסה הקרבית חוויתי חוויות לא נעימות ממלחמת לבנון השנייה, אשר העלו אצלי טראומות כשנתיים לאחר השחרור.
במהלך שירות המילואים האחרון הייתי בשיחה אצל הקב"ן שלא כל כך התעניין בלעזור לי ורק וידא שהוא לא משחרר אותי משירות מילואים.
מה עליי לעשות? למי עליי לפנות?
אציין כי חלק מהזמן הדבר מפריע לי לנהל חיים רגילים כיוון שיש לי חשש גדול ממקומות הומי אדם ומקומות צפופים וקטנים בעקבות אותן חוויות.

אשמח לעזרה,
תודה מראש

אני כל הזמן שוכחת את העניין הזה. זה שלא מפריע לי רוב הזמן אני שוכחת. אבל כשאני נזכרת זה לא קל. אבל זה לא קורה הרבה אבל כשמגיעות מחשבו אלה אני מתחיהל לחשוב שאולי טעיתי בבחירתי . למה לי להכניס את עצמי לדבר כזה.  אבל העתיד מפחיד אותי . שאני לא יודעת מה הולך לקרות!!

שלום,
אבל אני אוהבת אותו ומשוכנעת בו מכל הבחינות כמו כן, אני יודעת שאין אף אחד מושלם שיכול להיות שאם אפגוש מישהו אחר גם יהיה בו משהו אם זה לא מחלה אז משהו אחר.  אבל לא יודעת למה אבל לפעמים אני צריכה שמישהו יגיד לי שזה בסדר שלא טעיתי שלא יקרה כלום.
חוץ מהעובדה שאני לא יודעת איך לשכנע אותו לעשות בד' .

שלום לך,
כתבת בקיצור אבל הכאב גדול, ונדמה לי שגם האשמה, הכעס על עצמך והבושה ברגשותייך.
דיכאון אחרי לידה הוא תופעה נפוצה מאוד, שאינה קשורה ברצון שלך להיות אם או באהבה שלך לביתך, ואפילו להיפך: לפעמים דווקא נשים שהאמהות והילדים חשובים להן יותר מכל הן הנשים שפגיעות יותר לדיכאון אחרי לידה. הכניסה לאמהות מלווה בהרבה רגשות, זכרונות ותחושות שכפי שאת עצמך כותבת, לא תמיד אפשר להביע במילים. לכן אני חושבת שחשוב שתפני לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך לתת מילים לתחושות, להתמודד עם הדיכאון ולהשיב לך את האפשרות להינות מהאמהות ומחייך.
העובדה שלקית בדיכאון אינה אשמתך, אבל האפשרות לטפל ולשנות את המצב נמצאת בידיים שלך. הטיפול בעצמך חיוני גם לך וגם לביתך, וככל שתפני לטיפול מוקדם יותר, כך  יהיה קל יותר להתמודד עם הדיכאון ולמנוע התקבעות שלו ושל האשמה. נשמע שאת משקיעה אנרגיות רבות בהסתרת המצב ובהעמדת פנים, ואני חושבת שכדאי להפנות את האנרגיות האלו לטיפול בעצמך.
מעבר לכך, אני ממליצה לך מאוד לשתף לפחות אדם אחד נוסף ברגשותייך. מנסיוני, חלק גדול מהנשים שחוות דיכאון אחרי לידה  חוות תחושות של בידוד, חוסר-נורמליות ו"דפיקות" ונעזרות מאוד כאשר הן משתפות ברגשותיהן וזוכות להבנה ותמיכה, ולאו דווקא לביקורת ורתיעה מהן הן חוששות .

כתבי לי אם תרצי המלצה למטפל/ת,
ליטל
contact@betipulnet.co.il