שלום לכן.
ראשית רציתי לשבח אתכן על האכפתיות ועל השאלה שנסחתן בצורה כה מפורטת ומקיפה. נשמע על פי תיאורכן שקיים סיכוי סביר שחברתכן אכן סובלת מאנורקסיה, אלא אם קיימת בעיה רפואית אחרת שהיא מסתירה מכן.
סביר להניח שחברתכן יודעת שיש לה בעיה אך אנורקסיה היא מצב ייחודי בו הסובל למעשה "מעוניין" בבעיה שלו בשל הפחד העצום מהשמנה.

האם יש לכן קשר עם הוריה, חברה קרובה שלה, אחות או מישהו שנמצא בקשר קרוב עמה? לדבר אתה על כך עשוי לא לעזור שהרי סביר שהיא הבחינה שירדה כך במשקל ואינה רוצה טיפול. אם תוכלנה לפנות להוריה (אולי אפילו במכתב בעילום שם אם אתן חוששות לקשר בינכן), תוכלנה לדעת שיש מישהו קרוב אליה (ולכן בעל השפעה) שיקח את הנושא לידיו. אני מקווה שמה שכתבתי עוזר. מוזמנות לשאול עוד ולעדכן. גילי

היי גילי שמעתי שאומרים שהפרעות אכילה מדבקות ורציתי לדעת אם זה נכון.
אני שואלת כי יש לי שתי חברות קרובות שמאוד חזק בקטע של האוכל ולפעמים נראה לי שגם אני בגללן יותר מתעסקת בזה וחושבת על זה בכל מקרה אולי יותר ממה שהייתי רוצה לחשוב על זה
מה את אומרת? מה לדעתך אני צריכה לעשות?

שלום,
אנו, שתי חברות, חושדות כי חברתנו סובלת מאנורקסיה.
מדובר בבחורה בת 21, השוקלת כ41 קילו וגובהה 1.60-1.65.
אנו מכירות אותה כשנה ומעריכות כי בתקופת הכרותנו עימה, היא ירדה בסביבות ה16 קילו.
מקטעי שיחות איתה (שאותם איחדנו) הבנו כי היא סבורה שבעבר היא הייתה שמנה (שמנה מבחינתה זה בסביבות ה50-55 קילו וזאת על סמך תמונה שראינו שלה מהעבר) ומאז היא פשוט הפסיקה לאכול לטענתה.
בהתחלה היינו רואות כי במשך יום שלם היא אוכלת ירקות או תפוח ולעיתים גם קורנפלקס, אך בתקופה האחרונה איננו רואות כי היא אוכלת דבר: היא הפסיקה עם הירקות והתפוחים ובמשך יום שלם היא שותה כוס קפה אחת המשביעה אותה למשך יום שלם. את כוס הקפה היא מזמינה עם חלב דל שומן וגם שתייה אחרת היא מזמינה רק דלת קלוריות (קולה זירו, דיאט ספרייט). לאחרונה היא מספרת שהיא גם אינה מסוגלת לשתות את כוס הקפה כיון שהיא משביעה מידי.
לעיתים היא מרגישה סחרחורות מכך שהיא אינה אוכלת וכדי להעביר את הסחרחורות היא אוכלת ממתק לעיתים זה סוכריה על מקל או חתיכת שוקולד קטנה. בנוסף היא סובלת מנשירת שיער וידוע לנו כי יש לה שיבושים בוסת.
אנו רואות את הצורך להדגיש כי מאז שהיא כבר לא "שמנה" היא "נגעלת" (כלשונה) מלחם ומשוקולד ולכן אינה אוכלת אותם.
מדובר בבחורה מסורתית אשר לובשת חצאיות ובגדים רחבים ולכן, האנשים מסביבה אינם רואים את הירידה הדרסטית במשקלה. כאשר שאלנו אותה האם הוריה שמים לב לרזון החדש, היא אמרה כי אמא שלה חרדה לה מאוד ולכן היא ניגשה לרופא והחלה בסבב בדיקות.
איננו יודעות אם להאמין לכך או לא. מהחומר שקראנו באינטרנט, הבנו כי אנורקסיה היא סוג של הפרעה נפשית ואנו פוחדות כי היא משקרת אותנו על מנת שנפסיק לשאול שאלות מיותרות.
יש לציין, כי אנו חברות טובות שלה אך אין אנו קרובות אליה מספיק על מנת לפתוח איתה שיחה אישית כ"כ וכל ניסיון כזה ילווה בהרגשה לא נעימה מצידנו וכמובן גם לה.
ברצוננו להתייעץ עם גורם מקצועי או כל איש אשר מעורה בנושא האנורקסיה אשר יכול להדריכנו האם מדובר במקרה הזה באנורקסיה וכיצד עלינו לנהוג ולאיזה גורמים עלינו לפנות על מנת לעזור לחברתנו.
                     בתודה מראש, החברות :)

לגולשי הפורום שלום,
אנו שמחים לעדכן על פתיחתו המחודשת
של פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית ב- 27.9.11

את הפורום תנהל הפסיכולוגית הקלינית גילי אגר.
אנו מזמינים אתכם לשתף, לשאול ולהתייעץ איתנו בכל שאלה.

בברכת שנה טובה,
צוות בטיפולנט

שלום,
יש לי ילדה בת 11 וילדה בת 16. לילדה בת ה-16 היתה תקופה של בעיות אכילה שלמרבה המזל תפסנו בזמן פנינו לפסיכולוגית וזה עבר לפני בערך חצי שנה. עכשיו הילדה בת 11 כנראה מרגישה כמה הנושא הזה רגיש, היא ילדה מאוד חכמה, וכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניה היא מתחילה לעשות בעיות עם האוכל, לא אוכלת וחוזרת על דברים ששמעה מאחותה שהיא שמנה ושונאת את הבטן והרגליים שלה וכד'. אנחנו לא נכנעים לה שלא תלמד שהאוכל זו הדרך להשיג דברים וגם אחותה הגדולה (שהיא מתה עליה) מאוד כועסת עליה כשהיא עושה את הדברים הלאה ובכל זאת זה ממשיך.
מעוניינת בפיתרון איך להתמודד איתה.

לדעתי זה קצת מעצבן שכשאנשים פונים לייעוץ בפורום אומרים להם:"פנה ליעוץ במקום אחר". הרי הם באו לכאן לקבל יעוץ. אם הם היו רוצים לקחת יעוץ ממקום אחר אז הם היו מחפשים מקום אחר. אולי לא תמיד. אבל בכל זאת. לדעתי כדאי לתת לאנשים יעוץ אפשרי כמה שיתכן כאן, ורק בנוסף גם לומר שכדאי לפנות ליעוץ במקום אחר ולומר איפה ניתן לקבל יעוץ ולהסביר למה- כדיי שהטיפול יהיה יותר יעיל, שיהיה יותר קל לאבחן את הבעיה וכדומה. כי אחרת זה נותן לאלה שרוצים יעוץ ואומרים להם: לא, מה שאתם אומרים לא טוב מספיק, לכו למקום אחר, אנחנו לא נוכל ממש לעזור לכם או להבין אתכם (זה מה שמשתמע מכך) הרגשה של יאוש.

למשל, הייתי רוצה לומר לבחורה שמפחדת מהקאות לקרוא קצת על הקאות בספרים או באינטרנט כדיי להבין מה זה בדיוק. כי אני למשל קראתי שהקאה זה בעצם מנגנון הגנה שנועד לעזור ולא צריך לפחד ממנו.
וממה שראיתי לא ממש עזרו לה.
רק אמרו לה דברים כמו- לא פירטת מספיק, לכי למקום אחר לקבל יעוץ. ונכון שהסברת לה קצת על הקאות וכדומה, אבל זה לא ממש העביר את המסר של- למה היא לא צריכה לפחד מזה, או למה כדאי לה ללכת לייעוץ במקום אחר. גם ממה שמשתמע זה לא ממש נראה כאילו ההורים שלה ישתפו איתה פעולה בנוגע לקבלת יעוץ אז אני לא יודעת עד כמה הדבר אפשרי. אפילו לא הסברת לה איפה היא יכולה אולי לחפש יעוץ.

עיזרו לי לצורך המחקר:
המחקר מיתמקד בהפרעה אצל נשים /בנות.

1. ממה בידיוק חולי בולמיה מתים? (אשמח לפירוט )
2. ותוך כמה זמן המוות מתממש אצל חולה שמקיאה 2-3 או יותר פעמים ביום בכל יום , וההפרעה מתמשכת כבר שנה?
3. האם הסיכוי למוות אצל צעירות בנות 20+ גבוהה יותר מנערות  בנות 16 ומעלה, מדובר בחולה בריאה שהתחילה להקיא לפני שנה?
4. וממה בידיוק יגביר ויאיץ את הסיכון למוות  גם אם החולה  ממשיכה להקיא באותה התדירות?


אשמח מאוד אם תענו לשאלותי או שלפחות חלק מהם אני לא מבקשת תשובות מיקצועיות שרק רופא יכול לענות אלא רק רקע בסיסי או לפחות ידע כללי של מומחי הפורום בתחום הפרעות עכילה:-)

שלום אני מקווה שהפורום באמת פעיל כי יש לי בעיה די דחופה  לפני חודשיים בערך התחילו לי פחדים ולחצים שאני אקיא אם אני אוכל יותר מדי והתחלתי לחשבו כל הזמן מה כדאי לי לאכול וכמה כדי שאני לא יקיא מזה הפסקתי לאכול כל מיני דברים כמו בשר או פסטה או דברים שנראים לי כבדים ולאט לאט הורדתי עוד דברים שאני מפחדת שיגרמו לי להקיא וירדתי במקשל למרות שאני לא חושבת שאני שמנה מידי אין לזה קשר לאנורקסיה אבל יש לי פחד ממש מטורף שאני יקיא ויהיו לי פדיחות מזה... מה אני עושה? ההורים שלי לא מבינים הם חושבים שאני עושה להם דווקא כדי לעצבן ולא מבינים שיש לי ממש פחד מהקאות
אני מקווה לתשובה מאוד מהר
תודה רבה רבה
טלי

שלום
אני מכירה מישהי בגיל 25 הגובה שלה להערכתי נע באיזו 155-160 ומשקלה הינו באיזור 41
היא מודעת שיש לה הפרעות אכילה, בולמיה, והיא קצת בדיכאון נפשי
היא מנהלת פורום מנענע שגיליתי, הלכה מס' פעמים לטיפולים על אביה אבל ללא הועיל כי היא לא מדברת עם אנשי המקצוע, לא משתפת.
אני רוצה לשתף אותך במשהו שהיא כתבה בפורום שלה לפני מס' ימים:

"הכאב החד הזה שעובר בלב חודר לנשמה.
כואב לי כל כך כואב לי !!!!!!!!!!!
אני רוצה לצרוח הכי חזק שאפשר
לצרוח ולצרוח עד שלא ישאר לי קול
הרי למה אני צריכה בכלל קול, אני לא באמת חיה
קולי לא נשמע
אני זועקת כל כך חזק ואף אחד לא שומע..
מה אני צריכה לעשות כדי שתשמעו??
תצילו אותי מעצמי בבקשה אני כבר לא יכולה
הכוחות שבי נחלשו עד לאפס
אני מתה בין החיים ולכם לא אכפת
אני צועקת את הצעקה שלי לחלל
תשמעו אותי אני מתחננת..."

אני יודעת שהיא צריכה עזרה רצינית, במיוחד שהיא טוענת שיש לה כמה ק"ג לרדת
ובמיוחד ממש שהיא רשמה ניתן להבין שהיא באמת זועקת לעזרה
אבל מה ניתן לעשות לבחורה שלא רמשתפת פעולה?
יכול להיות שהיא צריכה  יותר תשומת לב?
הבעיה שאני חברה של אחיה, ואני לא יכולה להתפרץ ככה למשפחה
ואני דיי אבודה ודואגת לה

תודה