היי
נשמע שנכנסת לסחרחרה שלא תכננת להכנס אליה, בשל ירידה במשקל שהייתה מקרית ולא מתוכננת. האם זו התחלה נוכל לדעת רק לאחר שיהיה או לא יהיה המשך מהסוג הזה, וכדאי כמובן שלא. אני ממליצה לך לפנות בדחיפות לתזונאית המתמחה בהפרעות אכילה (דרך קופת חולים או באופן פרטי) אשר תוכל לסייע לך לשמור על משקלך או לרדת עוד אך באופן בריא מבלי לגלוש להפרעת אכילה שיכולה כידוע לא רק להביא לסימפטומים כפי שתארת אלא לנזקים ארוכי טווח לגוף (ללב, לפריון הגוף) ולמרבה הצער מובילה פעמים רבות למוות (לוא דווקא למוות מרזון, אך מכך שהגוף לא מקבל חומרים שהוא זקוק לו עשויים לקרוס איברים פנימיים גם שנים לאחר ההחלמה). שמרי על עצמך ואם מספר פגישות על תזונאית לא תעזורנה לך לחזור לאכילתך הקודמת, פני גם לטיפול פסיכולוגי בהפרעות אכילה. מקווה שלא יהיה לך עוד צורך לבקר כאן אבל אם כן את מוזמנת. גילי

שלום לך וטוב שכתבת.
את מתארת ירידה מכוונת במשקל, שהיא משמעותית ביחס למשקל ההתחלתי. אתחיל בהבהרה בנוגע לאנורקסיה. זו תופעה שמופיעה בהחלט גם אצל בנים, גם אם באחוזים קטנים יותר. תחושת השליטה היא תחושה נפוצה בקרב לוקים בהפרעות אכילה, וחכמתם ותבונתם אינה מפחיתה מהסיכון שירדו במשקל באופן שיסכן אותם, כי מדובר בהפרעה שהלוקים בה לא חושבים בהגיון שמאפיין אותם בתחומי חיים אחרים. אני ממליצה שתשתפי את בנך בדאגתך לבריאותו הפיסית ותקבעי פגישה עם רופא משפחה כדי לשלול סיבה פיסית לירידה במשקל, ולבדוק מה המצב הגופני כעת. בנוסף, יש לדאוג שבנך יטופל גם בטיפול רגשי ותזונאי על מנת לעצור את הפרעת האכילה ולטפל בה. לשם כך תוכלי לפנות לאחד מהמקומות שציינתי בהודעה הראשונה בראש הפורום. בהצלחה ואנא עדכני. גילי

שלום רב סיון
אכילת יתר כפייתית הרבה פעמים נדחקת הצידה בפורומים ואמצעי תקשורת שונים בהשוואה לבולימיה ולאנורקסיה, אך כפי שאת מתארת, מדובר באורח חיים שגורם לסבל נפשי ופיסי, ואף מסכן את הבריאות.


שמת דגש רב על עניין המשקל בכתיבתך. כתבת שאת יורדת במשקל באמצעות דיאטה ומעלה בחזרה. הייתי מציעה לך לשים פחות דגש על עניין המשקל עצמו. מטרתך צריכה להיות לאכול באופן בריא יותר,  שיהיה לך יותר נעים. נסי שלא להתמקד במשקל עצמו. הרי דפוסי האכילה הכפייתית היו מתסכלים אותך ולא היו נעימים לך גם אם היה מובטח לך שלא תעלי במשקל.

העניין השני הוא  תחושת הכשלון. כששמים מטרות גדולות תחושת הכשלון היא גדולה. אל תכריזי מראש על ימים כמוצלחים. נסי לאכול בצורה רגועה את הביס הנוכחי ולא את הארוחה הבאה. נסי להתמקד במה שקורה עכשיו. כרגע.

במקום להחליט לאכול בצורה שונה היום (מה שקשה לבצע), נסי לחשוב מה הדבר הקטנטן ביותר שאת יכולה לשנות באכילה שלך היום, בהשוואה לאתמול, ולהסתפק בשינוי זה.

אני ממליצה בחום על הספר "צעד קטן לשינוי גדול" של ד"ר רוברט מאורר, אגם הוצאה לאור. בספר זה, מתוארת דרך הקאיזן היפנית, לשינוי הרגלים והשגת מטרות, על ידי צעדים קטנטנים.
מומלץ מאד. נסי לפעול לפי השיטה שם (יש תרגילים מאד מסודרים). זהו ספר קטן, קליט וקריא. לא פרוייקט מסובך אלא נגיש ונעים.

ובנוסף, גם אם התייאשת מטיפולים, ישנם טיפולים שונים שאולי לא ניסית עדיין, כמו לדוגמא טיפול קוגניטיבי התנהגותי באכילה כפייתית, אשר מתמקד גם בדפוסי החשיבה השגויים וגם בשינוי התנהגותי. מטרות דומות ניתן להשיג בשילוב בין טיפול פסיכולוגי דינאמי ("רגיל") בשילוב עם תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה ושעוזרת לעשות שינוי בצד ההתנהגותי.
ן.שיהיה הרבה בהצלחה בכל מקרה, והרגישי חופשי לעדכן.

גילי

שלום  רב לך
אתה מספר שנכנסת לסחרחרה מחשבתית והתנהגותית של עיסוק באכילה ובפעילות גופנית ותסכולך ברור. חלק גדול מהאנרגיות  שלך מופנות לנושאים אלה והדבר כרוך כמובן בסבל רב ובפגיעה ביכולת שלך לחשוב ולהרגיש דברים אחרים.

ההפרעה שלך כפי שאתה מתאר אותה, מזכירה הפרעה טורדנית כפייתית (אובססיבית קומפולסיבית). בכל הפרעת אכילה קיים פן אובססיבי אך ייתכן שאתה סובל כעת ממשהו שנמצא יותר בספקטרום של הפרעה טורדנית כפייתית מאשר בספקטרום של הפרעות אכילה.

בשלב הראשון אני מציעה שתפנה לאבחון פסיכיאטרי . אין זה אומר שתזדקק לתרופות כלל, אך פסיכיאטרים פעמים רבות יכולים לאבחן במהירות לאיזו קטגוריה הבעיה שייכת.  אתה יכול לפנות לאבחון שכזה באופן פרטי, או  דרך קופת החולים בה אתה חבר או דרך מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש (כפי שמפורט בהודעה הראשונה בפורום). בכל אחת מהאפשרויות חשוב שהמטפל/ת יהיו בעלי ידע באבחון הפרעות אכילה וכן באבחון  של הפרעות  אובססיביות קומפולסיביות . לאחר האבחנה המדוייקת יהיה צורך לבחור טיפול. אם האבחנה תהיה הפרעה טורדנית כפייתית, הרי שהטיפול המומלץ יהיה טיפול קוגניטיבי התנהגותי (יתכן בשילוב טיפול תרופתי), ואם האבחנה תהיה הפרעת אכילה, מומלץ שתהיה בטיפול פסיכולוגי רגיל (דינאמי) בשילוב תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. בהצלחה!

שלום לך. שאלה משמעותית היא האם האכילה מתרחשת באופן מודע ומתוך ערות (כלומר האם את שמה לב שזה קורה) או מתוך שינה בדומה למצב סהרורי.
אם הדבר קורה מתוך סהרוריות עלייך לפנות למעבדת שינה לבדוק את מהלך השינה שלך. אם הדבר קורה במודעות וערות מלאה, עלייך לפנות לטיפול תחת הכותרת של הפרעות אכילה ויש בראש הפורום רשימת אופציות.
בכל מקרה, הייתי פונה גם לרופא המשפחה לשלול אפשרות שמצב גופני גורם לתופעה. בהצלחה!

שלום לך. שאלה משמעותית היא האם האכילה מתרחשת באופן מודע ומתוך ערות (כלומר האם את שמה לב שזה קורה) או מתוך שינה בדומה למצב סהרורי.
אם הדבר קורה מתוך סהרוריות עלייך לפנות למעבדת שינה לבדוק את מהלך השינה שלך. אם הדבר קורה במודעות וערות מלאה, עלייך לפנות לטיפול תחת הכותרת של הפרעות אכילה ויש בראש הפורום רשימת אופציות.
בכל מקרה, הייתי פונה גם לרופא המשפחה לשלול אפשרות שמצב גופני גורם לתופעה. בהצלחה!

שלום לך תמי.
אני יכולה בהחלט להבין את הפתעתך נוכח שאלותיה של בתך הצעירה. ומאידך, כפי שבתך רכשה לעצמה בתחומים שונים שפה וידע על העולם מבלי שלמדת אותה אותו באופן ישיר, כך גם היא לומדת מהר את השפה המאד מדוברת לצערינו בחברה שלנו, שפת הקלוריות ודימוי הגוף. הרי מספיק להתבונן בשלוש פרסומות ובתכנית אקראית כדי להבין שמדובר בעניין מרכזי ורב משמעות.
ראשית, הייתי שואלת את בתך מהיכן מגיעות שאלותיה. ובנוסף, אני מציעה לנצל את הסקרנות והקליטה המהירה של בתך ללמד אותה קצת דברים "אמיתיים" על מזון, ברמה שמתאימה לה. לדוגמא, תוכלי להסביר לה את ההבדל בין ירקות, פירות, חלבונים ופחמימות, ולהסביר שהגוף צריך גם וגם וגם וגם במינונים מאוזנים ולא קיצוניים. לא הייתי הולכת למקום שמנסה להרגיע אותה דרך זה שהיא רזה ואין לה מה לדאוג, שכן בתך נשמעת פקחת מספיק כדי להבין שגם האנשים הסובלים מעודף משקל היו רזים בשלב כלשהו... יתכן שהיא זקוקה לעזרה שלך בכמויות על מנת שהיא לא תרגיש שעליה להגביל את עצמה, ולכן את יכולה להחליט ולהגיד לה כמה קינוחים ילד בגילה יכול לאכול מבלי לדאוג שהדבר יזיק לגופו, ואם תחליטי לדוגמא שקינוח אחד ביום זו הכמות שאת רוצה שהיא תאכל, קבעו זאת יחד ותדאגו שהיא אכן תאכל את זה.
אני מבינה את הצמצום שלה דרך כך שהיא מרגישה: "אמא לא עוזרת לי לדעת כמה אני צריכה לאכול כי אמא חושבת שאני רזה, ולכן אני צריכה לקחת את העניינים לידיים שלי". אם היא תרגיש שאת מודעת לכמויות, אם תגידי לה שאת שמה לב שהיא אוכלת מכל הרכיבים הנחוצים לה, ושאת יודעת מה הכמות המתאימה לה מבחינת ממתקים, אני מניחה שהיא לא תרגיש שהיא צריכה לשים את הגבולות האלה לעצמה. את מוזמנת לעדכן מה חשבת ואיך ממשיך. אשמח לשמוע. גילי

שלום לך נטע
טוב שפנית לכאן. אם את מתמודדת עם קושי שכזה במשך שנתיים אכן כדאי שתעזרי באנשי מקצוע שיקלו עלייך את ההתמודדות ואת הדרך להחלמה. למרבה המזל בגיל 22 אין צורך בהסכמת הורים לטיפול וכיוון שישנן מסגרות ציבוריות המטפלות בהפרעות אכילה ללא תשלום, הרי שגם נושא התשלום לא מהווה בעיה. צירפתי בהודעה נפרדת רשימה של אפשרויות לטיפול בהתאם למקום מגורייך. יש שם קטגוריה של מרפאות ציבוריות המטפלות בהפרעות אכילה והן כאמור נותנות שירות זה ללא תשלום. אם אינך מסתדרת את מוזמנת לכתוב כאן מהיכן את ואוכל לעזור לך למצוא מקום מתאים.
מאחלת לך בהצלחה בדרך החדשה, דרך של טיפול והתחזקות. גילי