שלום יפית

תנסי להסתכל על הבעייה מהזווית של הילדה שלך : היא באמת כנראה מרגישה שמנה ולא שמנמנה ובגיל שלה הערך והדימוי העצמי נבנים לרוב על מראה חיצוני (אולי יום אחד זה ישתנה).

הכי חשוב שהבת שלך תדע שהיא יכולה לפנות אלייך עם הקשיים העצומים הללו של להיות שונה ואחרת. האם את מסוגלת להכיל את הכאב שלה ? יכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא יכולה לשתף אותך בקשיים שלה. אם גם לך היה issue עם משקל כילדה את יכולה לשתף אותה.

לגבי זה שהיא לא רוצה לאכול את יכולה להגיד לה שאת מבינה שהיא רוצה לרזות ואולי באמת זה בסדר שהיא תוריד אבל אם היא תצום היא בסוף תעלה הכל ולכן עדיף שזה יהיה מאוזן בשילוב ספורט. אבל יותר חשוב שהילדה שלך לא תפחד להרגיש ולחשוב כל מיני רגשות ומחשבות שאותם היא מחליפה באכילה רגשית ומחשבות על עולם האוכל. תנסו לראות את הבעייה שלה עם אוכל כשער להבנת העולם הפנימי שלה. תהיי עדינה ומאוד סבלנית

המון בהצלחה
רוני

שלום נילי,
לפי התאור שלך את אכן סובלת מהפרעת אכילה ואת צודקת שתפריטים מאוזנים שנותנת לך דיאטנית לא יוכלו לעזור לך. חשוב מאד, וזו כבר תחילת הדרך לשינוי, שאת מבחינה ושמה לב שהסימפטומים של הרעבה, הקאות והעיסוק האובססיבי סביב האוכל והמשקל גוברים כאשר את נמצאת במצב רגשי קשה . כנראה שזו הדרך שלך להחזיר לעצמך שליטה בחייך ובעצמך במצבים בהם את מרגישה שהכל "יוצא" משליטה ומאיזון.
כדי להשתחרר מדפוס זה של התמודדות עם מצבים רגשיים קשים אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שבעזרתו תוכלי להבין ולהיות מודעת לבעיות הרגשיות שאיתן את מתמודדת . מצב משברי של פעם בחודש שגורר אחריו סימפטומים של הפרעת אכילה - הקאות והרעבה עצמית ,מלמד על כך שאת זקוקה לעזרה מקצועית כדי להחלץ מדפוס זה.
פני לטיפול פסיכולוגי בהקדם.
בהצלחה
דורית

שלום לך

קודם כל זה נורמאלי להתעסק באוכל ובעולם מסביבו. כולנו במידה כזו או אחרת אכלנים רגשיים כלומר מחברים בין העולם הרגשי שלנו לעולם שקשור לאוכל.

תנסי לבדוק  כאשר את מוטרדת מאנשים שבודקים מה וכמה את אוכלת אם את מוטרדת מדברים נוספים שאנשים חושבים עלייך או רואים בך. אם תרשי לעצמך להתמודד בנושאים אלו המחשבות על האוכל יפחתו.

חשוב להבין שמדובר בתהליך ארוך כי אם עשינו את החיבור הרגשי לאוכל שהיינו ילדים קטנים למשל ידענו שאם נהיה ילדים טובים נקבל ממתק או אם נלך לישון בשעה מוקדמת למוחרת אוכל נלך לחגוג עם ההורים במסעדה - אז לא נוכל לצפות שתהליך מנוגד יתרחש תוך זמן קצר.

האם את יכולה לשוחח על הפחדים שלך להיות גם מלאה כאשר את משוחחת עם המשפחה שלך. אני מאמין שהאוכל הוא רק השער לנושאים אחרים לגמרי ואולי שיחה מעמיקה עם המשפחה על הפחדים שלך הקשורים לאוכל תוביל את המשפחה שלך לדבר על פחדים בכלל, גם שלך וגם שלהם.

אין סיבה אחת להתעסקות שלנו עם אוכל. כמספר האנשים בעולם, מספר הסיבות. לפעמים, למשל אנחנו אוכלים או רק חושבים על אוכל כדי להיזכר במקום יפה ומיוחד שהיינו בו לפני שימוש והאוכל הוא רק מתווך לאותו מקום. הכי חשוב זה להיות מודע לזה כי שאת שמה לב שאת מתעסקת יותר מידי באוכל יש לך נורה אדומה שמשהו אחר, מעבר לעיסוק באוכל, מטריד אותך. זה אף פעם לא רק האוכל.

העיקר הוא המודעות ושינויים קטנים לאורך הדרך. התוצאה בסוף תהיה מחשבות על דברים אחרים לגמרי ואולי עדיין מחשבות על אוכל יותר קלות לך.

תמשיכי בהתבוננות מעמיקה והשינוי יבוא בהדרגה

בהצלחה
רוני

שלום לך

למה שאת מתארת אני קורא "מערכת יחסים עם אוכל"
אין דרך אחת ומהירה להפחית את העיסוק שלך בתחום הזה, אבל אם עושים בירור יסודי

תנסי לבדוק עם עצמך מתי ולמה התחלת להתעסק עם מחשבות על אוכל ודיאטה, מה דחף אותך לזה : את, אנשים סביבך, החברה בבית הספר?

הפחד מלחזור להיות שמנמונת יכול אולי לכלול עוד פחדים. תנסי להתחבר לפחדים הנוספים ולמחשבוצ סביב הפחדים הללו ותשתפי בכך אנשים קרובים לך שאת סומכת עליהם.

אם את מרגישה שקשה לך למצוא אנשים כאלה תנסי עם היועצת בבית הספר

בהצלחה

רוני

שלום לך

הפרעת אכילה היא בעייה לא פשוטה בכלל אבל יש נערות שיוצאות מההפרעה בתהליך פנימי עמוק.
מצויין שאת בטיפול פסיכולוגי ואני בטוח שלא קל לך בטיפול אבל תבטחי בעצמך שאת עושה את הדבר הנכון וזה לוקח זמן. המון תלוי באינטראקצייה עם המטפל ולפעמים לוקח זמן כדי לפתח קצר יציב ותומך בטיפול.

טיפ קטן שאולי יוכל לעזור לך - אני מאמין שמערכת היחסים שלנו עם האוכל שכוללת המון פריטים כמו : אוכל, שומן, בביגוד, משקל, דיאטה, טיפול, דימוי גוף, זלילות וכו... היא השער להבנה של נושאים יותר מורכבים. בגדול, מערכת היחסים שלנו עם האוכל, גם אם היא מאוד מורכבת וקשה, היא תמיד יותר קלה ממערכות יחסים אחרות בהווה ובעבר ובעיקר עם אנשים. ולכן אם תצליחי בכל רגע נתון שאת עסוקה עם האוכל למשל ברגע שאת מול הצלחת ומפחדת להיות שמנה, לעצור רק לדקה אחת. ואז לשאול את עצמך אם לא הייתי עכשיו עסוקה בפחד להיות שמנה במה הייתי עסוקה? כלומר איזה מחשבה אחרת היתה רצה לי בראש? אם אין לך תשובה, תתאמני על זה עד שתוכלי לעשות את ההחלפה הזו פעם ביום.

בסוף תגלי שכמעט תמיד יש מחשבה או רגש קצת יותר מפחידים מעניין המשקל וברגע שתרשי לעצמך להתחבר לעולם שמסתתר מאחורי עולם האוכל, תכנסי לתהליך עוד יותר עמוק רגשית שבסופו תהיי פחות עסוקה במערכת היחסים שלך עם האוכל.

שיהיה בהצלחה
רוני

שלום לאמא המודאגת

קודם כל את דואגת בצדק. הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית שיחסית מאוד קל להיכנס אליה ומאוד קשה לצאת ממנה אחרי שנוצרת "נעילה" ולבנות יש סיבות מספיק טובות מבחינתן לשמור על ההפרעה.
אם לך כאמא יש זיכרון של תהליך שאליו נכנסת ואח"כ איבדת בו שליטה ואת יכולה לשתף אותה, נראה לי שזה יכול לקרב ביניכן ולמנוע ממנה להפוך את הדוגמנות לאקט של "מרד" ללא פרופרצייה.
לדעתי את  יכולה להמשיך לשוחח איתה על הפחדים שלך וגם לשאול אותה איך היא כל כך בטוחה שלא תאבד שליטה. אתן יכולות אולי לראות סרטים או לקרוא מאמרים ביחד על הנושא. העיקר שתשארו ביחד והיא תרגיש שיש לה אמא שהיא סומכת עליה. בסופו של דבר היא תקבל את ההחלטה והיכולת שלך זה לסייע לה לקבל את ההחלטה ממקום של המידע רב ככל האפשר וכן אחרי שהיא עשתה בירור עם עצמה האם יש סיבות נוספות שהיא רוצה לדגמן מעבר לכסף הקל.

שיהיה לשתיכן בהצליה
רוני

שלום לחבר שלה,
אני מבינה את ההפתעה וסימני השאלה שעלו בך כשגילית שהחברה שלך מקיאה- סובלת מהפרעות אכילה. אחרי שנה של זוגיות בה הרגשת שהכל בינכם מושלם, אתה מגלה במקרה את"הסוד" שלה ומבין שהכל בעצם לא מושלם ושמאחורי הפאסאדה של ,הכל נפלא וטוב ונהדר, ישנם קשיים רגשיים לא פשוטים ,שמוצאים את פורקנם דרך השימוש בהקאות. חברתך הגיבה בהתגוננות, דחיה והכחשה שקיימת בעיה כלשהי, אבל אתה מבין שהקאות הן דרך לא תקינה להתמודד עם בעיות וקשיים, זוהי דרך הרסנית ומזיקה גם בהיבטים הפיזיים וגם בהיבטים הרגשיים והזוגיים. יתכן שגם לך מתאים  הסגנון של הכל מושלם והרמוני, אולי גם לך קשה להתמודד עם כעסים וקונפליקטים ועם אינטימיות רגשית אמיתית.
כי ברור שההקאות אינן רק דרך לויסות משקל, זוהי דרך לבטא ולתעל רגשות קשים של ניזקקות, של כעסים , של יצרים ולהוציאם מחוץ לקשר הזוגי ולפרוק הכל בתוך האסלה ,במקום להתמודד עם תיסכולים משאלות ואכזבות בתוך הקשר הזוגי ואולי גם בקשר עם ההורים ובמקומות אחרים.
עכשו אחרי שנה של חברות בה עמד "הסוד" בינכם, הגיע שלב חדש ביחסים בינכם שמחייב התקדמות לקראת פתיחות רגשית אמיתית ואוטנטית ולקראת העמקת הקשר הזוגי. העמקת הקשר הזוגי פירושו להיות אחד בשביל השני בטוב וברע לקבל ולאפשר נזקקות והשענות, להיות חלשים ונזקקים יחד ולא רק מצליחים ומושלמים.
אני מציעה לך להמשיך להביע את אהבתך לחברה שלך ובו בזמן לא לוותר לה על התחלת תהליך טיפולי. אסור לקבל ולהתעלם מקיומן של ההקאות שאכן מעידות על דרך פתלוגית והרסנית של התמודדות עם קשיים ובעיות. וויתור על טיפול וקבלת ההקאות כנורמטיבי משמעו וויתור על חברתך ווויתור על הזוגיות שלכם שתשאר רדודה ומרוחקת.

בהצלחה
דורית

טוב מאד שאת בטיפול ולפי מה שאת כותבת יצרת קשר טוב וחם עם המטפלת שלך.  הפסיכולוגית שלך מאד חשובה לך ועל כן חשוב לך שתהיה מרוצה ממך וחשוב לך לא שלא לאכזב אותה.  אני מבינה שקשה לך לאכזב אותה ושאת חוששת שלא תאהב אותך יותר ושכל מה שנוצר בטיפול יהרס, אבל אם תמשיכי לא להיות כנה ואמיתית מטרת הטיפול תתפספס. יכול להיות שמה שקורה לך עכשו בטיפול הפסיכולוגי ,קורה לך גם בחיים שמחוץ לטיפול. את מראה כלפי חוץ שהכל בסדר וטוב ויפה איתך ואין שום בעיה ואילו בחדרי חדרים את זוללת ומקיאה- במסתרים את נותנת דרור לעצמי שלך.
אני מקווה שתמצאי את הכוח לספר לפסיכולוגית שלך את מצבך האמיתי ואז תוכלי להווכח שהיא מקבלת אותך כפי שאת ותוכלו יחד להיות בטוב וברע ולהתקדם לקראת הבנה עמוקה יותר של הבולמיה. המשך ההסתרה יביא להמשך ההחבאה שמלווה את חייך ולהמשך הבולמיה. אל תחששי, אני בטוחה שגילוי האמת על מצבך יקדם את הטיפול.
בהצלחה
דורית

שלום לך,
גם בגיל 32 יכולה להופיעה הפרעת אכילה. חשוב לדעת שהפרעת האכילה היא רק סימפטום וזה שאת מרגישה
ש"חייך יהיו טובים יותר כאשר תורידי מספר ק'ג" מרמז על כך שאת לא מרוצה מחייך גם בתחומים אחרים.
פחות כמה ק'ג במשקל לא יגרמו לך להיות  יותר מרוצה ומסופקת מעצמך ומהחיים שלך .
זוהי רק אשלייה, את צריכה לעבור תהליך של מודעות ועבודה פנימית עמוקה כדי לברר למה אינך מרוצה מעצמך ומהחיים שלך. כן חשוב לשים לב מה קרה באחרונה שהוביל אותך לתופעות אלו, ממה את כל כך מיואשת? כדאי לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי.
בהצלחה
דורית

שלום למחנכת,
אכן התופעה שאת מתארת ידועה ומוכרת ועל כן יש להמנע מהסברה וחינוך על אנורקסיה כי מצאו בעבר שבנות שרגישות, שבעלות ערך עצמי, נמוך שדחויות בחברה או כאלה שנושאות איתן בעיות פנימיות עלולות "לקבל רעיונות".
הנושא החינוכי שמומלץ הוא העצמה אישית ונשית והעלאת ביטחון עצמי, אבל לא דיון ישיר על אנורקסיה שמהווה סמפטום בלבד לקשיים עמוקים יותר.
אם את שמה לב שבנות מסוימות אכן הולכות בדרך זו, כדאי לשתף את היועצת ולזמנן לשיחה אישית וכן לערב את ההורים.
בהצלחה
דורית