שלום לרוצה להיות רזה

עפ"י הפרמטרים הרפואיים - אם את זוללת ומקיאה פעמיים בשבוע יש לך הפרעת אכילה. אולם הפרעת אכילה יכולה להימדד גם בפרמטרים אחרים למשל כמה מחשבות יש לך על אוכל, דיאטה, משקל, דימוי גוף, אוכל כאויב או אוכל כמפתה, מה אוכל היום בערב ואיזה אוכל טעים יהיה במסיבה וכו. אם את עסוקה רוב היום במחשבות דומות יש צורך להבין למה יש לך מערכת יחסים כל כך מורכבת עם עולם האוכל.

ייתכן שגם אם את מקיאה פחות מפעמיים בשבוע כבר נגרם לך נזק גופני ולכן אני ממליץ לך לעשות בדיקות גופניות מקיפות ולא רק בדיקות דם כלליות כי לא תמיד ניתן לאבחן פגייעה באיברים פנימיים מבדיקות דם כלליות.

לא פחות חשוב את צריכה לנסות להבין ולטפל ברצון העז שלך להיות רזה ואיזה מחיר את משלמת עבור זה.
אני ממליץ לך לפנות לגורמים מוסמכים בתחום זה במרפאות להפרעות אכילה שם תוכלי למצוא אוזן קשבת לבעייתך. רק תהליך בו תסכימי לאט לאט לוותר על האחיזה שלך בהקאות ולהתחיל להבין מה הן מרגיעות אצלך יוכל להוביל אותך לבריאות גופנית ונפשית כאחת.

בהצלחה רבה בדרך

רוני מייזליש

הי נועה

אכן יכול להיות שזה מההקאות וההשפעות של ההקאות המרובות על השיניים ומצבן.

מדאיג אותי שאת בתוך המחלה שלך לבד ואין אף אחד שעוזר לך להתמודד סביב השאלות הקשות שאת שואלת את עצמך כל יום. גם אם את מרגישה שאת עדיין לא מוכנה לטיפול תנסי לחשוב על מישהו שיוכל להקשיב לך. זה יכול להיות מישהו מהעבודה, לימודים , חברים וכו. עצם הסוד הוא מרכיב שמאוד מקשה על היכולת שלך לתפקד

אני ממליץ לך להגיע לאחת מהיחידות לטיפול בהפרעות אכילה ולבדוק ביחד עם הצוות איך הם יכולים לעזור לך בצורה הכי טובה. בצוות כזה ישנה גם עבודה פרטנים גם קבוצתית כך שתוכלי למצוא את המענה הנכון בשבילך.

אפשר לצאת מבולמיה אבל צריך סבלנות ואומץ רב להתמודד עם מקורות הבעייה.

בהצלחה

רוני מייזליש

שלום לך

דווקא אותי זה מעודד שלמרות כל מה שקורה מסביבך את יכולה להיות מחוברת לבעייה שלך ולא בורחת ממנה.

תחושת גועל ובעיקר תחושת השטחיות יכולה להצביע על ההתרחקות שלך מ"האני האמיתי" ולכן את צריכה לתת לעצמך זמן איכות להיות עם עצמך ולהכיר את החלקים היצירתיים שבתוכך.

לא הבנתי לגבי הטיפול. באיזה טיפול היית כבר? אני ממליץ לשקול את האופצייה של טיפול פסיכולוגי אצל מומחה בתחום הפרעות אכילה ולהגיד לעצמך שפעם אחת ולתמיד את הולכת לבדוק את הנושא עד הסוף.

עד שאת נכנסת לטיפול וגם תוך כדי תנסי למצוא אנשים מסביבך שיוכלו להראות לך כמה את נהדרת ובטוח שיש בך חלקים נהדרים. אכן טיפול ידרוש ממך גם לגעת בחלקים הפחות נהדרים ובכלל זה בייאוש אבל אני לא מכיר דרך אחרת לחיות חיים מלאים ומספקים מלבד היכולת שלנו להכיר את כל החלקים שבנו.

אני ממליץ לך לפנות ליחידה להפרעות אכילה שקרובה למקום מגורייך ולהתחיל את המסע.

המון בהצלחה בדרך

רוני מייזליש

שלום כרמית,
בשלב זה אני ממליצה לך שלא לעשות, לעשות כלום. לא להפוך את האוכל לנושא. לענות עינינית או להסיח לנושא אחר ולא לעשות מזה עינין.
אני מאמינה שכשאת לא תדאגי בעינין, גם הילד ירגע. אם אינך שקטה, תוכלי להתייעץ על התופעה עם המטפלים של הילד.
יכול להיות שההתמודדות שלך עם השוני הקל של הילד (אספרגר) מעורר בך כוננות יתר ורגישות יתר לכל תופעה ושינוי שחלים בו. חשוב שתיהי רגועה ותמשיכי את התיחסותך לצורת אכילתו כרגיל וכלילד רגיל. לא לעשות עינין!!!!
בהצלחה
דורית כנען

שלום מירי,
אני מבינה את דאגתך ויחד אם זה שואלת מדוע את חושדת דווקא בהפרעת אכילה, אולי יש סיבות אחרות לכך שבנך אוכל מעט.
אכן 10% מבין הסובלים מהפרעות אכילה הם בנים לעומת  90% בנות.
אני מציעה לנסות לשוחח עם בנך ולהבין ממנו מה קורה בחייו ואיך הוא מרגיש כלפי עצמו ובתוך החברה בה הוא נמצא.
האם את מבחינה בקשיים הסתגרות חברתית, קשיים בלימודים ודברים אחרים שעלולים להציק לנער מתבגר. קשרים עם בנות, זהות מינית, הישגיות דימוי עצמי.
נסי לשוחח עם בנך, לא ממקום של חשד ופאניקה אלא מתוך נסיון להתקרב לעולמו ולהבין מה עובר עליו. האם את יכולה לשתף בדאגתך לבנך את אביו  או אחים גדולים, האם גם הם שותפים לדאגתך?
חשוב לשוחח ולנסות להבין , להקשיב לבנך.
בהצלחה
דורית כנען

שלום אמא שפויה

קודם כל בכל העולם המערבי נערות מתעסקות עם גופן, אוכל, דיאטות, בגדים, מראה חיצוני וכו'. השאלה שלך במקום כי בסופו של דבר זאת שאלה של מידה. ואם זהו עיסוק מרכזי לדעתי יהיה לך קשה להחליק למשך זמן רב.

יש הרבה סיבות למה בנות בעיקר (אבל לפעמים גם בנים) מתעסקות בכל העולם הזה שאני קורא לו מערכת יחסים עם אוכל. בגדול, אני חושב, שהעיסוק בעולם הזה מפחיד פחות מעיסוק ממחשבות ורגשות שלא קשורים לאוכל.

אני כן ממליץ לפתוח את הנושא אבל לא ממקום של פאניקה או איסורים אלא ממקום של אמא שמנסה להבין את הבנות שלה. אני ממליץ על שעה שבועית שבו תהיי עם כל אחת מהבנות לחוד ותהיה לכן שעת כייף שלא עושים בה משהו שקשור לעולם האוכל כלומר לא קונים בגדים, לא מספרה, לא בית קפה וכו'. למשל יושבים איפשהו ומדברים על החלומות שלה שהיא תהיה גדולה (ולא לשבת בבית קפה). עדיף גם מידי פעם לשבת עם שתי הבנות ביחד.

כמובן שיש תאוריות רבות על תאומים ועל תחרותיות ובהחלט יכול להיות שאחת מהן מרגישה שהיא פחות טובה ולכן אולי בלהיות רזה השניה תוכל להיות עדיפה ולנצח את אחותה. צריכים לעודד את היצירתיות של שתיהן ולראות את נקודות החוזקה בכל אחת מהן.

אולי תחרות במי יותר יפה יותר קלה להן בתחרויות אחרות למשל מי הבת המועדפת. הטיפ שלי הוא להרשות להן לדבר, ולפעמים הן רק ירמזו אבל את צריכה להיות מאוד רגיש, גם על דברים שאולי לא יהיו לך כאמא אוהבת כייף לשמוע. שאולי את מעדיפה מישהי מהן. אם הן יוהיו חופשיות בלבטא רגשות ומחשבות סביר להניח שהן לא יצטרכו לבטא זאת דרך הגוף כי כאשר אנחנו לא יכולים או לא יודעים לבטא רגשות במילים אנחנו עושים זאת במעשים.

בהצלחה בשעות האיכות עם הבנות

רוני

שלום סיוון

באמת קשה להבין איך אפשר להסתיר בולמיה מבן זוג 4 שנים. אבל נשמע שמשהו בך התעייף ואת יודעת ומבינה שלא תוכלי להמשיך להסתיר זאת לנצח.

אני לא אגיד לך לספר זאת לבעלך, אבל, לדעתי לפני שאת מביאה ילד לעולם את חייבת לטפל בעצמך ולמצוא מסגרת טיפולית של יחידה להפרעות אכילה באחד מבתי החולים או במרכז המתמחה בכך. את לא חייבת לספר על הטיפול לבן זוגך וגם אם כן סיפרת על טיפול אפשר בתחילה לא לספר לו שמדובר בהפרעת אכילה.

אם תתמידי בתהליך הטיפולי (לא כתבת אם בעבר היית בטיפול) אולי בהמשך, בסיוע המטפל/ת, תוכלי לשתף את בעלך ואז תרגישי פחות לבד.

בולמיה היא מחלה שיכולה להימשך שנים רבות ולכן את חייבת לקבל עזרה.

אם תכתבי לי את אזור מגורייך אנסה להפנות אותך לכתובת יותר מדוייקת

בהצלחה

רוני

שלום לך

לפי הנתונים שמסרת ,  עפ"י bmi - Body Mass Index ,את נמצאת בקטגוריית תת משקל.
לגבי ארוחה אחת ביום, בדר"כ זה לא מספיק עבור ראש האנשים ונראה עפ"י המשקל שלך שגם לך זה לא מספיק.

לדעתי את צריכה לפנות למבוגר מהמשפחה שלך ואם את לא יכולה אז אולי למורה, יועצת או מבוגר אחר שאת סומכת עליו. כנראה אם פנית לפה את קצת מודאגת מנושא המשקל שלך ואולי גם מאוד נושאים.

המשקל שלך הוא מאוד גבולי ולכן אסור לך כרגע לרדת במשקל. אם את רואה שאת ממשיכה לרדת תפני לרופא המשפחה באזור שלך.

יש לי מספר שאלות:
האם תמיד היית רזה או שמדובר בדיאטה של התקופה האחרונה?
האם את משתפת עוד אנשים בשאלות הללו?
האם את לומדת במסגרת לימודית קבועה?
האם המשקל הנמוך שלך משפיע על מצבך הגופני למשל עייפות?

את מוזמנת להוסיף עוד מידע ע"מ שנוכל לסייע

רוני

שלום יפית

תנסי להסתכל על הבעייה מהזווית של הילדה שלך : היא באמת כנראה מרגישה שמנה ולא שמנמנה ובגיל שלה הערך והדימוי העצמי נבנים לרוב על מראה חיצוני (אולי יום אחד זה ישתנה).

הכי חשוב שהבת שלך תדע שהיא יכולה לפנות אלייך עם הקשיים העצומים הללו של להיות שונה ואחרת. האם את מסוגלת להכיל את הכאב שלה ? יכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא יכולה לשתף אותך בקשיים שלה. אם גם לך היה issue עם משקל כילדה את יכולה לשתף אותה.

לגבי זה שהיא לא רוצה לאכול את יכולה להגיד לה שאת מבינה שהיא רוצה לרזות ואולי באמת זה בסדר שהיא תוריד אבל אם היא תצום היא בסוף תעלה הכל ולכן עדיף שזה יהיה מאוזן בשילוב ספורט. אבל יותר חשוב שהילדה שלך לא תפחד להרגיש ולחשוב כל מיני רגשות ומחשבות שאותם היא מחליפה באכילה רגשית ומחשבות על עולם האוכל. תנסו לראות את הבעייה שלה עם אוכל כשער להבנת העולם הפנימי שלה. תהיי עדינה ומאוד סבלנית

המון בהצלחה
רוני

שלום נילי,
לפי התאור שלך את אכן סובלת מהפרעת אכילה ואת צודקת שתפריטים מאוזנים שנותנת לך דיאטנית לא יוכלו לעזור לך. חשוב מאד, וזו כבר תחילת הדרך לשינוי, שאת מבחינה ושמה לב שהסימפטומים של הרעבה, הקאות והעיסוק האובססיבי סביב האוכל והמשקל גוברים כאשר את נמצאת במצב רגשי קשה . כנראה שזו הדרך שלך להחזיר לעצמך שליטה בחייך ובעצמך במצבים בהם את מרגישה שהכל "יוצא" משליטה ומאיזון.
כדי להשתחרר מדפוס זה של התמודדות עם מצבים רגשיים קשים אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שבעזרתו תוכלי להבין ולהיות מודעת לבעיות הרגשיות שאיתן את מתמודדת . מצב משברי של פעם בחודש שגורר אחריו סימפטומים של הפרעת אכילה - הקאות והרעבה עצמית ,מלמד על כך שאת זקוקה לעזרה מקצועית כדי להחלץ מדפוס זה.
פני לטיפול פסיכולוגי בהקדם.
בהצלחה
דורית