אני נמצאת שנה וחצי בטיפול שפניתי אליו בגלל קושי במציאת בן זוג. לפני כחודשיים הכרתי מישהו וזה עובד, וזה הקשר הכי ארוך שלי בינתיים. אני לא יכולה להגיד שאני שלמה עם הקשר הזה ואני רואה בו מגרעות אבל כשהפסיכולוגית שלי אומרת לי ישירות או באופן עקיף שזאת פשרה אני מרגישה כעס נורא גדול עליה, כאילו היא לא מבינה מה זה להיות כל כך הרבה שנים בלי כלום למרות שדיברנו על זה כל כך הרבה פעמים ):
זה גורם לי להרגיש שאני צרכיה לבחור בין הטיפול לזוגיות וזה גורם לי להרגיש נורא כי אני מאוד מאוד לחוצה כבר על משפחה ומצד שני אני חושבת הרבה פעמים על הטיפול הזה כמו על מתנה שקיבלתי מלמעלה, אף פעם לא היה לי מקום לדבר בו ככה
המצב הזה שם עלי הרבה מתח אני לא רוצה לבחור אני רוצה גם טיפול וגם אהבה! למה זה לא יכול ללכת ביחד???

שלום.
אני בת 43, נשואה לבעלי השני.
בשנתיים שלפני הנישואים חשבתי שאיתו יהיה לי כל מה שלא היה לי בקשר הראשון- חום
פירגון עיניין ואהבה.
לאכזבתי הרבה גילית ששוב אותו עניין: מסתדרים סביר אבל קצת משתעממים ביחד.
בקשר הראשון הילדים החזיקו אותנו יחד למרות שנים של קשר די מת ועכשיו כשאין ילד משותף
והילדים כבר גדולים יותר, יש לי הרגשה שהקשר אבוד....

האם זה תמיד ככה?
אני מצפה ליותר מדי?

הי משה/חמדת!
אני נשואה כבר 15 שנה, עם שני ילדים נהדרים. הקשר ביני לבין בעלי הוא קשר טוב ביחס למה שנאי שומעת במשפחות אחרות. אין פיצוצים גדולים או קור, אבל בשנים האחרונות אני מרגישה שאני רוצה יותר. רוצה שהוא יפרגן יותר, שיחמיא יותר ובכלל שיתן לי הרגשה שהוא איתי לא רק מכוח האינרציה אלא כי הוא שמח להיות איתי.
אני כמובן לא מתלבטת לגבי המשך הקשר, הוא אבא נהדר ואנחנו מסתדרים טוב, אבל הייתי רוצה יותר פעמים להתעורר
עם חיוך על הפנים ולהירדם עם חיבוק חם......
אני חולמת או שזה עוד אפשרי אחרי כל כך הרבה שנים?

אנו יחד 10 שנים + 3 ילדים
הוא טוען שמשפחתי לא קיבלה אותו מההתחלה ובמהלך השנים תמיד צצו מריבות  ברוגזים למיניהם  איתם
(ביוזמתו כאשר הטענה כי הוא נפגע מהם)
כרגע במשבר לקראת גירושין כאשר העילה לכך הינה הרבה סיבות.
הסיבה העיקרית לטענתו כי שמתי אותו בעדיפות שניה על פניהם
ברצוני לציין כי אני רואה את הוריי אחת לשבועיים מאחר והם גרים רחוק ואת אחי ואחותי אחת לכמה חודשים
טענתו העיקרית היא שתמיד התייעצתי עימם ותמיד הקשבתי להם
אני לא מצליחה להבין איפ הטעיתי איפה העדיפות הרי בכל דבר שיתפתי אותו רציתי מאוד בחיי נישואין טובים
בזמן האחרון הקשר מותנה בכך שלא אפגש עימם
אני חושבת שזה קצת קיצוני, עצם הניתוק מהמשפחה יביא למשבר יותר עמוק
יש לציין כי לו אין משפחה וגם המעט שהיה לא בדיוק תמך
הורי עזרו לנו כלכלית תמיד וקנו לילדים דברים ולבית ולנו ולי נראה כי זו יריקה לבאר ששתית ממנה
מעבר לכך יש בעיות כלכליות מאוד קשות הוא מובטל ואני לא מצליחה לקיים אותנו לבד
לאחרונה גם החל לשמור שבת ועם זה אני לא מתמודדת בכלל.
חצי שנה אחרונה אנו טוחנים את נושא הפרידה כאשר כל פעם בא משבר חדש ומביא עימו כעסים מריבות פגיעה
אני כבר לא רוצה לפגוע ולא רוצה להיפגע
אני כבר לא מתפקדת בעבודה ועם הילדים ודי קשה
אני עוברת דירה לבד וצריכה לארגן את חיי ואני לא יודעת מאיפה להתחיל
אני חייבת להיות שם בשביל ילדיי שפויה וחזקה
כרגע הכל כעוס וטעון ואני כל הזמן  שוברת את הראש האם לא עשיתי משהו ומה יכולתי לעשות על מנת למנוע את זה
הוא רק רואה את המשפחה שלי בכל הסיפור ולא את ההתנהלות שלנו
הוא חושב שהם יחגגו אם נתגרש והדבר רחו קמלהיות נכון
הם בסך הכל רוצים לראות אותי מאושרת כמו של הורים. אף פעם הם לא אמרו לי להתגרש גם כאשר רציתי הם אמרו תנסי לטפל אבל אנחנו איתך עם כל מה שתחליטי נעזור לך וכרגע הוא כועס וחושב שהם מייעצים לי על מה להתמקח איתו לקראת הפרידה
מצד אחד הוא טוען שאני לא נתתי לו את התחושה שהוא מס' 1 ומצד שני אין לו שום דבר נגדם כאשר בפועל הוא לא מוכ לדבר איתם.
אני טוענת שאם הוא לא היה מתייחס לדברים כך והיינו מתעסקים באמת בקשר שלנו אז הדברים לא היו מובילים לכך
אני בפלונטר חברים יקרים המחנק בגרון עולה הנשימה נעתקת
אני מפרקת את המשפחה שלי ואני קרועה מזה ושוב שוברת את הראש האם עשיתי הכל הכל הכל?

אני ובעלי כבר יחד 10 שנים + 1 ילד מקסים
בעלי מרגיש מתחילת נישואנו כי משפחתי לא מקבלת אותו והיתה מעדיפה שניפרד.
אנחנו כעת על סף גירושין, ואני כל הזמן תוהה אם יכולתי לעשות משהו כדי למנוע את זה ומה לא עשיתי נכון.
הוא טוען שמאז שאנו רוצים להתגרש אף אחד מבני משפחתי לא דיבר עימן ואל ברר מה איתו.
בעלי לא עובד לפרקי זמן ארוכים, ובלי קשר לרקע המקצועי הוא תמיד נתן יחס של כבוד
אך גם לפרקי זמן לא מעטים היה בניתוק מאחי ומהוריי
הדבר גרם לי לנסוע לפעמים עם הילד לבד לארועים משפחתיים (לא באופן קבוע) דבר שעורר את חמתו באופן רציני באמרו כי אף פעם לא עשה דבר כזה. אין לו הורים והוא בניתוק מאחיו.
מאידך המריבות עם המשפחה שאותה אנו פגשים לעיתים רחוקות כל כך לא היה צריך להיות כך,
הם לא גרים לידינו, נפגשים פעם ב.....
אמר שתמיד נהגתי להתייעץ עימם בקשר לכל דבר תמיד שמעתי בקולם,
כרגע הוא אומר שכל עוד הם לא "מתים" מבחינתו אז אין לנו על מה לדבר בכלל.

אני אבודה ונואשת כמון שיש עוד בעיות כלכליות חמורות ודרך חיים חדשה שבה בחר.

אני מאוד דואגת לילד, ולו
אני ממש בחרדות שמה לא עשיתי מספיק להציל.......
משפחתי בדרך הטבע דואגת לי שיהיה לי טוב.
מה עושים. איך מתגברים?

ליאור שלום,
ממה שאת מתארת נראה שאת לא מוכנה כעת למיסוד הקשר (כלומר לא רוצה להחליט עכשיו על חתונה). פער הגילים בינכם הופך את תהליך ההחלטה למורכב מעט אך יכול להיותשגם אם הייתם בני אותו גיל ההתלבטות הייתה קיימת. נראה לי שלא מדובר בהתלבטות לגבי חתונה (כי לגבי זה את יודעת מה את רוצה עכשיו) אלא קונפליקט בינך לבין בן זוגך על אם ומתי להתחתן. מאחר ומדובר בהחלטה מורכבת ומאחר וזו החלטה משמעותית לחיים שלך, אני מציע לפנות לייעוץ בנושא על מנת לבחון את העניין בכובד ראש. אני חושב שבקשה לעצה בנושא כל כך חשוב במסגרת פורום אינו מספיק בתהליך כזה.
בהצלחה,


משה פליישמן, עו"ס
פסיכותרפיסט
מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך

יש לי בעיה רצינית עם חמותי. היא מבקרת הרבה מאוד את הנכדים לפעמים באופן שמעליב אותם מאוד. בעלי מודע לבעיה אבל הוא אומר אין מה לעשות לשנות אותה בכזה גיל אי אפשר ותמיד היא היתה ביקורתית מאוד גם כלפיו כשהוא היה ילד ועד היום יש לו חוסר ביטחון שנגרם מההתנהגות שלה. אני מרגישה שהיא עוברת כל גבול ומגזימה לגמרי ואני מתלבטת האם להגיד לבעלי שאני לא מסכימה שהוא יזמין אותה יותר ושהם יבואו אליה רק אם היא תתנהג בצורה עם כבוד. אני לא רוצה לעשות נתק, חשוב שלילדים תהיה סבתא (אמי ז"ל נפטרה כבר לפני כמה שנים) אבל לא רוצה לסבול עוד את הערות מעליבות לגבי הציונים, המשקל או ההתנהגות של הילדים שלי שנאמרות בפניהם בבוטות ובגסות!
מה אתה ממליץ לי לעשות?

בזמן האחרון בעלי מדבר איתי בזמן הסקס, על צרוף גבר נוסף.
איני יודעת אם זה נועד לבחון אותי או אמיתי.
הוא מדבר על גבר עם איבר מין גדול- לטענתו זה מגרה גם אותו.
מה זה אומר?
(מגרה אותי המחשבה על איבר גדול)

בזמן האחרון חברה שלי שאני איתה כבר שנה נהייתה אדישה אלי. היא לא מרגישה את זה לפי מה שהיא אומרת אבל אני מרגיש מאוד חזק שפחות מעניין אותה מה שעובר עלי ודברים שפעם נושא סקרנו אותה אצלי עכשיו אין לה סבלנות לדבר עליהם. היא אומרת שהיא אוהבת אותי והמין טוב אבל אני מרגיש שמשעמם לה איכשהו... אני בסרט? היא? ובקיצור- איך להבין מה קורה ומה יש לעשות כדי להעלות שוב את הכיף שלה איתי?

הי
אני מתחתנת עוד חודש ובשבועות האחרונים פתאום יש ירידה חדה בתדירות המין ואני מרגישה שגם כשאני יוזמת החבר שלי נגרר ולא יוזם ואקטיבי כמו שהוא תמיד היה (וזה חלק גדול מהמשיכה שלי אליו)
מאוד מפחיד אותי שזה מופיע פתאום כי אנחנו שנתיים ביחד והסקס ת מיד היה טוב ובתדירות גבוהה
אני מפחדת לפתוח את זה מולו שלא ירגיש שאני לא מסופקת או לא מרוצה גם ככה הוא בחור עם ביטחון עצמי לא
מאוד גבוה למרות שהוא חכם ונראה מעולה ויש לו במה להתגאות
בכל אופן אני מאוד מוטרדת ולא למבינה מה קורה