חמדת שלום לך.
אנחנו זוג בשנות ה-40 ומנסים להקים משפחה משותפת. אני גרושה ובן זוגי אלמן ולשנינו ילדים בגילאי יסודי-חטיבה. לצערנו למרות ניסיונות חוזרים ונשנים אין ממש חיבור בין הילדים. כל אחד מאיתנו מסתדר היטב עם ילדי השני אבל הילדים עצמם לא מתחברים ולפעמים מגיע לידי מריבות ו"ירידות" מאוד לא נעימים. אנחנו בזוגיות כבר שנתיים ומאוד רוצים לעבור לגור יחד אבל חוששים. האם כדאי להמתין שהנס יקרה ויהיה חיבור טוב יותר או לקפוץ למים? מאוד מפחיד אותנו להפוך למקרה הקלאסי של זוגיות שמתפרקת בגלל מריבות סביב הילדים.
נשמח לעצתך עד כמה שאפשר במסגרת האינטרנט...

אנחנו זוג נשוי+2 ומאז שהילדים גדלו קצת 4 ו-6 עסוקים הרבה בשאלה עד כמה אפשר לגעת בלי להביך אותם או לגרום לרתיעה. אנחנו מטיבענו מאוד חמים ונוגעים, גם בילדים וגם אחד בשני אבל תהינו אם נשיקה על הפה מול הילדים, למשל, לא יכולה לגרום איזשהו נזק. כמובן שלא מדובר במגע עם גוון מיני כלשהו...
נשמח לדעתכם

שלום רב!

סיבות שונות ורבות יכולות לגרום להתלבטות הקשה מעבר לעובדה כי בהחלט מדובר על החלטה מאוד משמעותית. ראשית כול נשמע שבאמת שניכם מאוד אמבוולנטים עם ההחלטה וכל פעם צד אחד מחזיק באפשרות האחרת.
שאלות רבות צריכות להבדק- מה הילד מסמל? איזה צורך אתם זקוקים שימלא? אילו ציפיות יש לגביו? אילו וויתורים יש בהבאת עוד ילד לעולם וכו'. אני מניחה ששאלות כאלו בדקתם- ולכן הייתי בודקת האם הקונפליקט אולי שומר על משהו בזוגיות שלכם- כמו האם עוד ילד מסמל המשכיות וצעירות שלכם כזוג? ממה החשש לעזוב את הקונפליקט? האם הדיבור על עוד ילד מרחיק ממשהו אחר? יתכן ואני טועה לגמרי אבל אני רוצה להמחיש את כיווני החשיבה האפשרים.
בהחלט הייתי מציעה לפנות לאיש טיפול שיעזור לכם להגיע להחלטה שלמה ומגובשת - על כול המשתמע ממנה ולהתמודד עם הוויתורים והסיפוקים שיש בכול החלטה-..

בהצלחה!

שלום לך,

מכתבך נוגע ללב. אני מניחה שאת מרגישה כך זה זמן רב אולי אף משחר ילדותך. בגלל שהראייה שלי היא ראייה משפחתית - אני מבינה כי את בבית תפסת את תפקיד הזרה והמיוחדת. לא רק המשפחה מכתירה אותנו בתפקיד אלא גם אנחנו אנו את עצמנו. מהו החלק שלך בתפקיד הזרה מעבר ללבוש ולתחומי העניין השונים? האם את מוציאה את עצמך מראש מהמעגל המשפחתי? כמובן שיש גם לבדוק עם משפחתך מדווע קיבלת את התפקיד הזה ומהו החלק שלהם בכך ומדוע היה בכך צורך. לגבי שינוי המצב : אני מציעהלך או לגשת לטיפול  פרטני בו את תנסי להבין עם עצמך את הסיבות לכך ולהתמודד עם כך ולנסות לשנות או לפתוח בשיחה משפחתית גלויה על המצב ולבדוק האם משפחתך מוכנה לללכת לטיפול משפחתי. אם תרגישי שהם לא מסוגלים ללכת לטיפול משפחתי אולי פשוט תפתחי את הנושא- ותדברי רק על רגשותיך שלך. מה את מרגישה ואיך היית רוצה שהמצב ישתנה. אולי תצליח לעורר אמפטיה ושיחה גלויה וטובה ומכאן אולי תבוא אפשרות לשינוי.

בהצלחה
חמדת

שלום רב,

נושא הגבולות מעסיק הורים רבים בימינו. אם בדור הקודם וקודם לכן הגבולות היו נוקשים מדי היום המטוטלת עברה לכיוון השני של גמישות יתר. במילים אחרות ברצוני להגיד לך שהעניין שאת מעלה מעסיק הורים רבים ולא במקרה תוכניות כמו "סופר נני" ובתי ספר להורים פופולריים.  לגביך באופן ספציפי נשמע שיש לבין את המשמעות שאת מייחסת לגבולות. ראשית כול הייתי בודקת ממה את חוששת ? האם לאבד את אהבת הילדים? האם את חוששת מלסרסם? כיצד היו הגבולות בילדותך? איזה מסר הועבר עימם?  של חשש? של מחנק? שאלות  אלו ונוספות אחרות יכולות לשפוך אור על הנושא.
בלי קשר קצת על  גבולות - הם נועדו לשמור על הילדים. ככה פשוט ככה מורכב  תדמייני לעצמך את עולמך ללא גבולות-  למשל אין שעון (אף אחד לא יודע מתי להגיע לעבודה...) אין קירות (הכול חשוף ואין מחיצות..) אין כבישים..אין רמזורים...אין שום חוקים וכללים..את בטח מבינה את כוונתי. עכשיו אותו הדבר - בהקבלה לחיי הנפש. הנפש ללא גבול- ללא מעצור שעוצר ואומר די לבכות ושם גבול לעצמו ..גבול לרצונות, לצרכים, לתשוקות,  (איזה מזל.. ואיזה חבל.) בלי הגבולות אנו נידונים לחיי סבל ופחד. הילדים שלך זקוקים להגנה- שמישהו יגיד להם מותר ואסור (ומותר לו לטעות גם!)
אנשים שגודלו ללא גבולות מתקשים לתפקד בחיים הבוגרים בחיים חברתיים הדורשים משמעת ואחריות למשל.
אני סוברה כי כדאי לך לגשת להדרכת הורים קצרה ולקבל עדוד ותמיכה ולחזק את ביטחונך בעצמך.

במידה ותרצי המלצה לאיש טיפול את מוזמנת לפנות אליי

בהצלחה!

חמדת 052-8370714

אני ממש זקוקה לעצה ועזרה. אמא שלי עברנ לגור איתי ועם משפחתי לפני כחצי שנה ולמרות שלפני זה הסתדרנו די טוב היא פשוט מטריפה אותי. אין לי מילים אחרות לתאר את זה. היא כבר לא עובדת, כי היא אישה מבוגרת, ורב שעות היום אין לה תעסוקה והיא בעיקר מבקרת אותי, את הילדים ואת בעלי. אני לא אומרת שאין טעם בהערות שלה בחלק מהמקרים אבל אני מרגישה שאני חיה מתחת לזכוכית מגדלת, כל הזמן הערות וביקורת, וזה לא טוב ואת זה צריך לעשות אחרת.
בעלי הציע שנחשוב על דיור מוגן אבל אני יודעת שהיא תשתולל ותרגיש שאנחנו זורקים אותה אם נדבר איתה על זה. אבל ככה אי אפשר להמשיך, אני מרגישה שאני ממש משתגעת ממנה.

הי חמדת, הייתי שמחה לשמוע את דעתך בנוגע למשהו. אני גרושה עם שני ילדים בני 6 ו-9. התגרשתי לפני כשלוש שנים ולפני שנה הכרתי גבר מקסים, גרוש ואב לשני ילדים מעט מבוגרים מילדיי. אחרי זמן מה דאגנו להפגיש בין הילדים ולשמחתנו היה חיבור לא רע. לפני כחודשיים עברנו לגור יחד ומאז המצב השתנה: הבית התמלא במריבות בין הילדים שכמובן מקשות עלי ועל בן זוגי וזה הגיע למצב שחשבנו על חלוקה בה הילדים יתראו פחות (באמצעות שינוי ימי המשמורת).כמובן שזה לא פתרון אידיאלי כי כן חשוב לנו להקים תא משפחתי חדש. אני מרגישה שאף אחד לא ממש "אשם" אלא שפשוט קשה להתרגל. האם תוכלי להמליץ איך לשפר את המצב? האם חודשיים זה זמן הגיוני לכאלו קשיים?

שלום,
אנו שמחים ליידע על חזרת פורום 'טיפול משפחתי' לפעילות.
נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה והתלבטות,
צוות שדות

שלום,
בתאריכים 19-27.10.08 פורום טיפול משפחתי לא יהיה פעיל.
ניתן להיעזר בפורם אהבה וזוגיות, התמודדות עם משבר ועוד.

בברכה,
צוות שדות

הי, שמי גילי ואני בן 28. אני יוצר עם בחורה מקסימה כבר שלושה חודשים ונתקלתי בתופעה מאוד מוזרה: הבחורה נורא נורא קשורה למשפחה שלה ומצפה שנבלה איתם המון. גם הם מצפים ממנה להגיע להרבה ביקורים והביקורים ממושכים מאוד. אין לי בעיה עם המשפחה שלה אבל זה יותר מדי בשבילי. היא למשל רוצה שניסע איתם לנופש בתורכיה לשבוע ואני חושש מזה כי ברור לי שנצטרך להיות צמודים אליהם כל הזמן. היא גם בקשר יומיומי עם אמא שלה והאחיות שלה ואני מרגיש שזה קצת חונק... זה לא מוזר לבחורה בגילה? ממה זה יכול לנבוע והאם זה אומר שהיא תמיד תהיה ככה?