פורום הורים

שלום רב,
ילדים כמו מבוגרים פוחדים מדברים. ילדך מעניק לחיות עוצמה ועויונות ובאותה מידה זה היה יכול להיות מפלצות או כול דבר אחר מאיים בעיניו. אני חושבת שחשוב לשוחח עימו על כך ולנסות בהחלט להראות לו צדדים אחרים של חיות. בהחלט מומלץ ללהכניס חיה הביתה ככה שירגיש שהוא מסוגל לשלוט על הפחד שלו. ישנו ספר מעניין בנושא ושמו פחדים של ילדים וכדיי להתבונן בו. בצורה סבלנית אמפטית ועקבית תוכלו לסייע לו להתגבר.

בברכה,

חמדת שמואלי שירם

שלום אירנה,

בפרוש לא...ההשפעה חברתית "טובה": ו"רעה" תהיה בכול מקום לאורך כול חייה.
את צריכה לסמוך עליה ועל החינוך שאת מעניקה לה שתדע להבחין בין נכון או לא נכון עבורה. אני חושבת שבמידה ותבחר לא ללמוד זה לא יהיה "בגלל החברות" אלא בגלל הבחירה שלה. בנוסף אני חושבת שלהעביר אותה בית ספר בניגוד לרצונה יכול לגרום להשפעה הרסנית בקשר שלכן ..
בברכה,
חמדת שמואלי שירם

שלום לך,

באמת קשה לדעת ולנפש לתפוס את האירוע הזה...אולי ניתן למצוא בהסבר כי מדובר באדם שאומץ בגיל חמש איזה שהוא קצה חוט לטירוף..כמובן שלא ישתמע שכול המאומצים נפגעים נפשית, אך ללא ספק יש לכך השפעה לא פשוטה..
יותר מכך אין לי לומר חוץ ממחשבות על שילוב של נטיות ביולוגיות והשפעה סביבתית הרסנית בגיל הינקות.

בברכה,
חמדת שמואלי שירם

היי לילי אני יכולה להגיד לך שבתך ממש לא לבד בזה, הרבה בנות מתחילות לקחת גלולות וגם שוכחות, זה בעיה אבל אני התחלתי להשתמש במין שירות כזה שמזכיר בפלאפון הנה פה
http://www.mazkiron.net/

שלום רב,

אני לא מכירה את המטפלת אבל אני כן יכולה לומר שבטיפול פרטני אין כול מחוייבות לראות את שאר האנשים/ המשפחה הקשורים לאדם. נהפוך הוא, הדבר לעיתים קרובות אף לא רצוי..אני מבינה שקשה לך לסמוך על המטפלת..מדוע? ככול שלבעלך יהיה יותר טוב יהיה טוב גם לכם! הרי זוהי כוונת הטיפול לא?

שלום רב,

אכן בגיל ההתבגרות מתרחש תהליך של נפרדות מההורים. על המתבגרים "מוטלת המשימה" להגדיר את עצמם באופן נפרד ונבדל מהוריהם, כאישיות בפני עצמה. בגיל הזה אכן קבוצת השווים נהפכת לחשובה ביותר אך עדיין ההורים מהווים דמויות מפתח בהתפתחותם. תהליך הנפרדות מלווה ב"מרד המפורסם" של גיל ההתבגרות -מה שאתם מתארים פחות או יותר. חשוב שתבינו כי חלק ממה שעובר על הילדים שלכם הוא טבעי ונכון. חשוב שבגיל שלהם יהיו להם קבוצת חברים וכו'. אני מבינה את הכאב שלכם שהם לא מקשיבים לערכים שלכם,  אבל חשוב שתדעו זה חלק מתהליך ההתבגרות הנכון עבורם.  כמו כן יתכן כי חלק מהדברים שאתם אומרים כן מופנמים ואולי גם צריך לחשוב על הדרך שבה אתם מעבירים את הדברים (האם בצורה ביקורתית? בצורה הוראה? בצורה של פתח לחשיבה?)..לגבי הבן שמזלזל חשוב להגיד לו שיש דרך להגיד את הדברים וכן לסמן לו גבול. יחד עם זאת כמובן לעודד אותו לחשיבה עצמאית וביקורתי. אני מציעה לכם לקרוא ספרים בנושא גיל ההתבגרות כמו למשל "עוף גוזל" של עלי כ"ץ וכו'. ומילה לסיום- אני מבינה את הפגיעה שלכם אך דעו לכם כי אם הילדים שלכם לא היו מורדים בכם הדבר היה מעורר דאגה רבה..

בברכה,
חמדת שמואלי שירם

שלום לך,
ראשית כול זה נפלא שאת חושבת על בתך בצורה כזו מעמיקה. עצם החשיבה שלך אותה כבר יכולה , בטח אותך, ללמד כיצד יש לנהוג ולעודד אותה- במיוחד במצבי משבר. שנית, כדיי מאוד להבחין האם בתך מרצה באופן כללי מעבר לשתי האמירות הללו. האם מולך ישנה התנהגות של רצוי? כיצד היא מגיבה אליך כאשר את כועסת/ מאוכזבת וכו' ? כמו כן כיצד את מגיבה כלפיה שאת כועסת/ מאוכזבת וכו'.  כלומר אני מציעה לך לבחון יותר לעומק את העניין ולנסות להבין יותר את עולמה הפנימי של בתך. כאשר תביני יותר תוכלי לשוחח עם בתך על מצבים ותוך כדיי מצבים. למשל כאשר תכעסי תוכלי לומר "אני כועסת אך עדיין אוהבת אותך" במידה והיא ישר תנסה לנחמך. וכו'.  והפוך כאשר היא תכעס תתאכזב- תעודדי אותה לבטא את רגשותיה מולך ולומר לה שחשוב לך לשמוע את רגשותיה. כמובן חשוב ביותר שאת לא תבהלי מהכעס או האכזבה שלה ותגיבי באמפטיה והכלה.

בברכה,
חמדת שמואלי שירם.

שלום רב,
יש לך שאלה כללית ושאלה ספיצפית. לגבי הקייטנה במידה ואין לך כול אלטרנטיביות אחרות להציע (סבא? סבתא? דודים?) ובאמת אין ברירה אלא רק להיות בקייטנה הייתי מאוד אמפטית לתחושות שלו ,שלמעשה הקייטנה הפכה לסוג של בית ספר למרות שלרוב היא אפשרות של בחירה. הייתי מנסה מאוד להבין מה בדיוק משעמם וכו. כלומר לגבי הקייטנה לא הייתי מכריחה ומציעה עוד אופציות אלא אם כן אין ברירה .. שנית לגבי הקושי שלו להסתגל לדברים חדשים- הייתי מנסה לא להציף אותו בבת אחת בדברים חדשים אלא מנסה לשמור מאוד גם על מקום קבוע ומוכר יחד עם השינויים. בגלל שאין לי שום אינפורמציה נוספת על בנך ומשפחתך מבחינה היסטורית קשה לי לענות באופן ספציפי ומדיוק. מה שכן אני מנסה לומר לך כי החשוב ביותר הוא להיות אמפטי מאוד לקושי שלו להסתגל לדברים חדשים (זרים, מפחידים, אחרים) ולתת מילים לתחושות שלו. במקביל הייתי מנסה להראות לו כמה הוא מרוויח מהחשיפה לדברים החדשים אך לא לפני האמפטיה לחששות. מקווה שהבהרתי את עצמי .

בברכה,
חמדת שמואלי שירם.

שלום רב,

אני חושבת ש"תשובות נכונות" הן בהתאם לילד הספיצפי..ולשאלתך- במידה והילד-בחור  (כבר בן 16!) מסוגל ורוצה לעבוד אני חושבת שזה מבורך!! כמובן שחשוב שאת תמשיכי לשמור על הגבולות (כמו בכול עניין) אך תתני לו את ברכת הדרך.. לגבי השימוש בכסף -מהו שימוש לרעה לדעתך? למה בדיוק את מתכוונת? (סמים?? אלכוהול? בגדים?) בכול מקרה אני חושבת שהבחירה לגבי השימוש בכסף היא בידו כול עוד כאמור הוא לא משתמש בו לדברים מזיקים כמו שציינתי- סמים וכו'. מעבר לזה אני לא חושבת שיש לך שליטה על כך ..לסיכום לדעתי תני לו את ברכת הדרך -הוא גדל וזה נפלא!

בברכה,
חמדת שמואלי שירם

שלום רב,

כמו שאת בטח מבינה לאי אכילה, לאחר שלילת בעיות רפואיות, יש סיבות רגשיות (כמו גם לאכילת יתר). אני לא יודעת מה הבן שלך אומר בזה שהוא לא רוצה לאכול בבית, אבל לבטח "השיטה" שאתם נוקטים בה לא נכונה עבורו..כי הרי רדפתם ורדפתם ןדבר לא השתנה..מדוע אתם ממשיכים? אולי זו דרכו להשיג ממכם יחס? כלומר דרך הדאגה הוא זוכה למנה הגונה של תשומת לב (חבל שלא ציינת אם יש לו אחים ואם כן בני כמה הם.). אני מציעה לכם לומר לו שמהיום הוא יכול לבחור אם לאכול או לא ואתם לא תתערבו. מעניין מאוד איך הוא יגיב לכך. כמובן שזה עניין של זמן וחשוב שלא תשברו אלא תדבקו בכך.  כמו כן חשוב שאתם פחות תהיו חרדים לאכילה שלו ותבינו לעומק יותר מדוע אתם מגיבים בחשש כה רב..

בהצלחה!!

חמדת שמואלי שירם