ערן שלום,
פיטורין מהעבודה מהווה את אחת הסיבות המוכרות לדכאון וחרדה. אנשים רבים עוברים כעת את מה שאתה עובר בגלל המשבר הכלכלי העולמי. עוד רבים יפוטרו בחודשים הקרובים. אתה עצמך מבין שאין מדובר בבעיה אישית אלא בקיצוצים שנדרשו בחברה שבה עבדת. כתוצאה אתה חי בסטרס, אתה מרגיש ירידה בתיפקוד המיני ולחצים בחזה. נכנסת למעגל של מתח וחרדה. אני מזמינה אותך לבחון מחדש את הסיבות לחרדה שלך: האם סביר שבחודשים הקרובים לא תמצא עבודה? שום עבודה? האם תרעבו ללחם או שאשתך עובדת? האם תוכל להיעזר בקרובי משפחה במקרה של לחץ כספי?
בדוק את הפתרונות העומדים לרשותך ובחר דרך פעולה למקרה שדברים לא יסתדרו.
אבל ערן, חודשיים זה לא הרבה זמן. הביטוח הלאומי מבין זאת ונותן עד ששה חודשי הבטחת הכנסה לאחר פיטורין. הרשה לעצמך לפחות את מה שהביטוח הלאומי מאפשר לך, וקח על עצמך  פרויקט: מציאת עבודה. עשה זאת כאילו משלמים לך על הפרויקט, נקט בכל הדרכים המוכרות לך, ואל תבחל גם בקשרים אישיים. וודא שקורות החיים שלך מייצגים אותך נאמנה, ספר לכולם שאתה מחפש. פנה לכל מודעות הדרושים, פנה לחברות השמה ומשאבי אנוש, ובחן מחדש את תחום העיסוק שלך, אולי סוף סוף תוכל לעשות הסבה מקצועית שמזמן רצית לעשות, או לשנות כיוון. מאחר שמה שקרה קרה, הפוך את זה להזדמנות. וזאת כדאי לדעת: כמעט איש מאיתנו לא עובר את חייו בלי פיטורין או שניים, מכל הסיבות האפשריות. זכור שאין הדבר תלוי בך, ושמציאת עבודה היא רק ענין של זמן.
בהצלחה בפרויקט!

אבישי שלום,
אתה מתאר מצב של דכדוך מתמשך, שאתה זוכר על עצמך אפילו מילדות. רק במקרים בודדים כמו תחילת זוגיות רמת האושר עולה. יתכן שאתה סובל מדיסטמיה, מעין דכדוך קטן שמלווה את חייך כמו עננה.יתכן שיש גורמים גנטיים לכך, ו/או גורמים סביבתיים, נראה שבמידה מסויימת כבר התרגלת למצב ואולי אף השלמת איתו, כי "לא נראה לי שזה מצריך טיפול", אתה אומר. המשימה הראשונה שעומדת בפניך זה לשנות את דפוס החשיבה הזה: אם אתה חי בתחושת עצב תמידית, אתה מפספס הרבה מהחיים האלה, האם לא תרצה לפחות לבדוק לאלטרנטיבה? האם טיפול לא יכול לפתוח לך צוהר חדש לחיים ולאפשר לך נגיעה באושר? האם אינך ראוי לכך? ומה יש להפסיד, הרי לחזור  לחיות תחת העננה תמיד אפשר. הפניה אלינו היא צעד ראשון, ואני סומכת עליך שלא תעצור כאן.
בהצלחה,
אורית ברטל

שלום סטודנטית מהדרום,
כנראה קצת מזה וקצת מזה.  את מספרת שעבר עליך קיץ קשה, עם בעיות בריאות במשפחה, פרידה מכאיבה, וכנראה קורטוב של דכאון. קיוית שתחילת שנת הלימודים  תעביר את כל המכאובים, אבל לא הצלחת לברוח מעצמך. בנוסף, העמיסו עליך הר של מטלות, בעודך מתמודדת עדיין עם העומסים מהקיץ. נראה שלא נתת לעצמך מספיק זמן ומרחב לעבד את הכאב ולהפרד ממה שהיה, ולכן לא ממש התפנית למשימות החדשות.
יתכן שהתקופה הקרובה תהיה קצת קשה, אבל אל תוותרי עליה. עזרי לעצמך להתמקד בלימודים, וגם אם לבסוף תחליטי לוותר על קורס או שניים ולדחות אותם, זה לא אסון. הכל יבוא בזמן הנכון. נסי למלא את חייך, גם אם באופן מלאכותי בתחילה, בחברים, בחוויות בונות וחיוביות, ובדברים שעושים לך טוב. ככל שתמלאי את התקופה עם רצף חוויות טובות, אלה תהפוכנה לזכרונות טובים שירחיקו ממך את זכרונות הקיץ הקשה. היי רכה וטובה אל עצמך, האמיני בכוחותיך, והטוב בוא יבוא. האמיני.
אורית ברטל

שלום ירון
חשיבה מוגזמת בנושא פחד מאיידס הינה מוכרת ושכיחה יחסית. פעמים רבות מחשבה טורדנית שכזו גוררת בעקבותיה הימנעויוית, ניסיונות חוזרים (ולא כ"כ יעילים) להקלת החרדה ובעיקר מצוקה גדולה.
לשאלתך אם יש דרך להרגיע את החרדה - התשובה היא כן. אבל... דווקא על ידי זה שלא תנסה באופן פעיל להרגיע את עצמך  - אלא תאפשר לעצמך לחוות את המצוקה ולהישאר בה עד שתרגיש שהחרדה ירדה מעט. באופן פרדוקסלי ככל שתסכים לנוכחות המחשבה המפחידה וככל שתסכים לחוות את הפחד המתלווה אליה- כך (עם הזמן) תחוש את עוצמת הפחד ותדירותו יורדים.
לעיתים אנו נותנים משמעות יתרה למחשבות שלנו, מעין מחויבות כלפיהן- אם חשבתי כנראה שכך הם הדברים...ולא היא, מחשבה היא רק מחשבה .
ייתכן שתוכל להפיק תועלת מטיפול קוגנטיבי- התנהגותי שמאוד יעיל בהתמודדות עם מחשבות טורדניות
בהצלחה, מיכל

שלום לך, נענע
זה באמת נשמע קשה ומפחיד להתחיל קשר חדש לאור התקופה הקשה כל כך שעברת לאחר הפרידה האחרונה.
אני חושבת שכדאי לברר  מהם הגורמים לדיכאון שעברת, מה היה בפרידה בלתי נסבל עבורך?אלו מחשבות קשות על עצמך היו במהלך התקופה? בירור כזה יכול להיות התחלה של עבודה על האופן בו את מסתכלת על עצמך וסביבבתך ויכול להוביל לחשיבה אופטימית יותר.
נראה לי שגם עכשיו, לאחר שהדיכאון חלף, תוכלי להפיק תועלת מרובה מטיפול, שגם ילווה אותך בזוגיות החדשה ויאפשר לך להתמסר לקשר החדש.
בהצלחה
מיכל

שלום לך, מיואש
מחשבות אובססיביות נוטות עם השנים להחליף נושאים וצורות. לאור תיאור העבר והתנהלות המחשבות על המוות יתכן וגם הפעם מדובר בצורה של OCD.(אך כמובן שחסרים לי פרטים והיכרות על מנת לאמר זאת בוודאות).
אני ממליצה לך לפנות לטיפול קוגנטיבי- התנהגותי, שהוכח כטיפול היעיל ביותר בבעיה זו. במהלך הטיפול לומדים על אפיוני המחשבות האובססיביות  ורוכשים כלים להתמודדות יעילה.
אתה מוזמן להיחשף לשיטת הטיפול בספרה של עדנה פואה "די לאובססיה"
בהצלחה
מיכל

רננה היקרה,
דכאון יכול בהחלט להיות חלק מתגובה פוסט טראומטיות. פגיעה פוסט טראומתית  עלולה להחמיר בגלל הדחקה ומומלץ לטפל בה אחרי המקרה ולא לתת לה להפוך להפרעה כרוניתׁ( PTSD). אני מבינה את חוסר הרצון שלך לפרט בפורום את מהות הארוע, אך  אני מבינה שעבר עליך משהו קשה . לא אוכל להשיב לך לגבי כן או לא טיפול ואם זה יעבור לבד בגלל מיעוט המידע שאת נותנת. ובכל זאת תחושתי ממכתבך שלא טוב שתהי לבד עם מה שקרה לך. אני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע אפילו לשיחה אחת כדי שתוכלי לברר לעצמך לאן הולכים מפה. למקרה שגם זה קשה לך, אני מזמינה אותך לשוחח איתי בטלפון, אולי בשיחה קצרה בינינו יתבהרו לך הדברים.
את לא לבד.
אורית ברטל

תמי שלום,
את מציינת שבתך תמיד סבלה מפחדים ונזקקה לליווי צמוד. אתם משתדלים  לחסוך ממנה תוכניות מפחידות כדי שלא תיכנס לחרדה סביב מקרי  אלימות, תאונות וכו'. יתכן שבתך סבלה מ"הגנת יתר" של הוריה וסביבתה, דבר שנועד להגן עליה אך אשר בפועל מנע ממנה התנסויות חדשות והתעמתות עם אתגרי החיים. כמו אותו פרפר שבכך שעזרו לו לצאת מהגולם שלו, "חסכו" ממנו את המאמץ החיוני לאמן את כנפיו לעוף,  כך גם ילדינו לעיתים מוגנים יתר על המידה ומתקשים אחר כך עם אתגרי החיים למיניהם.
בתך זקוקה להוכיח לעצמה שהיא מסוגלת. לצורך כך כדאי שהיא תחשף בהדרגה דווקא לסיטואציות המפחידות ותלמד להתמודד עימן. כשהיא תחווה הצלחה, גם כנפיה יתחזקו והיא תלמד לעוף. יתכן שבשלב זה פחדיה כבר דומיננטים מאד ואז חשיפה מבוקרת תוך שינוי פרשנויות, במסגרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי אמורים  לסייע ולהביא לשינוי הרצוי.  
בהצלחה!

אורית ברטל

שלום תומר,
תחושות של חנק בגרון אכן מוכרות כסימפטום של חרדה. בנוסף, מה שבעיני "מחשיד" שזוהי חרדה הוא זה שאתה חווה תחושות אלו בעיקר בחזרות. אתה מציין שהינך שחקן מתחיל כך שמן הסתם ישנן הרבה ציפיות- של אחרים ושלך מעצמך ,חששות וגם תיסכולים בדרך. כל אלו עלולים לגרום לתחושות של חרדה.
יתכן שתוכל להרוויח ממספר פגישות טיפוליות בהן תוכל לברר אם ישנן מחשבות מלחיצות שמתבטאות במיחושים גופניים ואם ישנם פחדים מוסתרים שעולים לפני ובהמלך החזרות, תוכל גם לרכוש מספר כלים על מנת להתמודד עם התחושות האלו.
בהצלחה
מיכל

שלום יונתן,
הכאב שלך מורגש וכן הרצון האמיתי לעזור ולתמוך. לא פלא שלא ידעת, עבורך דיכאון מצטייר  כשכיבה במיטה בחוסר תיפקוד בעוד שחברתך ביצעה את מטלותיה כרגיל. למען האמת ,יש עוצמות שונות של דיכאון וביטויים שונים כך שבהחלט ייתכן שהיא סובלת  מדיכאון. נראה לי שהעזרה שלך יכולה לבוא בשני מישורים- המישור הראשון הוא באמצעות תמיכה, קבלה והבנה . אולי כדאי לבדוק איתה למה היא לא שיתפה אותך עד כה בתחושותיה, מה במערכת היחסים בינכם לא איפשר זאת?  
המישור השני הוא פנייה לטיפול. הדיכאון נוכח כבר למעלה מחודש ונראה שחברתך מתקשה להתגבר על כך לבדה. כדאי מאוד להיעזר. באתר זה יש אינדקס מטפלים מתוכו היא תוכל לבחור את המטפל שנראה המתאים ביותר עבורה
רק טוב
מיכל