הפרעות אכילה

הפרעות אכילה הן שם כולל לקבוצת הפרעות הקשורות בדפוסי אכילה פתולוגיים הנובעים מקשיים רגשיים שונים. הפרעות אכילה עשויות לפרוץ החל מהינקות המוקדמת ועד לגילאי הבגרות, ובדרך כלל מלוות בפגיעה פיסית ורגשית משמעותית. בכתבה זו נציע מידע על הפרעות אכילה על סוגיהן השונים ועל אפשרויות הטיפול בהן.

אנשי מקצוע בתחום הפרעות אכילה

<<  לרשימה המלאה

מאמרים בתחום הפרעות אכילה

הפרעות אכילה
ואולי דווקא כן משחקים באוכל? על חשיבות החיבור בין משחק לאכילה
הפרעות אכילה
לרגל יום בריאות הנפש העולמי: הפרעות אכילה של נשים בוגרות
הפרעות אכילה
הילד משמין? בדוק אם זה קשור ללחץ שלך

סוגי הפרעות אכילה

על פי המהדורה החמישית של ה-DSM, מדריך האבחון הפסיכיאטרי הרשמי, קיימים שישה סוגים של הפרעות אכילה:

* אנורקסיה נרבוזה: הפרעות אכילה אנורקטיות מתבטאות בהגבלת צריכת המזון אשר מביאה למשקל גוף נמוך באופן משמעותי ביחס לגיל, המין או השלב ההתפתחותי בו האדם נמצא. כמו כן, כדי שתאובחן אנורקסיה על האדם לסבול מפחד קיצוני מעלייה במשקל או השמנה, ו/או להתנהג באופן קבוע באופנים המכוונים לירידה במשקל על אף משקלו הנמוך (הקאות, שימוש במשלשלים ו/או עיסוק אינטנסיבי בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית). קריטריון נוסף לאבחון אנורקסיה הוא קיומה של תפיסה עצמית גופנית מעוותת ו/או היעדר הכרה של האדם בחומרת מצבו הגופני.
בולימיה נרבוזה: הפרעות אכילה מהסוג הבולימי הן הפרעות אכילה המתבטאות בבולמוסי אכילה הנחווים כחסרי שליטה ומלווים ב"התנהגויות מפצות" המכוונות לשריפת הקלוריות שנצרכו. בין התנהגויות המפצות נכללים צומות, הקאות, שימוש במשלשלים ועיסוק בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית.

* התקפי זלילה: הפרעות אכילה מסוג התקפי זלילה הן הפרעות המערבות בולמוסי זלילה בהן נצרכת כמות מזון גדולה מהרגיל, ואחריהן האדם חווה מצוקה רגשית משמעותית. התקפי זלילה מאופיינים בדרך כלל גם באכילה מהירה מהרגיל, אכילה עד תחושת מלאות בלתי נעימה, אכילה רבה ללא תחושת רעב ותחושות אשמה, מבוכה וגועל של האדם מעצמו. בניגוד לבולימיה, הפרעת התקפי זלילה אינה כוללת התנהגויות מפצות.

* פיקה: הפרעת אכילה המתבטאת באכילת חומרים שאינם מוצרי מזון (חול, סיד, נייר וכד') במשך חודש ומעלה, באופן שאינו תואם את גילו ההתפתחותי של האדם. פיקה פורצת בדרך כלל בילדות, אך יכולה להופיע גם בגיל ההתבגרות ובבגרות.

* העלאת גירה: התנהגויות של העלאת גירה של מזון הנמשכת חודש ומעלה ומתבטאת בלעיסה ובליעה חוזרות ונשנות של המזון, או של יריקת המזון אחרי הלעיסה. הפרעת העלאת גירה פורצת בדרך כלל בינקות (גילאי 3-12 חודשים) אך עשויה לפרוץ גם בילדות, בגיל ההתבגרות ובבגרות.

* הימנעות או הגבלת צריכת המזון: הפרעת אכילה או האכלה הפורצת בדרך כלל בינקות ומתבטאת בהיעדר עניין במזון, הימנעות ממזון על בסיס מרקמו וחשש מתוצאות בלתי נעימות של האכילה. ההפרעה מאובחנת כאשר התנהגויות אלו מובילות לירידה במשקל, אי הגעה למשקל תקין, תת תזונה משמעותי, תלות בתוספים תזונתיים או פגיעה בתפקוד הפסיכוסוציאלי.

הפרעות אכילה והגורמים לה

הפרעות אכילה נחשבות להפרעות רגשיות מורכבות אשר מתפתחות על רקע שילוב בין גורמים תרבותיים, אישיותיים ופסיכו-סוציאליים. בהיבט החברתי-תרבותי, הפרעות אכילה נחשבות לתוצר של הלחץ לרזון בחברה המערבית, אך מוסכם בספרות המחקרית כי לחץ זה מביא להתפתחותן של הפרעות אכילה רק כאשר הוא חובר גם לגורמים אישיותיים ונסיבות פסיכו-סוציאליות. ההיבטים האישיותיים שנמצאו קשורים להתפתחותן של הפרעות אכילה הם רבים ומגוונים וכוללים בין היתר פרפקציוניזם ונוקשות במקרים של אנורקסיה, ואימפולסיביות, קשיי וויסות רגשי ועוצמות רגשיות גבוהות בבולימיה. מעבר לכך, נמצא כי לדינמיקות המשפחתיות במשפחת המקור ישנה השפעה רבה על הסיכון להתפרצות הפרעת אכילה, ובפרט בגילאי הילדות וההתבגרות. כך, למשל, נמצא כי נערות מבתים כאוטיים המאופיינים בדפוסי תקשורת בעייתיים נמצאות בסיכון מוגבר להתפתחות בולימיה, ואילו נערות מבתים המאופיינים בהורות שתלטנית וסימביוטית המקשה על הנערה לפתח נפרדות- נמצאות בסיכון גבוה להתפתחות הפרעות אכילה אנורקטיות.

הפרעות אכילה- דרכי טיפול

הפרעות אכילה, ואנורקסיה בפרט, נחשבות להפרעות קשות לטיפול מאחר והן כוללות רכיב "התמכרותי" המקשה על הוויתור על ההפרעה ועל העיסוק האובססיבי במזון, משקל והרזיה. בהתאם, טיפול במצבים של הפרעות אכילה הוא טיפול מורכב הכולל בדרך כלל שילוב בין מגוון התערבויות טיפוליות. ההתערבויות הטיפוליות הבסיסיות במצבים של הפרעות אכילה כוללות טיפול פסיכולוגי ומעקב דיאטני, כאשר השילוב בין השתיים מאפשר מעקב על מצבה הגופני של המטופלת במקביל לאפשרות לעבד לעומק את הגורמים לפריצת הפרעות האכילה. במקרים של הפרעות אכילה הפורצות בילדות או בגיל ההתבגרות, בדרך כלל משולבים בטיפול גם הדרכת הורים ו/או טיפול משפחתי. זאת, מתוך תפיסה לפיה שיפור ביחסים המשפחתיים ישפר גם את הסימפטומים של הפרעת האכילה.

טיפול תרופתי במצבים של הפרעות אכילה נפוץ גם הוא, על אף שהטיפול התרופתי אינו מכוון ישירות לסימפטומים של הפרעת האכילה אלא לסימפטומים הנלווים לה או לאלו העומדים בבסיסה. כך, למשל, טיפול תרופתי נוגד חרדה או דיכאון עשוי להביא להקלה בסימפטומים הדיכאוניים והחרדתיים וכך להפחית את הצורך בסימפטומים של הפרעת אכילה המתפקדים (באופן לא מודע בדרך כלל) כדרכים לביטוי הקושי הנפשי.